גושן, 28, מסיים בימים אלו את התואר שלו בפארסונס. אל התחרות ניגש כנציג מצטיין בבית הספר ובחר להגיש חמישה ציורי חלות מתוך סדרה מתמשכת, בה משלב התבוננות מעמיקה וציור אשלייתי מתוך המסורת הקלאסית, יחד עם משמעויות פתוחות לפרשנות הנפוצות באמנות עכשווית. "הרעיון המרכזי של הפרויקט", הוא מספר ל’ידיעות אמריקה’, "הוא להתמקד באובייקט בעל מטען רב של משמעויות מוכרות ולהציגו בדרכים ציוריות ובלתי צפויות, ובכך לאפשר למשמעויות חדשות להיווצר. לכן חלה נבחרה כנושא המרכזי. היא נושאת משמעויות רבות מבחינה דתית, פוליטית, וחברתית, וחשבתי שהיא מהווה הזדמנות לחקר צורני שיכול להוביל לחזיונות חדשים לגמרי".

"תמיד ראיתי מציאות שצריך לבחון". חן גושן

העבודה מייצגת שני עולמות אמנותיים שמובילים את גושן לאורך חייו. עוד כשהיה ילד ירושלמי בן 3, אמנות הייתה שם. כשכולנו ציירנו ילד כמו מקל שעליו מונח בלון ושמש כמו תפוז עם קוצים, גושן בחר להתייחס אליהם בקפידה. "בגילאים האלו הרישומים שלי לא היו יצירות מופת, אבל זה היה מהתבוננות. הייתי לוקח צעצועים ומנסה לייצר משהו שמקורו במציאות. תמיד ראיתי מציאות שצריך לבחון ולצייר. גיליתי שכשאני מצייר משהו שילדים מסביב אוהבים, אני מצליח לשמח אותם. אני זוכר למשל דרדסים שהייתי מצייר בגן לילדים מסביב וביקשו ממני עוד ועוד".

אבא של גושן הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת קולומביה, אבל כשהוא הבחין בכשרון של הבן, הוא התעקש שידבוק באמנות. "אבא שלי ראה באמנות משהו שצריך להתמיד בו. אבא שלי דחף אותי ללכת לתיכון לאמנויות בירושלים, למרות שאני רציתי להמשיך עם החברים בתיכון הרגיל. אני זוכר שרק המבחנים היו משהו שסיקרן אותי, איך אפשר לבחון אמנות? פתאום ביקשו מאיתנו, הנבחנים, לחלוץ נעל ולצייר אותה ומסביבי כולם ראו בזה משהו רציני וזה מאוד הלהיב אותי. כל כך הרבה אנשים יצירתיים סביבי. הלימודים הפכו לכיף ענק".

את ימי התיכון העביר בין התיכון לאמנויות ע״ש צ׳ארלס א. סמית' בירושלים, ובתיכון הידוע לאמנות לה-גווארדיה בניו יורק. משם מצא גם את המסלול לשלב את היצירתיות שלו בשירות הצבאי ביחידת יפת״ח לפיתוח אמצעי לחימה בתפקיד מסווג הדורש מגוון כישורים יצירתיים.  בתום השירות הצבאי שוב בחן את העתיד האמנותי שלו ורגע לפני שהתמסר ללימודי משפטים היה זה דווקא אביו המשפטן ששוב הניא אותו מהבחירה. "אבא שלי אמר לי שיש אינספור עורכי דין, והציע שאבחן את האפשרות להתמקד באמנות".

היו שאמרו שהם מזהים גוף פגיע, נופים, כל אחד אמר משהו שונה. חן גושן ויצירת החלות

גם אחרי שנים בתיכונים לאמנות, חן לא היה בטוח שהכשרון שלו יכול להפוך למסלול קריירה. "החלטתי לבחון את זה לעומק וגיליתי סטטיסטיקה שלפיה אחוז זעום של אמנים שמסיימים לימודי אמנות באקדמיה באמת ממשיכים אחר כך לקריירה כאמנים. ניסיתי אז להבין מדוע זה קורה וזיהיתי את החלל שנפער בתום הלימודים האינטנסיבים והדינמיים שמציעה אקדמיה. פתאום אמן נשאר לבד, נדרש לעבוד 8 שעות בסטודיו ריק, להתמסר ולייצר אמנות וזו סיטואציה לא פשוטה אחרי שנים של סביבת עבודה שונה כל כך".

לפני שהוא מתמסר ללימודים שיובילו לעתיד דומה, החליט לבחון את העניין ונרשם למסלול ה׳מאסטר קלאס׳ של סטודיו ״התחנה״ בתל אביב לרישום וציור פיגורטיבי, שם למד שלוש שנים תחת הנחייתם של הציירים ארם גרשוני ודוד ניפו. במסגרת לימודיו שימש חן עוזר הוראה בשיעורים וסדנאות לציור בסטודיו. "זו הייתה המסגרת האידיאלית להפגת החששות שלי”, הוא מתאר, "לאורך כל יום מציירים בהתבוננות מורים באים רק פעם בשבוע וכל המוטיבציה צריכה להגיע מבפנים והיה ברור לי שזה חיוני. למדתי שאפשר ללמוד לצייר ואני מוקיר המון תודה ללימודים שם. הפכתי לשלם עם העולם הזה. הבנתי שאין לי ממה לפחד".

"זווית ראיה חדשה לאוביקט עם מטען היסטורי מגובש כל כך".

משם הדרך לניו יורק הייתה קצרה. בין שני בתי הספר הטובים בעולם לאמנות, האחד בלונדון והשני בניו יורק, גושן בחר בעיר שפעם היתה ביתו, ונרשם למסלול התואר הראשון באמנות של פארסונס, הידוע במגמות האמנות והעיצוב, שם הוא משלים בימים אלו תואר ראשון באמנות פלסטית עם התמחות בהדפס."עוד מראשית ימי הלימודים, רציתי לבדוק את האפשרות לשלב בין מסורת וסגנונות קלאסיים לעולם האמנות. איך אני יכול להביא מסורת ואמנות עכשווית לאינטגרציה. הרבה אנשים אומרים שציור מסורתי פחות רלוונטי אבל רציתי להיות נאמן לעצמי ולחפש חפיפה ואני היום מקבל פידבקים על השילוב, כנראה שזה עובד".

בבית הספר חשבו שהשילוב שמקדם גושן מעניין מספיק כדי להגיש את עבודתו למועמדות מול סטודנטים מבתי ספר אחרים. הוא בחר להגיש את עבודת החלות לתחרות, עבודה שמייצגת היטב את אותו ניסיון לשלב ציור מסורתי עם ציור עכשיוי ושלדעתו, דרך החלה, מאפשרת זווית ראיה חדשה לאוביקט עם מטען היסטורי מגובש ומוגבל כל כך.

ואכן במסגרת התחרות, וגם בגלריה בה מוצגת העבודה עד סוף חודש אפריל, רבים מצאו עצמם מסתכלים לראשונה על חלה באופן שונה לגמרי. "אנשים מצאו את עצמם כמו מול מראה, מסוגלים לראות דברים שבכלל עוברים עליהם, שקשורים לעולם שלהם כיוונים שלא חשבתי עליהם. היו שאמרו שהם מזהים גוף פגיע, נופים, כל אחד אמר משהו שונה ואני שמח מאוד".

התערוכה National Art Club פתוחה בגלריה שבגראמסי פארק עד 27 באפריל ובה תוכלו לראות את כל העבודות שהוצגו בתחרות.

לפרטים על התערוכה:

National Art Club, 15 Gramercy Park South