רק לפני שנה שב עומר אשל לישראל לאחר ארבע שנות שליחות כקונסול משרד התיירות. אשל, גיאוגרף, היסטוריון ומורה דרך הבקי בתנ"ך ובברית החדשה פיתח בעת שליחותו בעיר תכנית ייחודית לעידוד תיירות בישראל. הוא החל ללמד את התנ"ך והברית החדשה והפך למנהל מנסחיה, כותביה והפקותיה של הסדרה "התנ"ך מתעורר לחיים The Bible Comes to Life המציגה את הקשר בין התנ"ך לסיורים בישראל שכיום חולשת ומוסכמת על רוב הזרמים הנוצרים: קתולים, יוונים ואוונגליים. בזמנו סיפר לי, "כששאלתי אותם למה משנתי מקובלת עליהם? נענה לדבריו "כי אתה יהודי ואתה מספר את התנ"ך כמות שהוא".

אשל שב ארצה, והתיישב עם משפחתו בעמק האלה. הוא החליט לדחות את הצעות עבודה הבכירות הממשלתיות שהוצעו לו והקים מרכז תנ"ך מהפכני הכולל סרטוני לימוד וירטואליים שבהם 52 פרקים המחברים בין מסורת למודרניזם. "במשרות הממשלה יש נהלים, פקודות מלמעלה ותקרת זכוכית שאינך יכול לעבור אותה ופה השמיים הם הגבול. סבי אמר לי " עשה את מה שאתה מרגיש בלבך שהוא הדבר הנכון לעשות ולא הקל לעשות". שמעתי לעצתו ובניתי תשתית לימוד הזוכה לתאוצה אדירה בסין ובארה"ב ומטרתה היא הבאת תיירים נוצרים ארצה לסיורים חינוכיים. כל כנסיה פונה למרכז דרך הנציגויות האזוריות ומזמינה סיור בנושא כלשהוא: סיור בעקבות מריה מגדלנה, סיור בעקבות נשים בתנ"ך, סיור באזור סוסיתא ועוד. מאז הקמת המרכז ביקרו חמש מאות תיירים נוצרים בישראל.

יצירת המרכז החינוכי היא פרי שיתוף פעולה עם חברת טללים העובדת עם כ- 25% ממשתתפי קבוצות תגלית בשני מישורים. החברה דואגת לצד הלוגיסטי: אוטובוסים ומלונות ואשל דואג לתוכן הסיור. "הם התבנית ואני העוגה" הוא מתבדח. מרכז התנ"ך הוא מרכז ידע הממוקם בצמוד לשדה התעופה באור יהודה ומציע תכנית לימודים הפתוחה לכל העולם.

המרכז מייצר ומציג סרטים, הרצאות וסרטוני יוטיוב ומפיץ אותם באתר וירטואלי וברשת החברתית לכל דכפין ללא עלות. המידע המגיע לכנסיות במקומות מרוחקים כסרילנקה, סין ואינדונזיה הוא לעיתים האמצעי היחיד להשגת אינפורמציה זו עבורם. תשע מאות כנסיות נכנסות לאתר ולומדות תנ"ך. שירות זה תורם בעקיפין שכנסיות אלו יתמכו בישראל ויבנו דור המקשר בין ישראל התנכית והמודרנית.

התכנית מתפשטת כמו אש בשדה קוצים. כיום למרכז יש שני משרדים בסינסינטי, משרד בוונקובר, בניו-יורק ובטקסס. בביקורו האחרון נפתחה נציגות באורגון ומרכז בין-דתי בשיקאגו בו נציג מוסלמי משווק את ישראל לכנסיות רפורמיות אנטי ישראליות ופרו מוסלמיות. משיקאגו יצאו מהמכבש סיורי גישור דתי בהן יתקיימו פגישות עם קאדי, כמר ורב. בביקורו זה הרצה עומר אשל 24 הרצאות ב-18 ימים על הממצאים הארכיאולוגים החדשים בארץ המאוששים.

"היתרונות של מרכז זה לנו כישראלים," אמר אשל, "בכך שהוא נותן גושפנקה גדולה מאד מבחינה פוליטית למדינת ישראל. זה לא ברור מאליו לאנשים רבים שישראל התנכ"ית וישראל אחת הן.

לפרטים על האתר פנו: www.tbctl.com

הרקוויאם של ורדי בשיקגו

ביוני 1944 ביצעו אסירי מחנה הריכוז טרזין, תשושים ומזה רעב את הרקוויאם לצלילי פסנתר שבור בניצוחו של המנצח הווירטואוזי רפאל שכטר לפני אנשי הצלב האדום וקציני האס אס. הם קיוו שזעקתם תשמע והגרמנים יעמדו לדין ויבואו על עונשם. תקוותם התבדתה והם גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ יום אחר הקונצרט. בשנת 2006 ביצע מאריי סידלין, מנצח אמריקאי, את הרקוויאם של ורדי במחנה הריכוז טרזין במסגרת פסטיבל האביב של פראג.

ביום חמישי הציג המנצח סידלין את האופרה המרגשת באולם התזמורת הסימפונית בשיקאגו בחסות הפדרציה היהודית בשיקאגו. הכוונה הייתה לשחזר את האופרה ולהוקיר את זכרו של המנצח רפאל שכטר וזמרי האופרה שנספו בשואה. לשם כך נוצרה דרמה שמסופרת במוסיקה, בעזרת נגנים, מקהלת ענק בת 150 איש, סרט ובו קטעי עדות של ניצולים, ארבעה סולנים ושני שחקנים נפלאים טובה פלדשור Tova Feldshur ופטר רייגרט Peter Riegert . האופרה שמרה על העצמה והתנהלה בדיוק ובסדר מופתי. השירה הייתה מרגשת, האווירה הייתה חגיגית.

ניצולה אחת נזכרה בפניו של שכטר שהביעו את תכונות אישיותו סמכותו ויצירתיותו. היא נזכרה בחזרתם במרתף הטחוב בטרזין לשיר סנטו, סנטו סנטו, קדוש, קדוש קדוש. מיד לאחר עדותה שרה המקהלה המרשימה את השיר בהבעה אופראית מדהימה ומרגשת. אנחנו שמענו את זעקתם הנרגשת.

האולם היה מלא מפה לפה בצעירים, מבוגרים תלמידי תיכון קתולים ויהודים. 300 ניצולי שואה נכחו באופרה. בקונצרט גויסו תרומות בסך 4.4 מיליון דולר שיוענקו במלואם לטובת רווחת ניצולי שואה בשיקאגו ובעולם.

בסוף הקונצרט נשמע המנון מדינת ישראל “התקווה", כל הקהל שר את ההמנון בהתרגשות כשאנשי התזמורת יוצאים חרישית מהאולם, אחר כך נשמעה התפילה והשיר "עושה שלום במרומיו" ולצליליו יצאו בזה אחר זה כל זמרי המקהלה. לפתע הופיע שלט שבקש מהצופים להימנע מתשואות ולשמור על דקת דומיה לזכרו של המנצח רפאל שכטר שנספה בצעדת המוות, חודש לפני השחרור. הקהל נתן רוח גבית לקונצרט מבורך זה והחוויה היתה בלתי נשכחת.