המלך הזמין אליו פעם את אחד האיכרים הפשוטים לארמונו, בכדי להיווכח עד כמה נתיניו מסורים כלפיו. פתח המלך ושאל את האיכר: "אם הייתי מבקש ממך שתיתן לי את כל החווה שלך, היית נותן לי?"

מבלי להניד עפעף השיב האיכר: "בטח! לכבוד הוא לי, הוד מעלתך".

"ואת עדרי הצאן שלך? האם היית נותן אותם למלך?"

"זה יהיה לי לזכות, הוד מעלתך".

"ומה עם הבית שלך?"

"הוא שלך, הוד מעלתך".

נענע המלך בראשו בהנאה למשמע הצהרותיו של האיכר, ואמר: "אוקיי. אז תן לי בבקשה שתי תרנגולות".

בשלב זה, האיכר הנהן והמהם, ואילו קצות אוזניו קיבלו גוון וורוד בהיר. 

שאל המלך בפליאה: "על הבית, החווה והעדרים שלך, אתה מוכן לוותר, אבל שתי תרנגולות אינך מסוגל לתת במתנה?" 

"אדוני המלך, שתי תרנגולות זה באמת כל מה שיש לי!"

מה זה 'ראש-השנה'? ראש השנה הוא חג רב ממדי. זהו יום בו כולנו מתכנסים בבית הכנסת ומתפללים; זהו יום בו אנו עומדים למשפט לפני ה'; יום זה מסמל את תחילתה של השנה החדשה; עם זאת, הנושא הבסיסי של ראש השנה הוא הכתרתו של הקב"ה כמלך על העולם כולו.

אם רק ניתן מבט קצר בתפילות ראש השנה, נגלה שרעיון זה מוצא ביטוי רחב: "מלוך על העולם כולו בכבודך, והינשא על כל הארץ ביקרך. . . ויידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". או בפיוט הידוע 'ונתנה תוקף', שם נאמר, "ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך ויכון בחסד כסאך". כמו כן, הברכה המרכזית בראש השנה מנוסחת כך: "ברוך אתה ה' מלך כל הארץ".

זהו גם הרעיון של מצוות שופר, המהוה המצווה המרכזית לימי ראש השנה. אמנם זוהי מצווה המצווה בתורה ואין צורך בטעם וסיבה עליה, אך חז"ל כתבו טעמים רבים למצווה זו. מדברי כולם עולה, כי הטעם המרכזי לתקיעת שופר הוא שכמו שבהכתרת מלך בכלל תוקעים בחצוצרות, כמו כן אנחנו, כאשר אנו ממליכים את ה' למלך, אנחנו תוקעים בשופרות.

ובעצם, זה מה שהיה בראש השנה הראשון בהיסטוריה, כאשר נברא אדם הראשון. הדבר שבו הוא עסק מיד עם תחילת הבריאה לפני אלפי שנים, היה להמליך את ה' על כל העולם, כפי שכתוב שאדם הראשון אמר לנבראים: "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו".

האמת היא, שאנחנו מוכנים לתת לה' את כל העולם. אנחנו נותנים לו את היקום כולו, אנו מכתירים אותו למלך על כל יצור חי; אנו מוכנים לתת הכול לקב"ה. אבל, כשזה מגיע ממש אלינו, זה כבר קשה. ה' רוצה לדעת שאנחנו יכולים לוותר על "שתי התרנגולות" שאותם באמת יש לנו.

כאשר אנו חוגגים את ראש השנה ושומעים את קול השופר המסמל את ההכתרה של הקב"ה כמלך העולם, עלינו להכריז כי ה' הוא גם המלך שלי ואני העבד שלו. איך? על ידי קבלת החלטה טובה ל​​שנה החדשה. על ידי שאנו מקבלים על עצמנו מצווה נוספת או מעשה טוב נוסף, החל מראש השנה והמשכו בכל השנה. כך שעכשיו, יש משהו בחיים שלנו (ולמי שצריך דוגמאות: הדלקת נרות שבת; לאכול רק במסעדות כשרות; הנחת תפילין) משהו שבעצם "יש לי" ושייך לי, וכאשר אותו אני נותן לה', אני מבטא בצורה העמוקה ביותר שה' הוא המלך, לא רק של כל העולם, אלא גם ובעיקר המלך שלי.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

מוקדש לכל עם ישראל, שיזכו לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה