הסוד הטמון בקשיי החיים
תמיד אומרים שהקשיים הם בעצם אתגרים שאותם חשוב לעבור. בפרשת השבוע אנחנו מגלים שהם עוד יותר מכך... דבר תורה לפרשת תולדות
שמעתם פעם את הטענה הזו? "יש אנשים שקיום מצוות בא להם בקלות, אבל לי זה ממש קשה". לפעמים אנשים מסביבנו אומרים את זה, ולפעמים.. אנחנו בעצמנו הטוענים. "כבוד הרב, אתה לא מאמין כמה קשה לי להניח תפילין/ לשמור שבת/ כשרות. לך זה קל, בשבילי זה ממש מלחמה. הייתי רוצה לעשות את הדבר הנכון, אבל מה אעשה שיש לי תאוות, חולשות. ככה ה' ברא אותי".
בפרשת השבוע אנו קוראים על יצחק ורבקה, שמתפללים לה' שיברך אותם בילדים. התורה ממשיכה ומספרת שה' נענה לתפילתם "ותהר רבקה אשתו". את ההמשך כולנו מכירים. לרבקה נולדו תאומים: עשו הרשע, "איש יודע ציד, איש שדה". ויעקב הצדיק, "איש תם, יושב אוהלים".
על תקופת ההיריון מסופר בתורה "ויתרוצצו הבנים בקרבה", וחכמינו מסבירים מה בדיוק התרחש שם: כאשר עברה רבקה ליד בית עבודה זרה, הרגישה רבקה התרוצצות בפנים.. עשו רצה לצאת. כאשר עברה רבקה ליד בית מדרש, הרגישה רבקה שוב התרוצצות. הפעם יעקב רוצה לצאת.
נשאלת השאלה, אם כך, מה רוצים מעשו? הרי אם עוד בבטן אמו הוא נמשך לעבודה זרה, אין הוא אשם בזה, שהרי אין זה מבחירתו? מדוע הוא נקרא "עשו הרשע", איפה הצדק והיושר?!
נושא הבחירה החופשית, הוא אחד מעמודי התווך ביהדות. הרמב"ם כותב "הרשות לכל אדם נתונה", אין מה שמכריח אדם מסוים להיות כך ולא אחרת, אלא מה שיבחר בעצמו - יעשה. אך לכאורה כאן, בסיפור של עשו, נראה שניטלה ממנו הבחירה החופשית, כיון שעוד בבטן אמו הוא נמשך לרע.
בכדי להבין זאת, עלינו להקדים נושא יסודי נוסף. בהקדמתו לפרקי אבות כותב הרמב"ם שישנם כמה סוגי אנשים העובדים את ה'. ישנו 'החסיד המעולה', וישנו 'הכובש את יצרו'.
החסיד המעולה זה סוג האנשים שקל להם לעבוד את ה'. מאז ומתמיד הם נמשכים לדברים הטובים, הישרים, הרציונאליים. לעומת זאת, 'הכובש את יצרו' זהו סוג האנשים שתמיד מנסים את מה שמחוץ למסגרת, וההתנהגות התמימה והרציונאלית פחות קורצת להם. עבור אנשים מהסוג הזה, כל קיום מצוה באה לאחר מלחמה פנימית. ייתכן שבסופו של דבר התוצאה שווה ושני סוגי האנשים יעשו את הטוב והישר, אבל עבור הסוג השני, זה בא בקושי ובמלחמה פנימית.
ולפעמים, ואולי זו דווקא הדוגמא הקלאסית והמצויה, שהאדם עצמו נמצא במצב 'חצוי'. ישנם דברים קדושים שהוא דווקא נמשך לקיימם, ואילו מצוות אחרות הוא ממש מתקשה בקיומם.
על משמעותו הפנימית של הפסוק "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" (המופיע בפרשתנו), מוסבר בזוהר שזוהי בעצם בקשתו של ה' לבניו, עם ישראל. ה' מבקש מאתנו שניתן לו שני מיני נחת, בדוגמת שני מיני המאכלים שקיימים: ישנו סוג מאכל שהוא טעים בפני עצמו, וישנו סוג מאכל שבפני עצמו אינו טעים, אך לאחר תיבול מתאים, הוא נעשה מעדן של ממש.
ובנמשל, ה' מבקש מאתנו את שני סוגי הנחת-רוח: את הנחת מ'החסיד המעולה' - אלו שהם ישרים וטובים בפני עצמם, שבאופן טבעי רוצים לעשות את הדבר הנכון, ואת הנחת מ'הכובש את יצרו' – אלו שכל דבר טוב בא אצלם על ידי התמודדות ומלחמה פנימית מול יצרם הרע שעובד 24/7.
התורה מלמדת אותנו דבר גדול מאוד. אותו האדם הנלחם ומתמודד עד שמגיע לקיום המעשה הנכון, 'הכובש את יצרו', הוא במעלה גבוהה הרבה יותר מאשר האדם שהכול בא לו בקלות, 'החסיד המעולה'.
על פי זה מסביר הרבי את סיפורו של עשו. עשו באמת נולד עם תכונות וטבע של משיכה לרע. עוד ממעי אמו הוא נמשך לזה. אבל חס-ושלום לומר שלכך הוא נועד. אדרבה, המשיכה הטבעית של עשו לרע נועדה בכדי שהוא יהיה 'הכובש את יצרו'. מי שיש לו יצר הרע גדול, יש לו גם יצר טוב גדול ונשמה גבוהה. אם זה היצר שלו, אפשר להבין שהנשמה שלו היא גבוהה ביותר. אלא שעשו לא השתמש בכוחות הגבוהים שניתנו לו בכדי לנצח בהתמודדויות שלו ולכבוש את יצרו.
אותנו זה מלמד, שאם יש לנו קושי בדבר מסוים, אדרבה, עלינו להבין שזוהי התמודדות שניתנה לנו מלמעלה, והיא בעצם הזדמנות שלנו לכבוש את היצר, ובכך לגרום לה' את הנחת הגדול ביותר. ולא פחות חשוב, אנו לומדים מכך שניתנו לנו הכוחות לנצח בכל קושי והתמודדות.
שבת שלום
לזכות דוד שניאור זלמן בן חנה בילא גיצא וזוגתו חיה מושקא בת שיינא דבורה, לזרעא חיא וקיימא
רבי שפירא
מומלצים
