באחד מימי הקיץ האחרון יצאתי עם ילדיי לשייט בסירת פדלים. מהר מאוד הילדים התמקמו להם, הגדולים על הפדלים והקטנים נהנים מכל רגע.

אתם יודעים איך זה, בהתחלה מפדלים עם כל המרץ, אבל אחרי זמן מסוים של מאמץ רב (מה-גם שהכושר לא מי-יודע-מה..), הרגליים מתחילות לדבר. בשלב הזה של ההתעייפות, פנה אליי אחד מבניי ושאל אותי באכזבה, "אבא, אנחנו עובדים כל כך קשה, וזה בכלל לא נראה שהסירה מתקדמת!"

ביקשתי ממנו להסתכל רגע לאחור, שרק ישים לב כמה התקדמנו מאז שהתחלנו לשוט. "אבל אבא, איזה מוזר זה", הקשה עליי הבן, "הסתכל עכשיו על הסירה ועל המים, אני מסובב את הפדלים בכל הכוח והסירה לא זזה?!"

שיחה קצרה בינינו הביאה את בני למסקנה המתבקשת. הסירה מתקדמת אט-אט, והיושב בה לא מצליח לראות את ההתקדמות כל עוד הוא מסתכל נקודתית, על ההתקדמות של הסירה בכל רגע. אך במבט כללי יותר, ניתן לראות כיצד למעשה הסירה התקדמה וממשיכה להתקדם ללא הפסקה.

אחד מרעיונותיו המפורסמים יותר של מייסד החסידות, רבי ישראל בעל-שם-טוב, הוא הרעיון שכל דבר שיהודי רואה או שומע במשך ימי חייו, עליו להפיק מכך מסר והוראה לחייו הפרטיים, חיי עבודת ה'. בהתאם לכך, חסידים מתרגלים תמיד את עצמם ללמוד הוראה מכל פרט בחיים.

החלטתי למצוא יחד עם ילדיי את ההוראה מהתקדמותה של סירת הפדלים שלנו. חשבנו קצת, ומהר מאוד הבנו:

הרבה פעמים יוצא לנו לחשוב בעצמנו או לשמוע אחרים שטוענים, "אני משקיע כל כך הרבה, משתדל להשתפר, להיות טוב יותר, אבל אני לא רואה התקדמות! הכל נראה אותו דבר, אני לא באמת מתקדם לאן שהוא".

המחשבה הזו מופיעה אצל רבים מאתנו בכל שלבי החיים. זה מתחיל עוד בגיל צעיר, שנת לימודים חדשה בפתח, והילד מחליט שהשנה הוא קופץ מהמיטה חמש דקות לפני כולם ומתארגן, עוזר לאבא ואמא ומגיע מוקדם לכיתה. אבל.. זה דורש מאמץ, אפילו מאמץ רב, והתוצאות לא נראות מיד!.

וזה ממשיך בנער המתבגר שמחליט להשתפר בהתנהגות ולהיות טוב יותר בעבודת ה' בכלל, ביחסים נכונים עם סביבתו. הוא מתאמץ רבות, אבל התוצאות.. לפעמים מאחרות להגיע. וכך עד להורה, שמחליט להשתפר בכל תחום. במידות טובות, בזוגיות, בקשר עם הילדים, בהשקעה בחינוך היהודי שלהם, בעבודת ה' הפרטית שלו. הוא מתחיל לעבוד.. אבל זה נראה לא זז.

התשובה לכולם היא אחת. הסירה תמיד מתקדמת. השקעת? התאמצת? סובבת את הפדלים בכל הכוח? הרגליים כואבות? אז הסירה מתקדמת. אולי בהסתכלות נקודתית על הרגע זה אכן נראה שאין תזוזה, אך בהסתכלות רחבה ניתן לראות את תוצאות היגיעה.

כמו שזה בחיים הפרטיים, כך זה גם בכללות המצב של עם ישראל. הרי יש לנו מטרה, להביא את הגאולה האמיתית והשלימה. אז יהיה העולם במצבו המתוקן והשלם, הקדוש ברוך הוא ישכון בעולם הזה בגילוי וכתוצאה מכך העולם יהיה עולם מושלם וטוב. כשאנחנו מסתכלים על המצב, פעמים רבות מתגנבת לנו תהייה קטנה בלב: האם אנחנו מתקדמים לכיוון המטרה? משהו באמת זז? האם עם ישראל באמת מתקדם לאן שהוא?

מי שיש לו את האפשרות לראות את התמונה הכללית, רואה במוחש כיצד אנחנו כבר ממש על סף הגאולה, איך עם ישראל מתקדם בצעדי ענק להתגלותו של מלך המשיח. הצדיקים שבכל דור רואים את ההתקדמות. בדורנו, זכינו והרבי מליובאוויטש אמר בנבואה ברורה שהגיע זמן הגאולה ותיכף ומיד משיח בא. הרבי גם לימד אותנו לראות את הגאולה במציאות העכשווית.

בפרשת השבוע אנו קוראים על הציווי לשמוע לדברי הנביא. לנו נותר רק להקשיב לקול נבואתו של הרבי על הגאולה הקרובה, וללמוד לראות את הגאולה בעצמנו, ומתוך שמחה על בוא הגאולה אנו מוסיפים בתורה, במצוות ובמעשים טובים, ותיכף ומיד אנו נזכה שזה יתגשם כבר, בקרוב ממש!

שבת שלום

לזכות החייל בצבאות ה' אברהם דוד בן חנה לאה, לרגל יום הולדתו – ה' אלול, לשנת נצלחה בכל, שיגדל להיות חסיד ירא-שמים ולמדן