וביהדות? כשאנחנו מסתכלים על היהדות, זה נשמע ממש אותו הדבר: ״חזון אחרית הימים״. כולנו מקווים ומייחלים לעולם של שלום ושלווה. ובלשונו של הרמב״ם בסיום ספרו משנה תורה: ״ובאותו הזמן (בביאת המשיח) לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות. שהטובה תהיה מושפעת הרבה. וכל המעדנים מצויין כעפר״. ובמילים פשוטות: עולם שבו מתגשם חלומה של האנושות כולה לסוף טוב, עולם של צדק ויושר.

אבל, האמת היא, שביאת המשיח ביהדות זה לא רק ייחול או חלום מתוק אלא אחד משלשה-עשר עיקרי האמונה. המילים, ״אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח״, מוכרות לכולנו בזכות השירים הרבים שהולחנו על המילים האלו, אבל מקור המילים הוא בנוסח שלושה-עשר עיקרי האמונה. אין זה רק מפני שזוהי התקווה של עם ישראל במשך שנות גלותו אלא כי זה מעיקרי היהדות.

בפרשת השבוע אנו קוראים על בלק מלך מואב, שנלחץ מהתקדמות עם ישראל לכיוונו, והוא מזמין את בלעם נביא האומות לקלל את עם ישראל. בסופו של דבר בלעם מברך (בעל כרחו) את עם ישראל בברכות נפלאות. מכירים את הפסוק, ״מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל״? לא תאמינו, זה מדברי בלעם.

בסוף דבריו, התנבא בלעם על מה שיקרה ב״אחרית הימים״, בין דבריו הוא אומר: ״דרך כוכב מיעקב״, שזהו אחד מהמקורות הראשונים בתנ״ך על מלך המשיח.

ונשאלת השאלה, למה האמונה בביאת המשיח נחשבת לענין כל כך מרכזי, עד שזה עיקר ויסוד ביהדות? אמנם, אנו צריכים להאמין בזה כמו שמאמינים בכל דבר שכתוב בתורה, אבל מדוע זה עיקר ביהדות?

רבי יצחק אברבנאל מסביר זאת כך: אחד היסודות של היהדות הוא המושג של שכר ועונש, שהקדוש ברוך הוא נותן שכר לצדיקים ומעניש את הרשעים. פעמים רבות נשאלת השאלה, הרי העולם נראה כג׳ונגל בו הכוחניים והרשעים גוברים ודורסים את הטובים, שלא תמיד נראה שהם מקבלים שכר. הנה לפנינו, שלשה תלמידי ישיבה נרצחים בתחילת חייהם בדם קר והרוצחים ממשיכים את חייהם. והשאלה מזדעקת: ״השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!״

לכן, אומר האברבנאל, כל כך חשוב ואינטגרלי לדעת ולהאמין שמשיח יבוא, כי אז תהיה בהירות בכל הנושא הזה. אז יבוא כל דבר על מקומו. הצדיקים יקבלו את שכרם והרשעים יבואו על עונשם. ועד כדי כך שבזמן הגאולה כולנו נאמר ״אודך ה׳ כי אנפת בי״, נגיד תודה על כל הקושי והכאב שהיה באלפי שנות הגלות.

ולכן האמונה בביאת המשיח חשובה כל כך, כיון שאז העולם יהיה בהיר ומובן. המשיח יביא צדק ויושר לא רק לאותו זמן אלא גם לאלפי שנות העולם שקדמוהו.

ולסיום: אם אז נבין הכל, אם אז נגיד תודה על הכל, גם על הצרות, למה אי אפשר כבר עכשיו להבין הכל ולעשות איזשהוא סדר בדברים? למה זה צריך להיות כל כך לא מובן? שהרי בנוסף לעצם הצרות מיתוסף גם הקושי באי ההבנה.

שמעתי שיחה מהרבי מליובאוויטש בה הוא מדבר על הנושא הזה בכאב ומתייפח בבכי: הקב״ה רוצה שנצעק ״עד מתי?״ מספיק סבלנו בגלות, ולבקש מהקב״ה את ביאת המשיח בכל לב ונפש. אם יהיה מובן לנו הטעם של ייסורי הגלות, לא נוכל לבקש באמת ״לישועתך קיווינו כל היום...״.

ואנו נסיים ונאמר: מספיק ביקשנו, ובאמת אנו רוצים משיח עכשיו. מספיק סבלנו, אנא ה׳, הבא את הגאולה השלימה, את עידן השלום ושלווה לכל העולם.