ובכן, בשבת הקרובה יחול יום ג' בתמוז, היום שבו בשנת תשנ"ד (1994), העיניים והאוזניים הפיזיים שלנו הפסיקו לראות או לשמוע את הרבי, רבי מנחם מענדל שניאורסון. אבל האמת היא, שמאורע חשוב נוסף ארע ביום הזה, לפני שנים רבות, מאורע שיסביר לנו מה בדיוק קרה ביום הזה.

אנו קוראים בספר יהושע על נס מרתק שהתרחש אף הוא ביום ג' בתמוז - לפני 3287 שנים. היה זה בזמן שיהושע הוביל את העם היהודי בכיבוש של ארץ הקודש. היהודים היו בעיצומה של אחת המערכות המכריעות לקראת הניצחון, אך הזמן היה לרעתם, השמש תיכף שוקעת וכבר לא יוכלו להשלים את הניצחון. לפני המצאות האלקטרוניקה שבכללם ציוד לראיית לילה, זה היה כמעט בלתי אפשרי לנהל מערכה מוצלחת לאחר רדת החשכה. יהושע חשש שהחשיכה תספק לאויבים הזדמנות לברוח ולהתארגן מחדש; אם השמש תשקע, אולי נאבד הכול.

ובדרך נס, השמש לא שקעה, והיהודים השלימו את משימתם. במילותיו של הפסוק, "ויידום השמש וירח עמד, עד ייקום גוי אויביו" (יהושע י, יג).

שום דבר לא קורה במקרה. כל מה שמתרחש הוא בהשגחה פרטית, ההשגחה העליונה. העובדה ששני אירועים אלה התרחשו באותו התאריך חייבת לציין משהו עמוק על מה שבאמת קרה ביום הזה.

שלמה המלך כותב (קהלת א, ה), "וזרח השמש, ובא השמש". המדרש שואל על פסוק זה: מה היה חשוב כל כך לשלמה המלך, החכם מכל האדם, להודיע ​​לנו על מציאות זו, המובנת מאליה? כנראה ששלמה המלך רומז לנו כאן משהו אחר. הפסוק הזה הוא בעצם דוגמה המבהירה לנו דבר חשוב בעניין הצדיק, מנהיג הדור, שנמשל לשמש מאירה. וכך מלמד אותנו שלמה המלך: "לפני ששוקעת השמש של צדיק אחד, השמש של צדיק אחר כבר עלתה".

ביום ג' בתמוז, השמש לא שקעה.

הרבי ממשיך להוביל, לתת השראה ולהמריץ אותנו. למרות שאנחנו לא יכולים לראות אותו פיזית, אנחנו יודעים שהוא נמצא כאן אתנו, מעודד אותנו להמשיך במילוי המשימה עליה הופקדנו. לאורך שנות מנהיגותו, הרבי אמר לנו שאנו הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה. עלינו להוביל לקיומו של עידן חדש זה על ידי שנתכונן לכך בעצמנו ונכין את העולם סביבנו. איך? בעשיית מצווה נוספת, כגון נתינת צדקה, לימוד תורה - במיוחד בענייני גאולה ומשיח - וחיזוק האמונה והציפייה לבואו של המשיח.

יש לנו פקודות למלא. אנחנו יודעים שהרבי מוביל, מראה את הדרך. אנחנו ממשיכים לצעוד.

יציאת השבת: 9:21