יום האישה הבינלאומי מצוין השנה בעולם שבו כל הערכים שוב עומדים למבחן. מעמדה של האישה שוב חוזר לכותרות. משיווין, ועד זכויות, משכר ועד הזדמנויות. דווקא היום, ודווקא עכשיו, החליטו בקונסוליה הישראלית בניו יורק להוביל סדרת הרצאות עם אימאן עמאשה, סגנית שגריר ישראל בבולגריה והדרוזית הראשונה במשרד החוץ.

"בכל שנה ביום האישה הבינלאומי, אנחנו בקונסוליה רוצים להביא דברים קצת שונים", מסבירה גלית פלג, קונסול לדיפלומטיה ציבורית בניו יורק. "בשנה שעברה עסקנו בהעצמת נשים במסגרת פאנל מיוחד של נשים מתחומים שונים. השנה החלטננו להתמקד בנשים במרקם החברה ישראלית. זו הסיבה שבחרנו באימאן, שהיא דוגמא לאשת קריירה ישראלית שהגיעה מחברה מסורתית בישראל, קבוצה דתית קטנה, שיש לגביהבמידה רבה תפיסות, רבים לא באמת מכירים ולא יודעים הרבה על החברה הדרוזית. אימאן מגיעה גם לניו יורק וגם לפילדלפיה בביקור הזה. רצינו לחשוף בפני הציבור האמריקאי, יהודים ולא יהודים, את ישראל מהזווית שלה, שיכירו את העדה הדרוזית ומעמדה בישראל, רצינו דרך הסיפור שלה להסביר את המקום של חברות קטנות בישראל, שלא כל חברה מסורתית, עם בסיס דתי, היא חברה שחונקת או חוסמת את הנשים שלה. לרגל יום האישה הבינלאומי חשוב לנו להראות איך נשים פורחות בחברה הישראלית כולה".

השבוע הגיעה אימאן, שחוץ מהקריירה הדיפלומטית הספיקה להפוך גם לאמנית דרוזית מוערכת, לקהלים נרחבים באמריקה. "ההרצאות בינתיים עוררו הרבה עניין. בנינו תכנית מגוונת", מוסיפה גלית. "הזמנו ארגונים שונים כמו IAC, כמו WJC ועוד, נציגי רשויות מקומיות, גופים אקדמאיים, כל מיני גופים שעוסקים בהכלת מיעוטים וגופי נשים שונים, יהודים ולא יהודים, קונסולים של מדינות שונות, שנחשפו דרך אימאן לגיוון במדינת ישראל ולמסורות קטנות יותר והשילוב שלהן בחברה הישראלית. זו חשיפה שקשה לרבים לעכל. היא לא יהודיה, אבל היא ישראלית, היא דוברת ערבית, היא שייכת לקבוצת מיעוט, אבל היא נציגה רשמית של המדינה".

אימאן בהרצאה בפני קהל מקומי. השבוע בניו יורק

אנחנו נפגשות רגע לפני הרצאה שאימאן מעבירה בארגון היהודי הגדול WJC במנהטן ומסביב מתאספים אורחים שהגיעו במיוחד. היא נראית בדיוק כמו כל אחת מהנשים שמסביב, אישה חזקה, דעתנית ומרשימה. "הפידבק היה מיידי", מספרת אימאן על התגובות להן היא זוכה בארה"ב. "אחרי זה פנו אלי אחד על אחד והביעו סקרנות, אמרו שייקח להם זמן להבין את התמונה היותר דיכוטומית של ישראל עם ערבים מול יהודים. להבין שהתפיסה הרווחת היא מוטעית ופשטנית יותר ממה שהיא באמת. כשאתה מציג פרופיל קצת אחר, אנשים לא בהכרח מפנימים כמה במציאות הדברים הם שונים. זה מה שחשוב לי להעביר דרך הסיפור האישי שלי. אנחנו כנשים, בסוף היום מתמודדות עם אתגרים והזדמנויות דומים. נשים דרוזיות זה לא מה שחושבים", היא מדגישה.

“הדרוזים נתפסים כפלג של חברה מוסלמית במזרח התיכון, לכן יש דעות קדומות עד שאתה מסביר שאתה דת שונה לגמרי, במהות, בזהות, גם בתפיסת האישה. לפחות לפי הכתובים, מעמדה של האישה שווה, ללא שום יוצאים מהכלל.בעבר, מסיבות של הישרדות, אימצנו לעצמנו נורמות שלא בהכרח מגיעות מאיתנו. החברה הדרוזית מרגישה שהיא יכולה בהחלט לחזור לבסיס שלה. אישה דרוזית לא מרגישה מאוימת, אין כפיה, אם אני מחליטה לחזור בתשובה אני עושה את זה כהחלטה אישית שלי, איש לא יכול לכפות את זה עלי. זה לא ברור מאליו".

לסדרת ההרצאות של אימאן קראו "תקרת זכוכית", והיא מנסה להסביר מדוע. "ניסיתי לנפץ את תקרות הזכוכית שאנשים שמים כשהם מחוץ לישראל, על ישראל כמדינה. אבל גם לקבוצות מסורתיות בעיקר מזרחית, ערבית. אני מגיעה משם", היא מתארת, "אבל היום אני מרגישה אישה של העולם הגדול. כדיפלומטית אני בחוץ ואתה כל הזמן מתמרן בין הכובעים השונים, אבל אני חושבת שהכובעים האלו הם לא רק שלי אלא גם של החברה הישראלית בכלל, ניסיתי להסביר את זה בהרצאה בעיקר סביב סיפור המיעוטים שזו התפיסה הראשונה שחשוב לי לשנות. כשמגדירים אותי בת לחברת מיעוטים זו קונוטציה בעייתית שיש בה זווית שלילית.זה מרמז על נחשלות, מרמז על ריבוי אתגרים שלא יכולים להביא נשים לכדי ביטוי וכל אישה כמעט מכל מקום יכולה להזדהות עם זה".

היא מודה שהתמונה, גם מתוך החוויה האישית שלה, לא צבועה בוורוד, אבל לא בהכרח מהסיבות שממהרים לחשוב. "וודאי שהיו לי גם אתגרים. אבל בתור ילדה אני זוכרת את החיים בדליית אל כרמל, את ימי שבת של הגשש החיוור שאבא שלי שמע, אני זוכרת אום כולתום ואריק איינשטיין, נהניתי משני העולמות, כמו שאני מתחילה משפט בערבית ומסיימת בעברית. היום גם בשילוב אנגלית ובולגרית. אני חיה את שני הדברים בשלמות ובכיף. אצלנו אין חילוני ודתי. אני נראית חילונית וכדרוזית חונכתי לערכים מסוימים, יש דברים שאני לא אלבש, יש דברים שאני לא אוכל, כפי שקורה בכל תרבות. אני גדלתי בחברה שמעודדת ללימודים והשכלה גבוהה. הדרוזים מאמינים למשל במפץ הגדול. אנחנו חברה מסורתית מצד אחד, ומצד שני גישה מאוד נאורה כלפי החיים, לכן קל לנו יותר להתאים את עצמנו. לי יש גיסות דתיות מאוד, הן נראות אחרת לגמרי ממני ועדיין יש לנו שיח משותף, קבלה מלאה, וזה לא קורה בכל מקום, גם החברה הישראלית מפולגת מהבחינה הזו היום. אצלנו מניחים שאם את מסורתית את בטח לא משכילה, הזכויות שלך מופרות, אבל זה ממש לא ככה, גם בתפיסה הדתית, ואני כן הייתי מצפה שיבינו את זה".

אחרי שסיימה לימודי תואר ראשון, החליטה להישאר במסגרת החברה הדרוזית כשהיא רואה בידע שצברה את הדרך שלה לתת בחזרה לחברה שבה גדלה. "את כל הטוב שלקחתי מהאקדמיה רציתי לתת בחזרה כדי לצמצם פערים שלצערי בכל זאת קיימים. במשך 11 שנים עבדתי בחברה הדרוזית. הייתי מורה לאנגלית במשך 7 שנים עד שהתחלנו בפרויקט לימודים מיוחד".

"הבנתי שגם אני יכולה יותר". אימאו עמאשה

אימאן הובילה פרויקט חברתי לפיתוח ההון האנושי במגזרי מיעוטים. "ניהלתי את תחום ההשכלה הגבוהה בפרויקט משותף של משרד רה"מ, האגף לשיקום שכונות חברתי, החברה למתנ"סים, המל"ג והרשויות המקומיות בכרמל". במסגרת אותו פרויקט תקדימי בקרב אוכלוסיות מיעוטים בכלל והעדה הדרוזית בפרט שמה דגש על הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה והגדלת מספר המשתתפות בשוק העבודה. פרויקט נוסף ומשמעותי שהובילה בישראל היה "נשים 30+ לאקדמיה". במסגרת התכנית הובילה יותר ויותר נשים דרוזיות ללימודים אקדמיים שבשל חסמים אותם היא מגדירה חברתיים, מנטאליים וכלכליים היו מנועות מלהגיע להשכלה גבוהה. "במשך שנתיים הבאנו למעלה מ-80 נשים שלא היה להן סיכוי להגיע ללימודים גבוהים בשלב הזה, מבחינת מודעות, העצמה, הן חשבו שזה מאוחר להן מדי, והפרויקט הוביל למערך תמיכה שלם".

אימאן פיתחה קריירה מצליחה במשרד החוץ, והיום מתוך מעמדה בדיפלומטיה הבינלאומית, חשוב לה להעביר את זה הלאה. "קשה לי ששמאל ליברלי מציג את הבחירה שלנו בישראל ממקום של חולשה, חנפנות, נחשלות, פחד. אני אומרת לא! אנחנו בחרנו להיות מה שאנו מבחירה מאוד מבוססת, מושכלת. אין לנו שאיפה למדינה אלא להגן ולקחת חלק במדינה שטובה לנו. אנחנו מרגישים חלק בלתי נפרד. בחברה הישראלית יש שילוב של תפיסות מוטעות וסטריאוטיפים. יש ספקנות בחברה בהרבה מסגרות. זה לא משהו שיעצור אותי. גם לי היו לי קשיים", היא מוסיפה. "אבל קיבלתי תמיכה כמעט מובנת מאליה מהחברה, מהסביבה, מבן זוגי. במשרד החוץ אני הדיפלומטית השניה שהיא לא יהודיה. גברים יש. ישנה מגמת עליה מבורכת שאני מתמקדת בה ואני מקווה שזה יוביל יותר נשים מהחברה שלי להעז. אני מאמינה שכאזרחית ישראלית יש לי זכות לייצוג גם במשרד הזה. נכון שיהיו דיפלומטים שהם לא יהודים. יש לי זכות להציג ישראליות לא פחות לגיטימית. אני מקבלת ייצוג לעצמי, אבל גם לחברה שלי שאני מאוד אוהבת וגאה בה ויש לי שליחות בוער בי שהעולם בחוץ יבין שישראל היא לא חד גונית. אנחנו פחות מ-2% באוכלוסיה אבל אני לא מרגישה מיעוט. זו מדינה שנותנת לך את המקום שלך ואתה מחזיר לה את הנאמנות והשליחות".

את המסר שלה ביום האישה היא מכוונת לכל הנשים באשר הן. "גם אישה מחברה מוסלמית בישראל יכולה להיות בישראל מי שהיא רוצה, זה בחוויה שלי וזה נכון לישראלית ערביה נוצרית, ישראלית ערבייה מוסלמית, דרוזית, בהאיית, בדואית, ליהודיה אשכזיה, ספרדיה, כל אחת יכולה".