בחגיגות סיום הלימודים בחודש יוני האחרון, עלו כבכל שנה אלפי בוגרים בגאווה על הבמות לקבל תעודות. היו אלו מקבלי תעודות מכל הסוגים והרמות. היו בני נוער שסיימו את לימודי התיכון, היו תלמידי תואר ראשון שסוף סוף יכלו לנפנף בתואר שלהם ואפילו סטודנטים לרפואה שאחרי שנים של לימודים הפכו לרופאים. לא משנה מה הרמה שלהם, לכל הבוגרים היה דבר אחד משותף: כולם התייגעו ולמדו ועכשיו הם חוגגים את ההישגים.

היה פעם מישהו שחשב על כך בחג שמחת תורה, כאשר ראה בתוך הריקודים יהודי פשוט, שאינו מוחזק כאדם שלומד תורה ויודע ספר, אך למרות זאת חוגג ורוקד בהתלהבות רבה. הוא אזר אומץ ושאל אותו: "מדוע אתה רוקד בהתלהבות כה רבה עם התורה, האם למדת הרבה תורה בשנה הזו?"

ענה לו אותו יהודי פשוט, "כשאחי מחתן את בתו, האם לא אשתתף בשמחתו?" זאת אומרת, שבשמחת תורה אנו חוגגים את השמחה שהתורה מביאה לחיים שלנו, ואם זה לא היה מישהו מאתנו שזכה לחוות את השמחה הזו מלימוד התורה, אז אנחנו יודעים שישנם יהודים, אחים שלנו, שלמדו תורה. ולכן גם אנו שמחים, בדיוק כפי שאנו שמחים בשמחת אדם קרוב.

האמת היא, שישנה סיבה עמוקה יותר לכך שאנו כולנו רוקדים בשמחת תורה. לא רק מצד ההשתתפות בשמחתם של אלו שלמדו, אלא כשמחה אישית שלנו: השמחה של שמחת תורה היא לא על החוכמה של התורה, שבה אכן יש הבדל בין יהודי אחד לשני התלוי במידת לימוד התורה שלהם, אלא כאן השמחה היא על מהותה של התורה, על האור העצמי שלה, שהוא רלוונטי ושייך לכל יהודי באותה מידה.

אנחנו רואים את זה בבירור באופן בו אנחנו חוגגים את שמחת תורה. שימו לב: זה לא כמו חגיגה של סיום מסכת בתלמוד, שבו אנו חוגגים את הסיום על ידי לימוד חלק מהמסכת הושלמה, בחג הזה אנחנו סוגרים את ספרי התורה ופשוט רוקדים! חג שמחת תורה הוא לא מפגש של חוקרים או למדנים שחוגגים את הישגי החוכמה שלהם יחד. זוהי חגיגה לכל יהודי ויהודי, שמחה בירושה המיוחדת שלנו, התורה.

וכפי שנקרא בתורה בעיצומו של החג: "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב", זאת אומרת שהתורה ניתנה לנו כמו ירושה. וכשם שבירושה לא משנה מה היא רמת הבנתו או אפילו מה גילו של היורש, כך גם בתורה, כל יהודי יורש אותה ללא הבדל.

זו הסיבה שהשמחה בשמחה תורה היא ללא גבול. כאשר חוגגים ידע שנרכש, תמיד יהיו מגבלות לפי מידת ההבנה וההשגה. והרי כמה שהאדם הלומד תורה יהיה מבריק ומשכיל, עדיין חוכמתו של הקב"ה המגולמת בתורה היא אינסופית, ואף פעם לא יהיה ניתן לחקור את עומקה של התורה לחלוטין. אבל כאשר אנו חוגגים את מהותה של התורה כמתנתו של האלוקים אלינו, שאנחנו יכולים לאמץ אותה אלינו לגמרי, אזי השמחה באמת לא יודעת גבולות.

בין אם בשנה האחרונה למדת הרבה או מעט, בין אם אתה רואה את עצמך אדם מלומד או בור ועם הארץ, דע שהתורה היא שלך בדיוק כפי שהיא של כל יהודי ויהודי, ללא קשר לרמת ההבנה שלך. ולכן, בחג שמחת תורה, לך לבית הכנסת, עטוף את ספר התורה, החזק אותו בחוזקה, ופשוט רקוד!

חג שמח!