מסופר על מייסד החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, שכאשר היה בן חמש שנים, אביו נפטר. ברגעים האחרונים לפני פטירתו, בעודו שוכב על ערש דווי ועיניו עצומות, קרא לו אביו ואמר לו: "ישראל בני, אל תפחד מאף אחד ומשום דבר בעולם, רק מה' בלבד". עם המסר הזה גדל הילד בן החמש, עם עוצמות וביטחון לא רגילים. ומה אתנו?...

ממה אנחנו פוחדים? נכון, לפעמים אנו פוחדים ללא סיבה.. אבל ברוב המקרים יש לכך סיבה מספקת. רגש הפחד יכול להיווצר ממגוון רחב מאוד של סיבות. אנחנו פוחדים מהעתיד, מהלא-נודע, מאיום כלשהוא בהווה וכדומה. אז יש ממה לפחד?

אם ננסה להיכנס מעט למצב בו חיו היהודים בזמן גזירת המן, שהצליח להשיג את חתימת המלך אחשוורוש על פקודה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד", נבין מיד שבאופן טבעי הם היו אמורים להיות בשיא הפחד. הם בטח הבינו שהם קטנים לעומת המעצמה הזו, שבאותם ימים שלטה בכל העולם. אין אפילו לאן לברוח..

אבל, כמו תמיד, היהודים מפתיעים בתגובה הרגשית שלהם למתרחש. המדרש מספר אפיזודה מעניינת: לאחר שהצליח המן להחתים את אחשוורוש על הגזירה הנוראה, יצא שמח מארמון המלך אל רחובות העיר. לפתע ראה המן את מרדכי היהודי כשהוא רץ אחרי שלושה ילדים יהודיים שחזרו אז מבית הספר. המן התעניין מאוד לראות ולשמוע מה יהיה ביניהם, והמשיך לעקוב.

כשהשיג אותם מרדכי, ביקש מהם לומר לו מה למדו היום בבית הספר. הילד הראשון ענה: "אל תירא מפחד פתאום, ומשואת רשעים כי תבוא" (משלי ג, כה). הילד השני ענה: "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל" (ישעיה ח, י). והשלישי ענה: "ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" (ישעיה מו, ד).

כאשר שמע מרדכי את דברי הילדים, שמח שמחה גדולה. המן לא היה מסוגל להתאפק ושאל אותו לפשר השמחה וההתרגשות הגדולה. תשובת מרדכי הייתה: "הם בישרו לי בשורה טובה! הם לימדו אותי שאין לי מה לפחד מהמזימה הרעה שאתה זומם עלינו!"המן שמע זאת והחליט: "אני פוגע תחילה בילדי ישראל", חס ושלום.

משהו עוצמתי יש בסיפור הזה. נראה שהוא טומן בחובו את ההסבר לכוח העצום של עם ישראל בהתמודדות הזו מול גזירת המן, וכן את המסר שאנו צריכים להפיק מחג הפורים, עבורנו ועבור ילדינו.

הדבר הראשון שצריך לחנך ילד יהודי, הוא שאין ממה לפחד. הפסוק אומר "אל תירא", ועדיין אינו מסביר מדוע. כי אמנם הוא עדיין קטן מלהבין את הרעיון לעומקו, הוא עדיין לא ממש מבין שה' שולט על העולם, למרות זאת – כבר מלמדים ומחנכים אותו שאין ממה לפחד.

בשלב השני הילד לומד את הרעיון. מסבירים לו שאפילו אם יש כאלו שמדברים ויועצים עצה כנגדנו, הוא יודע בוודאות שעצתם תופר, ודברם לא יקום. מדוע? "כי עמנו א-ל". הקדוש ברוך הוא, שהוא בורא העולם ובעל-הבית על העולם, נמצא אתנו. כך שיש לו כוח, כילד יהודי, לחיות ללא פחד ומורא בכל מצב.

וגם כאשר ישנם מצבים טבעיים שאדם פוחד מהם, בא הפסוק השלישי ומלמד את הילד היהודי: "אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט", ה' ברא את הטבע וביכולתו לשנות את הטבע. אז מגיע הילד היהודי להכרה מלאה, שאכן אין ממה לפחד.

אם נתבונן בפרטי הסיפור, נגלה פרטים נוספים שמהווים עבורנו מסר נוסף. הילדים אומרים זאת למרדכי בדרכם חזרה מבית הספר. הווה אומר, שהמסר הזה אינו שייך רק ל'ספרים'... זהו מסר שחודר בנו ומלווה אותנו בכל פרטי החיים, גם כשאנחנו כבר מחוץ ל'בית הספר', בחיי החולין שמחוץ לבית המדרש ובית הכנסת – ה' אתנו, ואין ממה לפחד.

שבת שלום

וחג פורים שמח!

בחג הפורים ישנן ארבע מצוות:

• מקרא מגילה. פעם אחת בלילה ופעם נוספת ביום.

• משלוח מנות איש לרעהו ואישה לרעותה. משלוח אחד לפחות, הכולל שני סוגי מאכלים לפחות.

• מתנות לאביונים. צדקה לשני עניים לפחות.

• משתה ושמחה. סעודה בבשר ויין ביום הפורים.

לעילוי נשמת הנרי זילברמן – חיים בן אברהם ע"ה, ליום השנה לפטירתו ל' אדר א'.