בן גוריון על המסך הגדול
סרט חדש שמוקרן בימים אלו בניו יורק, מתמקד בדוד בן-גוריון ומצליח לעשות גם לנו, היכרות מחודשת עם מי שעבורנו הפך כבר מזמן לסמל לאומי
ספרי ההיסטוריה מורים על כך שמדינת ישראל נוסדה ב-14 במאי 1948, והכרזת העצמאות היא הוכחה ברורה לכך – למי בינינו שזקוק לאחת כזאת. אבל בכל הנוגע לתודעה הציבורית של הישראלים כיום, היא נולדה ב-1977. כל כך הרבה קרה בארבעים השנים האחרונות מאז אותו מהפך פוליטי: הליכוד עלה לשלטון, שטחים הוחזרו, הוחזקו ומוחזרו, הפרטה הפכה לאידיאל, כור ההיתוך התפוצץ וממנו בקע השד העדתי. המדינה שינתה את פניה, ואת מנהיגיה. ובינתיים דור החלוצים כמעט נשכח, ואיתו גם דוד בן גוריון – ראש מממשלתנו הראשון להזכירכם, שהיה לרוח רפאים, נוכחת לא נוכחת בציבוריות הישראלית.
הסרט "בן גוריון: אפילוג" שיצא להפצה מצומצמת לאחרונה בניו יורק (פילם פורום) מבקש להפיח חיים בדמותו של "הזקן", ולעשות לנו היכרות מחודשת איתו כאדם – לא רק כסמל לאומי שנשחק לאורך השנים.
היוצרים יריב מוזר ויעל פרלוב לוקחים את הצופים למסע בזמן ובאמצעות חומרים ששלפו מארכיונים ברחבי העולם הצליחו להגיש לנו את בן גוריון שלא הכרנו. יומני חדשות, קטעים טלוויזיונים נדירים ותיעוד טקסים ואירועים שונים מפגישים אותנו עם מנהיג חכם, מנוסה, העומד על עקרונותיו בעודו מביע סקרנות כלפי האחר. מצד שני, אדם זקן ומריר, שצופה בדאגה מהצד על המפעל הציוני שהוא גם מפעל חייו – כך הוא נחשף לעינינו בראיון מצולם שנערך עמו ב-1968 – חמש שנים אחרי התפטרותו המפתיעה מראשות הממשלה, חמש שנים לפני מותו בגיל 87.
הראיון המדובר נמצא על ידי מוזר ופרלוב כמעט במקרה. השניים תרו אחר עותק נושן של דרמה ביוגרפית בשם "42:6" על חיי בן גוריון, שביים ב-1969 הקולנוען הישראלי המנוח דוד פרלוב (אביה של יעל פרלוב). במהלך החיפושים נמצאו גלגלי פילם 35 מ"מ ועליהם תיעוד שיחה בת שעתיים שערך ד"ר קלינטון ביילי – יהודי אמריקאי שעלה ארצה והפך למומחה בחקר שבטי הבדואים בנגב, עם בן גוריון בן ה-82 בביתו שבשדה בוקר. לא מעט מאמצי שיחזור נדרשו כדי להפוך את האוצר הלא נודע הזה לתשתית עבור היצירה הדוקומנטרית המפתיעה והמרעננת, הערוכה היטב ומשלבת רגעים מרגשים, משעשעים ורבי תקווה עם אווירה קודרת, אפילו מדכדכת בנוגע לישראל של היום.
כשהוא חי, נושם ומדבר אנגלית רהוטה, בן גוריון מגולל את קורותיו כצעיר מהעיר פלונסק שבפולין שהגיע לפלסטינה כחלוץ ציוני נלהב, הוא מספר על הכרותו עם ד"ר פלדנקרייס שדחק בו לעמוד על הראש, משיכתו לבודהיזם, ואף על יחסיו עם אשתו פולה שהלכה אחריו כל הדרך מניו ג'רזי למזרח התיכון. המירה את חו"ל בחול וחולירע, בשם האהבה. כשהוא מדבר עליה בראיון, חודשים ספורים אחרי מותה, אפשר להסיק עד כמה מורכב היה התא המשפחתי שחלקו. כאלמן הטרי לא משתעבד לאבל, הוא מתמסר לספרים שלו, לתחושת השליחות ולבדידות – זו הייתה שם תמיד כנראה – בזירה הציבורית, וגם זו האינטימית. כך כשצופים בדוד ופולה בן גוריון יושבים בצריף העץ הדל שלהם באמצע השממה, אי אפשר שלא לדמיין את ראש הממשלה הנוכחי ורעייתו במעונם המפואר שבקיסריה, ולתהות לאן נעלמה הצניעות. שלא לדבר על הבושה.
הדיוקן שמציגים בפנינו מוזר ופרלוב ב"בן גוריון: אפילוג" מנגיש עבורנו את בן גוריון – האדם. לא כדמות של איש קטן מימדים, עם קרחת עצומה ושיער הפרע הלבן שסביבה; כזקן תימהוני למראה שעומד על ראשו; כמנהיג בחליפה מעל הפודיום בתמונה המפורסמת מהצהרת העצמאות – שברי זיכרון היסטורי שקיבעו אותו כאייקון בתרבות הישראלית, ואף הבינלאומית (הידעתם? חברי מועצת שומרי הגלקסיה מהקומיקס גרין לנטרן עוצבו בהשראת דמותו). התיעודים שומטי הלסת שלו כשהוא בבגד ים בבריכה, כשהוא עוטה חליפה בודהיסטית מסורתית או כשהוא צועק למיקרופון בשיחה טלוויזיונית טרנס-אטלנטית עם פוליטיקאי מבורמה - מקנים לו נופח אנושי שלא היכרנו.
"מספק תחמושת לימין ולשמאל". מתוך הסרט "בן גוריון: אפילוג".(באדיבות סרטי יונייטד קינג ו-HOT8 )
ההכרות המחודשת עם האב המייסד מרגשת, אבל מה אפשר ללמוד מהסרט עלינו הישראלים, הבנים שדי שכחו אותו? אמירות פוליטיות מטלטלת לא תמצאו ב"בן גוריון: אפילוג". הוא מתבטא אמנם בסוגיית השטחים שנכבשו רק שנה לפני כן במלחמת ששת הימים, מבטל את קיומו של הפלסטינים כעם מחד ורואה צורך לעשות עמם שלום מאידך. הוא מספק תחמושת לימין ולשמאל המתקוטטים כיום בשאלה של מי הבן הגוריון הזה לעזאזל? המנהיג שנחשף בפנינו בסרט הוא אדם פרגמטי, לא אידיאולוגי. ככזה הוא אף קובע שאחרי הקמת המדינה וביסוסה, הציונות סיימה דרכה ופינתה את הבמה לישראליות. אולי בעצם זה מה שקרה אז בבחירות ב-1977? יתכן. החלוצים, יזמו, הקימו, נלחמו כדי שתהייה לנו מדינה. עכשיו הם זכורים בעיקר כהדים עמומים מן העבר במקרה הטוב, מפא"יניקים מושחתים במקרה הרע. בן גוריון? לא ירחק היום שהוא יהיה מוכר כאיש שיש על שמו שדה תעופה, סרטם של מוזר ופרלוב מזכיר שהיה גם אדם כזה.
בן גוריון - אפילוג סרט תיעודי
באדיבות סרטי יונייטד קינג ו-HOT8
מומלצים
