יוסף היה בדרכו אל מחוץ לבית הכנסת ביום כיפור, והרב, כמו תמיד, עמד ביציאה כשהוא לוחץ את ידי הקהל ביציאתו.

הרב החזיק את יוסף ביד ולקח אותו הצדה. "יוסף, אתה צריך להצטרף לצבאו של ה'!" אמר.

יוסף החזיר לו, "אני כבר בצבא ה', הרב".

שאל אותו הרב: "מדוע אם-כן, אני לא רואה אותך חוץ מבראש השנה ויום כיפור"?

יוסף לחש בחזרה: "אני בשירות החשאי..."

בתקופת החגים לפני כמה שנים, הלכתי עם חבר ברחובות מנהטן במטרה לפגוש יהודים ולהזכיר להם על החגים המתקרבים. הספסלים שהיו לצד הדרך הזכירו לנו את הצורך לנוח מעט, ואכן התיישבנו על ספסל לכמה דקות מנוחה. תוך כדי התרווחות על ספסל העץ אני שומע כיצד מתפתחת שיחה ידידותית בין חברי לבין אדם שישב בסמיכות אלינו והתעניין מאוד בחגים ומשמעותם. כאשר קמנו להמשיך בדרכנו, הוא אמר לי: "אתה יודע מי זה היה? השם שלו הוא קרלוס גוטיירז והוא המנכ"ל של חברת קלוג המפורסמת". שלושה חודשים לאחר מכן הוא ניגש אליי בהתרגשות. "האם אתה זוכר את מר גוטיירז? הנשיא (בוש) מינה אותו לתפקיד שר המסחר". זמן לא רב לאחר מכן הוא אושר על ידי הסנאט לתפקיד הנכבד בו הוא כיהן בממשלת ארה"ב.

הסיפור הזה עולה בזיכרוני בכל פעם שאני חושב על ימי החגים, חודש תשרי. יש משהו מעניין בחודש הזה. בתקופה הזו, אפילו היהודי שעובד את ה' "בשירות החשאי", ובאמת לא משנה איפה היה ומה עשה כל השנה, גם הוא מוצא את מקומו בבית הכנסת כדי לבקש שנה טובה. ומי הוא זה שיכול להעניק לנו את כל מה שאנחנו צריכים? רק ה' בעצמו.

אבל איך אנחנו נפגשים עם ה'? איך אנחנו מגיעים לפגישה עם הבוס הגדול? אם אנחנו רק נופיע לפניו, ללא כל יחסים נאותים מקדימים, אנו נורשה להיכנס בכלל? האם זה יהיה קל להתקבל לפגישה עם המלך?

לשם כך יש לנו את חודש אלול, שקודם לתקופת החגים, שמצד אחד הוא חודש רגיל ללא מצוות חג מיוחדות, ומצד שני הוא החודש שבו אנו מתכוננים לתקופה המדהימה של ימי החגים, "הימים הנוראים". אנו חווים את החודש מלא בהרהורים וחרטה על ​​השנה שעברה ובליבנו מתקבלות ההחלטות להיות טובים יותר בשנה הבאה.

מה נותן בחודש אלול את האופי הנפלא והייחודי הזה? רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, שחי לפני 250 שנה, מתאר את הייחודיות של חודש אלול במשל הבא:

מקומו הרגיל של המלך הוא בעיר הבירה, בארמון המלוכה. מי שרוצה להתקרב למלך חייב לעבור את הביקורות המתאימות בבירוקרטיה של הארמון ולהשיג אישורים משורה של שרי מלוכה ואנשי משרה. הוא חייב לנסוע לבירה ולעבור דרך כל השערים, המסדרונות וחדרי המבוא הרבים שיובילו אותו לחדר כס המלכות. ההופעה שלו חייבת להיות מכובדת בקפדנות, והוא חייב לציית לקוד מחמיר של סגנון לבוש, דיבור וגינונים בזמן היותו לפני המלך.

לעומת זאת, יש פעמים שהמלך יוצא לשדות, מחוץ לארמון המלוכה, מחוץ לעיר. בזמנים כאלה, כל אחד יכול לגשת אליו, האיכרים, עובדי האדמה, רועי הצאן וכל העם זכאים לגשת למלך בצורה ישירה, אפילו יותר מאפשרות הגישה שישנה לשר הבכיר ביותר כאשר המלך בארמונו; והמלך מקבל את כולם בחיוך וארשת פנים קורנת, מקשיב לכל אחד בפרטיות וממלא את בקשותיו. ואז, כשהביקור בשדה מסתיים והמלך חוזר לארמון מלכותו, אנשי השדה וכל העם צועדים אחריו ומלווים אותו לעיר.

כעת, לאחר שהחבר שלי פגש את שר המסחר כשהוא היה ברחובותיה של העיר, יש סיכוי סביר שהם ייפגשו גם במשרדו בחלונות הגבוהים.

עכשיו, בחודש אלול, שמלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, נמצא בשדה, ברמה שלנו, מחכה לנו להתקרב אליו ולפתוח אתו בשיחה – זהו הזמן להתחבר ולהתקרב אליו ואז נוכל בקלות להמשיך ולהיות אתו גם כשהוא יכנס לארמון – בימי החגים, בימים הנוראים.

שבת שלום

המדור מוקדש לזכות יעקב בן עישה, לבריאות והצלחה.