תארו לעצמכם שאתה גר בבניין רב קומות במנהטן (יש הרבה כאלה, לא?). בבניין שלכם גר אדם מפורסם מאוד, גם יהודי, קוראים לו אלברט איינשטיין. תמיד אתם מנסים ליצור איתו קשר, לפתח קשרי ידידות. אחרי הכול, יהיה די נחמד לספר למשפחה שלכם שאתם חברים של אלברט איינשטיין, או לספר בעבודה על השכן שלכם המפורסם. אז בכל פעם שאתם רואים אותו במדרגות, במעלית ובכל מקום אפשרי, אתם מנסים לומר לו שלום ולפתח דו-שיח.

אבל, הוא לא עונה לכם. לא בגלל שהוא גאוותן או מתנשא. הוא בסך-הכל חי בעולם אחר. העולם שלו זה עולם של חשבונות, ניסויים מתמטיים וכדומה. הוא פשוט לא מחפש חברה. אז ככה עוברים להם שבועות, חודשים, שנים, והקשר לא נוצר.

יום אחד אתם יושבים בבית, מותשים אחרי יום עבודה, ולפתע הטלפון מצלצל. אתם מרימים את השפופרת בחוסר עניין ואומרים, "כן, שלום, מי זה?". כשאתם שומעים מעבר לקו, "ערב טוב, מדבר אלברט, השכן", אתם קופצים ממקומכם בהתרגשות. "כן, מה אוכל לעזור לך?" אתם שואלים באדיבות. "אני עובד כעת על ניסוי מדעי מסוים ואני צריך את העזרה שלך. אני צריך בקבוק מים". אתם מיד מסכימים ורצים לחנות לקנות מים. שלוש דקות ואתם אצלו בדלת, כולכם נרגשים ובידכם שישיית בקבוקי מים.

אז מה בעצם קרה פה? אתם מנסים במשך חודשים או שנים ליצור קשר עם הבנאדם הזה. אמרתם לו שלום, נתתם לו כרטיסי ברכה לשנה החדשה, שלחתם לו משלוחי מנות, מה שרק יכולתם לעשות והקשר לא נוצר. פתאום היום נוצר קשר. למה? איך?

נעבור רגע לפרשת השבוע. הפרשה מתחילה בסיפור על היהודי הראשון, אברהם אבינו. ה' אומר לאברהם "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול". מעניין, לא מופיעים כאן שום פרטים על אברהם: מי היה אברהם? למה בחר בו ה'? מה קדם לציווי המיוחד הזה?

מי לא זוכר את הסיפורים על אברהם שניתץ את הפסלים של אביו תרח, נזרק לכבשן האש וניצל בנס. כל זה לא מוזכר בתורה שבכתב (אלא רק בתורה שבעל-פה, מסורת חז"ל), סיפור חייו של אברהם בתורה מתחיל בגיל 75!

השאלה גוברת כאשר אנו נזכרים באישיות שעליה קראנו רק בשבוע שעבר, נוח. כשהתורה מספרת על נוח וכל סיפור המבול, התורה אומרת קודם-כל מי הוא היה ומה היה מיוחד בו: "ונוח מצא חן בעיני ה' . . איש צדיק תמים בדורותיו, את האלוקים התהלך נוח". לעומת זאת, על אברהם לא מסופר כלום! בפרשה הקודמת סופר על תולדות האנושות, וכך, בין בניו של תרח מוזכר שהיה גם בן בשם אברהם. מלבד זאת לא מסופר כלום. מדוע?

הרבי מליובאוויטש שאל את השאלה הזו, והשיב: בכך מבקשת התורה ללמד אותנו מהו הקשר המיוחד של יהודי עם הקדוש-ברוך-הוא: כל אחד מאתנו רוצה קשר עם ה', בורא העולם ומנהיגו. אבל כיצד ניתן ליצור קשר עם ה'? הרי אנחנו בסך-הכול רק בני אדם, וכיצד ניצור קשר עם הבורא?

אז כשניסיתם ליצור קשר עם אלברט איינשטיין, זה לא עבד. כי הוא חי בעולם 'אחר'. ולמרות זאת, איך בסופו של דבר נוצר הקשר? כאשר הוא הרים טלפון אליכם. כאשר הוא יצר קשר.

כך גם בנמשל, להבדיל. כמה שבני האדם ינסו ליצור קשר עם הבורא, הם לא יוכלו, כי יש פער אינסופי בין נברא לבורא. הדרך היחידה שניתן ליצור קשר ולהתחבר עם הבורא, היא כאשר הוא יוצר קשר, כשהוא מתקשר אלינו. וזוהי המשמעות של מצוה. ה' מצוה אותנו, ובכך יוצר את הקשר ונותן לנו את האפשרות להתחבר.

ולכן, התורה מספרת לנו על אברהם החל מהציווי של ה' אליו. כל מה שהוא עשה לפני זה, היו דברים מאוד מיוחדים וקדושים, אבל כל זה היה קשר שהאדם יצר עם הבורא. אבל כאשר יש פער אינסופי, אז כמה שהגשר יהיה ארוך או המגדל יהיה גבוה, עדיין זה לא יגשר בין הפערים. כאשר ה' מרים את הטלפון ויוצר את הקשר, יש חיבור בין הבורא לנברא. אז לא משנה מי היה אברהם ומה הוא עשה לפני זה, מה שחשוב באמת הוא שה' פנה אליו וציווה אותו "לך-לך".

לפעמים אנחנו ניצבים בפני קיום של מצוה מסוימת, ואנחנו חושבים לעצמינו 'כמה אני כבר שייך לזה, מה אני מבין ועד כמה אני מרגיש את המצוה'. השבוע אנו למדים שזה לא משנה. יש כאן הזדמנות שניתנה לנו מאת הבורא בעצמו להתחבר אתו, ועלינו לנצלה מתוך שמחה וחיות.

שבת שלום