אבל האמת היא שישנו הבדל עיקרי ויסודי בין מה שהיה שם, בגאולת מצרים, לבין העתיד להתרחש בקרוב, בגאולה האמיתית והשלימה.

הבה נתבונן: עם ישראל יוצא ממצרים. עוברים כמה ימים ופרעה משנה את דעתו ומחליט לרדוף אחרי בני ישראל שעומדים במיקום בעייתי: האויב מאחוריהם והים לפניהם. ואז קורה הנס של קריעת ים סוף ועם ישראל עוברים ביבשה בתוך הים, שרים את שירת הים המפורסמת.

בתחילת פרשתנו, פרשת בשלח, כשהתורה מספרת על יציאת בני ישראל מארץ מצרים, אנו רואים משהו מעניין. הפסוק אומר "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים". כאשר רש"י ניגש לפרש את המילה "וחמושים", הוא מצטט את מדרש חכמינו: חמושים = חמישית, ממצרים יצאו רק חמישית מהעם!

אז איפה כולם? מה קרה לרוב העם? מסבירים חכמינו שרוב העם לא רצה לצאת ממצרים, ואכן הקב"ה השאיר אותם שם. בדבר גורלם של אלו נאמר במדרש, שהסיבה למכת חושך שבאה על מצרים היא מפני אותם אלו שלא רצו לצאת מארץ מצרים, והם מתו בשלושת ימי האפילה שהיו במכת חושך.

אבל בגאולה הקרובה, זה יהיה אחרת. בגאולה הזו אף יהודי לא יישאר מאחור. כולם ייגאלו. גם מי שיגיד שטוב לו בגלות וירצה להישאר בגלות – וכפי שראינו במהלך ההיסטוריה היהודית, שהיו זמנים בהם היהודים היו שרויים במצב קשה במדינות מסוימות, ותמיד היו כאלו שהשלימו עם המצב ולא רצו לצאת משם. בכלל, זוהי מחלה של עבד ולפעמים גם של סתם אדם שנמצא במצב לא אידיאלי, שהוא יהיה מוכן להשלים עם המצב ולהישאר בגלות והשעבוד שלו – גם אנשים אלו ייצאו מהגלות.

כעת ניתן להבין משפט תמוה שמופיע בהגדה של פסח. אנו קוראים שם על שאלתו של הבן הרשע שמלגלג על המצוות ואומר "מה העבודה הזאת לכם", וכתגובה לדבריו אנו אומרים: "אילו היה שם – במצרים – לא היה נגאל". משהו במשפט הזה לא מובן: אם הכוונה היא לומר לבן הרשע שהתנהגות שלו אינה מתאימה, ושבעקבותיה הוא עלול להישאר בגלות ולא להיגאל, אז הלשון הייתה צריכה להיות בסגנון שאומר שהוא לא ייגאל מהגלות הזו. מה פשר הלשון "אילו היה שם לא היה נגאל"?

וכעת העניין ברור: רק אם הוא היה שם, במצרים, הוא לא היה נגאל. אבל בגאולה העתידה אין דבר כזה. כל יהודי, אפילו הרשע מההגדה של פסח, כולם ייגאלו.

הרבי שלח את שליחיו לכל מקום בעולם בשביל להגיע לכל יהודי, אפילו בודד בקצה העולם, כי אף יהודי לא נשאר מאחור. היה פעם מישהו שהתבטא ואמר: אני לא יודע מי יהיה היהודי הראשון שיעלה לירח, אבל בטוח שהיהודי השני יהיה חב"דניק שיבוא להניח לו תפילין...

מסופר על יהודי שהשתייך לחוגי "הקנאים" שדיברו סרה על דרכו ופעולתו של הרבי בקירוב כל יהודי באשר הוא. כאשר מישהו סיפר לרבי על דבריו של אותו יהודי, הגיב הרבי בכאב: "ואם היה מדובר בבן שלו, הוא גם היה מרחיק אותו ומתייחס אליו כך?"

ענה אותו האיש לרבי: ודאי שלא! זה הרי הבן שלו, "ומבשרך אל תתעלם".

אמר לו הרבי: אז עבור הרבי (כוונתו לרבי הקודם. הרבי ייחס תמיד את פעולותיו שלו לחמיו) כל יהודי הוא כמו בן יחיד!