סטיל(ס) בתנועה
הצלם המעוטר איתן ריקליס נוחת בניו יורק רבתי, ובא לחלוק איתנו, חובבי הצילום, את הנסיון האדיר שהוא צבר בצילום. ריקליס שנמשך בעיקר לצילומי רחוב יקח אותנו לטיול בסמטאות ניו יורק שנכיר מחדש בזכותו.
מה ההבדל בין צילום אורבני לצילום סטודיו?
בכל סטינג התנאים שונים. בכולם מתחילים מהאור. בזמן שבסטודיו לצלם שליטה מלאה על הנעשה, יש שימוש בפלאשים כדי להאיר את התמונה, היא לרב מבויימת ויש בחירה מודעת של בגדים, רקע וכל מה שנשאר הוא לגרום למצולם להתחבר לצלם, בצילום רחוב הדברים שונים. ההתבוננות על הארכיטקטורה, זמן התגובה המהיר למה שקורה מולך, החיפוש אחר האור בזוית הנכונה והבחירה באור קידמי, אחורי או צידי מודעת מאוד. הצורך להבין שאתה נמצא בסיטואציה, והיא קוראת לנגד עיניך, בד"כ רק פעם אחת וזהו, וזמן התגובה הקצר שנדרש כדי לתפוס את הרגע הופכים את הצילום האורבני לחוויה אחרת. יש כמעט צורך לנחש שמשהו עומד לקרות, שמישהו ידלג מעל השלולית. זה הרגע שעושה את התמונה והמצלמה צריכה להיות מוכנה כל העת.
אפשר ללמוד להתבונן?
לצילום אורבני צריך בעיקר מודעות. התבוננות נון סטופ וחיפוש אחר החוויה. הצילום מורכב מהארכיטקטורה סביבך שמשתנה עם התאורה, ולעיתים ההשתקפויות שנתפסות בה, והתנועה של האנשים. ליצן שעובר במקרה ברחוב ומשתקף בבניין עטוי זכוכית בזוית מסויימת של אור יכניס חוויה חדשה לתמונה. מעבר בין רחובות כשבזוית מסויימת בסמטה האור יפול לתוך שיער שופע של אישה שעברה שם במקרה יעשה את ההבדל. הקסם הוא שאין שליטה על מה שיקרה ברחוב. יש שליטה רק על העין והמצלמה. כל הזמן מחכים להפתעות.
כמעט מיותר לשאול את איתן ריקליס באילו ערים הוא אוהב במיוחד לצלם. התשובה שנעה על ציר הונג-קונג - ניו יורק על כל המשתמע מכך מפנה את השיחה לפרספקטיבות חדשות. "בהונג-קונג יש איזורים דומים מאוד לניו יורק. זו עיר מלאת חיים, וגם ב-2 לפנות בוקר הרחובות מלאים אדם, כולל ילדים צעירים. לא ברור מתי הם ישנים שם. זו עיר שיש עליה תצפית מדהימה. בניו יורק יש מגוון מטורף של אנשים וצורות חיים ואיפה שהוא כולם מוצאים את עצמם יחד. בסאבווי אפשר למצוא אדם אמיד חנוט בחליפה לצד מישהו שאין לו גרוש לבוש סחבות יושבים זה לצד זה. ניו יורק נותנת מענה ארכיטקטוני מושלם. מנהטן יושבת בתוך מים מכל צידיה.
מותר לצלם אנשים ברחוב?
באופן חוקי בשטח ציבורי מותר לצלם כל אחד. אני מאוד אוהב לצלם פורטרטים. לפעמים אני בוחר לצלם באופן ספונטני, ולעיתים מבקש רשות. אם אני לא מקבל את הרשות לצילום, אני מוחק את התמונה. אני תמיד אציג את עצמי ואתן כרטיס ביקור כדי שידעו שאני צלם מקצועי ויוכלו לגשת לאתר שלי. בעבודה על צילומי רחוב יש עולם שלם מסביבך שלומדים לתת לו כבוד מחדש.
מה לא תצלם?
אני מאוד מכבד את האנשים שאני חולף בחייהם. אני יכול למצוא את הפריים עם התאורה המושלמת על הומלס ברחוב. אם התמונה עלולה להביך את האדם בגלל התנוחה או כל דבר אחר, אני בוחר מראש לא לצלם אותה. זו אחת הסיבות שאני לא מתחבר גם לעולם של צילום חדשותי שרודף בדיוק אחר הפריים הזה, עם הדם, והמביך. הארדקור מדבר אלי פחות.
ריקליס נולד למשפחה שמצלמות היו בסביבה הטבעית שלה. בבית היה חדר חושך וכולם נהנו ממנו. הילד שחלם להיות וטרינר מצא את עצמו בגיל 14 מבלה שנתיים ימים עם משפחתו בשליחות במרילנד. בבית הספר התיכון בו למד במהלך השליחות השתתף בין השאר בכיתת צילום סטילס ואח"כ בכיתה שלימדה הפקה וצילום טלויזיה. השילוב בין לימודי צילום "בתנועה" ובין הצילום הסטטי בנו לו עולם שלם שמצלם את הסטטי בתנועה והוא מביא אותו לתוך הצילום בסטילס שהוא מודה, איך לא, הוא האהבה הגדולה שלו. מאוחר יותר במהלך השירות הצבאי הוא שכנע את חיל השריון לפתוח יחידת צילום ושכנע את החיל ליצור סרטי הדרכה. מאז לכל החיילות יחידות הסרטה משלהן, והיוזמה שלו הפכה להיסטוריה.
בשנת 1990 נחת ריקליס שוב בניו יורק והפעם כסטודנט לקולנוע באוניברסיטת NYU. במהלך ארבע שנות לימודים חווה את ניו יורק מזוויות שונות. בין השאר עבד לפרנסתו בחברה לצילום ארועים יוקרתיים, והוסיף לרזומה שלו גם את צילום חתונתו השניה של הנשיא דונאלד טרמאפ למרלה מייפלס, בשנת 1993, משם אין ולו שריד אחד שכן "היינו מסוגרים במלון פלאזה, שם נערכה החתונה. אסור היה לנו לצאת, ואסור היה לדבר עם אף אחד. כל הצלמים ואנשי הצוות היו בהסגר. כמובן שהתקשורת שערבה לנו מחוץ לכותלי המלון הציעה הצעות שקשה היה לסרב להן כדי להוציא חומרים אסורים אבל החתימות על החוזים היו חזקות יותר ולא הדלפנו מידע". הוא מספר על חוויה אחת מני רבות שחווה במהלך השנים ההן.
"אני אוהב מאוד לעבוד עם אחי. ערן (ריקליס) הוא במאי מוכשר מאוד. הצלם שעובד לצד הבמאי בא להגשים את החזון שלו. עבדנו על מספר סרטים יחד, ומאז "עץ לימון" אני צלם הסטילס שנמצא על הסט כל הזמן. בקולנוע הפריימים גדולים יותר ויש שילוב של תאורה רציפה עם תאורת פלאשים. אני מביא שימוש באור אחורי שאופייני יותר לעולם הקולנוע לתוך צילומי הסטילס" חולק ריקליס חוויות גם מעולם התמונה הנעה.
ומה יעשו איתך בסדנא בניו יורק?
אנשים רגילים לחפש באופן אוטומטי את מה שהם רגילים לראות. בצילום אורבני מחפשים פריים בזוית שונה. מחפשים את האור. ובודקים מאיזו זוית הוא מגיע. מחפשים את ההשתקפויות. נעבוד על החיפוש ונשלב גם עינינים טכניים תוך כדי. כל צלם חובב יכול להפיק הרבה מהסתובבות יחד, צבירה של ניסיון והתבוננות משותפת. נגיע לאזורים בברוקלין עם ציורי קיר שהם רקע נפלא לצילומים של ילדים, או משפחה. נבקר במפעל של ניצול שואה שתופר חליפות לנשיאי ארה"ב ונתנסה בתעוד, ובגלריה של הצלם הותיק רפי פוקס. נחווה צילומי יום וצילומי לילה בטיים סקוור, שהוא בעצם מואר מאוד ונשתמש באור "הטיבעי" שלו. לגשר ברוקלין נגיע בשעת השקיעה ונתכוונן לעשר דקות החלומיות בהן השמש נמצאת בזוית הכי נמוכה לפני השקיעה ונקראת ה-Blue Hour. בטוח שתגענה עוד הפתעות מבלי שנתכנן.
