וכשמישהו מנסה לפייס אותי ולהרגיע את כעסי, אני לא מוכן לשמוע. "אני כועס, ויש לי זכות לכעוס! זהו רגש לגיטימי וטבעי, שאין שום סיבה בעולם שאני אנסה לכלוא אותו". אבל, כשמעיינים קצת במקורות, אנחנו מוצאים שהיחס לכעס הוא אחר לחלוטין. והנה ציטוט מחכמינו ז"ל:

"הכועס . . אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת". ציטוט נוסף ואולי הקיצוני ביותר: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה"!

רק רגע, מה כל-כך נורא ברגש הטבעי כל כך? למה זה לא לגיטימי ומקובל לכעוס? ועוד להשוות את הכעס לעבודה זרה?! על איסור עבודה זרה אנו מצווים למסור את נפשנו ובלבד שלא ניכשל בו, ואליו אנו משווים את הכעס?!

נראה שהתשובה לכך טמונה בסיפור יוסף ואחיו, שלסיומו הדרמטי אנחנו מגיעים בפרשת השבוע.

יוסף עבר שנים קשות של סבל, שנגרם לו על ידי – לא פחות ולא יותר – אחיו. הם בכלל רצו להרוג אותו, ולבסוף 'רק' מכרו אותו לסוחרים ישמעאלים. אותם סוחרים הורידו אותו למצרים ומכרו אותו שם לעבד. משם הוא התגלגל לכלא המצרי על לא עוול בכפיו.

אבל הגלגל התהפך. עכשיו הוא כבר הפך למושל של כל מצרים. שנות הרעב אותם צפה הגיעו, והוא, שהשכיל לצבור אוכל לכל מצרים בשנות השבע, הופך לכתובת לכל העולם השרוי ברעב כבד.

אחיו מגיעים לקנות ממנו אוכל. הוא מזהה אותם אך הם לא מזהים אותו, ורק בשלב מאוד דרמטי בסיפור הוא מגלה לאחיו את זהותו. בשלב הזה נתקפו אחיו בפחד גדול. מי יודע, אולי עכשיו, שהוא החזק ואנחנו החלשים, אולי הוא ישלם לנו על כל מה שגרמנו לו?

יוסף, שהרגיש בפחד שנפל עליהם, ענה להם לתדהמתם: "ועתה, אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני האלוקים לפניכם. כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ . . וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה".

שהרי, לולא יוסף, שפתר את חלומות פרעה והשכיל לצבור אוכל בשנות השבע, לא היה עבורם אוכל כעת. ואת דבריו הנפלאים מסכם יוסף באומרו:

"ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוקים"! ובזה הניח את דעת אחיו, שהוא אינו כועס עליהם, ואין להם מה לפחד. כי הרי זה לא שאתם עשיתם משהו נגדי, אלא ה' עשה את כל זה. ואם הוא עשה את זה, אז זה ודאי טוב!

וכאן בא המסר הנפלא לחיי כל אחד ואחת מאיתנו: בעצם, כל מה שקורה איתנו, עד לפרטי פרטים, הכל הוא מה'. הכל בהשגחה פרטית של בורא העולם, וכל מאורע בחיינו – ואפילו הקטן ביותר – הוא חלק מתמונה כללית שאותה יודע רק ה', בורא הכל.

ואם כן, אין באמת סיבה לכעוס. כי הכל מה'! ולכן אמרו חכמינו שהכועס כאילו עובד עבודה זרה, כי עבודה זרה פירושה שאדם חושב שיש מציאות נוספת מבלעדי ה', ואם אדם כועס, זאת אומרת שהוא חושב שמישהו גרם לו איזו רעה, ולא ברור אצלו שהכל מאת ה'.

כשחיים עם המסר הנפלא הזה, ומכניסים לראש שיש בורא לעולם, והוא מנהל הכל, וכל מה שקורה הוא ממנו, ולטובה! – החיים נעשים שמחים ורגועים יותר, שהרי באמת, אין למה ואין על מי לכעוס...

שבת שלום

מוקדש לזכות רחמים ברוכים, לשנת הצלחה, בריאות נחת ופרנסה.