מה ומי במיאמי
כאלף ישראלים הגיעו לבית הכנסת "בית תורה", כדי להשתתף בטקס יום הזיכרון המרכזי, אותו ערכו הקונסוליה הישראלית בשיתוף הבית הישראלי, לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. בכניסה לאולם הציבו המארגנים שולחנות ועליהם נרות זיכרון, שהודלקו על ידי המשתתפים בהנחיית ילדי הצופים. את הטקס הנחו סגן הקונכ"ל - גיא גלעדי, ואלי לוי -קונסול המנהלה. אורלי דרומי, בתו של רב סמל ראשון מרדכי מזרחי ז"ל, הדליקה את נר הזיכרון. גדי כהן, תקע בחצוצרה תרועת אבל, כשהקהל עומד לדקת דומיה. המוסיקאי שלמה גבע קרא "יזכור", לזכרו של רב סרן אמיר בן ארצי ז"ל.
אלון ולד, אשר אביו סרן רמי ולד ז"ל, נפל ביום השני של מלחמת ששת הימים, קרא "קדיש". החזן הרב מריו רויזמן, קרא תפילת "אל מלא רחמים". שרון גולדמן נחמן, סיפרה על אביה אברהם גולדמן ז"ל, שנהרג בפיגוע הרצחני בטורקיה ובו הביעה את געגועיה. יפה לוי, הקריאה דברים שכתבה ליאת – אחותו של סמל ראשון אמיל אזולאי ז"ל שנפל באסון המסוקים שאירע ב- 1997. שרון רוטברג, אחותו של טוראי ראשון דניאל האז ז"ל, חייל בודד שעלה מקליבלנד ונפל במלחמת שלום הגליל, סיפרה על האח הציוני המיוחד שלה. חני חייט רעייתו של הקונכ"ל, הקריאה את השיר "החרב והקן" שכתבה אסתר ראב. דברת עצמון, בתו של דב סמל רוזנבלום ז"ל, ספרה על אביה שנפל במהלך כיבוש הבונקר בתל פאחר, לאחר שנלחם בחירוף נפש עד שצרור יריות הרגו. בן 20 היה במותו. רועי שריפי – נציג משרד הביטחון, הקריא את אגרת הרמטכ"ל. ח"כ שרן השכל (ליכוד) הזכירה את המחיר הכבד שאנו משלמים למען חרותנו, וכי אנו מתחייבים לנופלים, להגן על חרותנו לנצח. "נזכור לתמיד את מסירותם ואהבתם של הנופלים למדינה, ולעולם לא נשכח את פניהם, את חיוכם ואת צחוקם".
אחרון הדוברים היה הקונכ"ל ליאור חייט, שבסיפורו הוא "ריסק" מצער את הנוכחים. ליאור נרגש במיוחד, פתח בציטוט משירו של חיים חפר "באב אל וואד", השיר המתאר גם את המעבר בין הזיכרון הפרטי לזיכרון הלאומי שהפך לציר שעומד במרכזו של יום הזיכרון. "אני זוכר את היום שבו הפך עבורי יום הזיכרון מאירוע לאומי לאירוע אישי. והשעות הללו, בהן שוקעת השמש, הצפירה נשמעת ברחבי הארץ ומתחיל יום הזיכרון, לוקחות אותי אל זיכרונם של בני משפחתי וחברי שנהרגו. בן דודי, דני ברזילאי, זיכרונו לברכה, נפל בשנת 1989 בקרב מול מחבלים בבקעת הירדן והוא בן 25 במותו.
בן דודי, ניר יוגב, זכרונו לברכה, נהרג ברמת הגולן ב-1992, חודשים ספורים לפני שאני התגייסתי לצה"ל. ניר היה בן 31 והשאיר אחריו אישה ושני ילדים: אור ושחר. את חברי הטוב אורי הלמן, זכרונו לברכה, הכרתי ביום הראשון לקורס הקצינים בבה"ד 1. את ניר שרייבמן, זכרונו לברכה, שנהרג לפני 20 שנה באסון המסוקים, פגשתי לראשונה במוצב הבופור. הוא היה קצין השיתוף הארטילרי של המוצב ורצה מאוד להגיע לשרת בפלס"ר של חטיבת הנח"ל, בה שירתתי אני".
בין דמעה אחת לשנייה הוא ציטט את הקטע, של הסופר מאיר שלו "עשו". קטע המלווה אותו בכל יום זיכרון, והמבהיר את משא הזיכרון הכבד אותו נושאות המשפחות השכולות כל יום במהלך השנה כולה. אתה יודע כמה ימי זיכרון יש למשפחה כזאת בשנה? יום הזיכרון של המדינה, ויום הזיכרון של החטיבה, ויום הזיכרון של היחידה, ושל הפיקוד ושל בית הספר ושל הכפר, שלא נשתעמם אפילו רגע.
וימי הזיכרון שלי, מה איתם? היום שהוא נולד והיום שהוא נפל והיום שראיתי אותו בפעם האחרונה?
ומה עם רגע הזיכרון כשאתה עובר על יד עץ שהוא נפל ממנו כשהיה בן שש?
והדקה דומייה כשאתה רואה ברחוב מישהו שלמד איתו בכיתה אחת ושניית הזיכרון בגלל מישהו בלונדיני כמוהו?
והמקומות? כמה שזה נדוש וכמה שזה נורא. זה לא רק הקבר, זה גם האנדרטה של הכפר, והאנדרטה של החטיבה, והאנדרטה של הפיקוד, וגלעד פה, גלעד שם ולוח זיכרון בבית הספר.
וחוץ מזה יש את המקום ששם הוא נהרג, שבארץ הזאת זה אף פעם לא רחוק יותר מדי מהבית, והמקום שלו ליד השולחן, וכשעורכים את השולחן אתה תמיד חושב אם לשים גם את הצלחת שלו.
וכששואלים אותך במשרד ממשלתי כמה ילדים יש לך? מה לענות? שניים או שלושה?. בסיום דבריו לא נותרה עין יבשה.
את הטקס ליוותה לאורכו להקת המוזיקה של בית הספר ע"ש פוזנק, בהדרכתו של המוזיקאי זוהר שחר אליהם הצטרפו האחיות יעל ומירון נגוסה. הטקס ננעל בשירת "התקווה".
הפגישה השבועית של "פרלמנט הריביירה" הייתה מרגשת במיוחד, וכללה טכס לכבוד יום הזיכרון, אותו ניהל איש העסקים איציק בנימיני. הזמרת אורית טחן, שרה שירים נוגים, הוקראו קטעי שירה, הקונכ"ל ליאור חייט נשא דברים כבן למשפחת השכול. רב הפרלמנט – אברהם פרי, נשא תפילות והאווירה הייתה אווירת נכאים שלא הותירה עין יבשה. בהמשך הופיעה חברת הכנסת שרן השכל, שנבחרה להיות חלק מפרויקט "3535X" - העתיד של הליכוד.
טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, התקיים ביום שני, בבית הכנסת "קול תקווה" בפארקלנד. את הטקס מארגנת זו השנה ה-13 ברציפות אריאלה בנית. השנה התנהל הטקס ברוח מלחמת ששת הימים. במהלך הטקס סיפר איש העסקים מייקל לוין - יוצא "המוסד", אודות פעילותו במלחמת ששת הימים. בסיום דבריו הוא נעמד דום והצדיע לנופלים. הקהל לא נשאר אדיש ולפנים משורת הדין הוא זכה למחיאות כפיים מהקהל. בתום הטקס נערכה שירה בציבור בסגנון שירת לוחמים ומיד לאחר מכן החלו בחגיגת יום העצמאות ה- 69 למדינת ישראל, שכללו ריקודי עם, כיבוד קל ואחווה חברתית.
בערב יום הזיכרון, הלך לעולמו איש העסקים הישראלי סם – שמואל שכטר ז"ל. בשנים האחרונות הוא נאבק במחלת הסרטן עד שהשבוע נכנע לה. סם איש האצ"ל, היה רביזיוניסט, מפעילי ותומכי הליכוד בארה"ב. הוא הקים חברת יזמות ובניה מצליחה בדרום פלורידה. ביום שלישי הוטס ארונו לקבורה בישראל. בני המשפחה יושבים שבעה בביתו שבשכונת הוליווד.
יהי זכרו ברוך.
תילה – (תהילה) פאליק – לוי, ואחותה הצעירה ליסה גרויסמן נכדותיה של נילי פאליק – נשיאת הכבוד של ארגון ידידי צה"ל הארצות הברית ודרום אמריקה, ובנותיהם של סיימון וחנה פאליק – נשיאת ויצ"ו בארה"ב ינקו ציונות משחר נעוריהם. בימים אלו הן עומדת בראש פרוייקט קירוב הישראלים והיהודים למורשת. לרגל חג העצמאות הן הוציאו לפועל באמצעות "קרן פאליק", את הפרויקט הראשון. מאות רבות של בני משפחות בואו לקחת חלק פעיל בחגיגות יום העצמאות שהן ארגנו בבית הספר היהודי "היברו אקדמי". במשך יומיים התנהלו תפילות, הרצאות, סרטונים ופעילות חברתית לכל המשפחה. הם הביאו תערוכה בנושא "מבצע אנטבה" ואת איש המוסד – אבנר אברהם, את החטופים בני דוידסון ושי גרוס, שספרו לקהל את סיפורם האישי. למחרת התקיים טקס רב משתתפים, בסיומו נערכה מסיבה צוהלת שכללה אוכל ישראלי, שתיה, ריקודי עם והרבה מצב רוח.
יום ראשון זה קורה!!!. הושלמו ההכנות לקראת האירוע הגדול של פסטיבל יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, עליו אמונה מזה 11 שנים "הליגה לידידות פלורידה - ישראל". השנה יתקיים הפסטיבל בסימן 50 שנה לאיחוד ירושלים. הפסטיבל המושקע יתקיים ביום ראשון ה-7 במאי בהאלובר פארק. התוכנית עשירה ומגוונת, במסגרתה יתקיימו: מסע אופניים מסורתי, מתאים לכל הגילאים. נפגשים בשעה 10:30 בבקר לקישוט אופניים,(ניתן לשכור אופניים בפארק בעלות של 10 דולרים). משט - מפגן סירות יצא מהמרינה בשעה 11:30, מתאים לכל סוגי כלי מים. שיירת אופנוענים חברי "הרעם המתגלגל". לא לפספס ״רעידת האדמה״ כאשר כ- 200 אופנוענים עם צבעי כחול לבן, מגיעים לפארק ומתייצבים אל מול הבמה המרכזית.
במה מרכזית עליה אמונה יעל ינאי, הופעות אמנים, ביניהם להקת "אתניקס". ריקודי עם בהנחיית המרקידים מלי ומשה. המנחה - רן עוז, הזמרת האנרגטית מורן לוי, תותי – גיבורת העל ואמנים אורחים. פעילות נרחבת, תחרויות עפיפונים נושאות פרסים, דוכני הפעלה, דוכני מכירות, דוכני אומנות - ג'ודיאיקה ודוכני ממכר לאוכל ושתיה.
בואו בהמוניכם (בכל מזג אוויר) לחגוג את יום העצמאות ה-69 של ישראל, בפסטיבל מושקע הביעו את הזדהותכם ואהבתם למדינה ותרגישו בבית. אוכל, מנגלים, שירה וריקודי עם, פעילויות למבוגרים ולילדים (הופעה של כוכבת הילדים – תותי – גיבורת העל).
המארגנים דאגו השנה לחנייה מוסדרת ואין יותר בעיות חניה, נכנסים מחנים ורק אחר כך משלמים.
ניתן לרכוש באתר הליגה, כרטיס כניסה בשווי 5 דולר לאדם, ולחסוך עמידה בתורים.
אתר הליגה: WWW.FIFL.ORG
המרכז הקהילתי היהודי "מייקל אן ראסל" יחד עם "הבית הישראלי", קיים ערב מיוחד ליום הזיכרון לזכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. הערב התקיים ב"טמפל סיני" בצפון מיאמי ביץ', בסימן ״מזיכרון לעצמאות״ הערב כלל שירים וסיפורים שדרכם צוינו את זיכרון החללים. את האירוע כבד בנוכחותו הקונכ"ל ליאור חייט. חלקו השני של הערב הוקדש ליום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל וכלל ליווי מוסיקאלי של "להקת קולות". למחרת, ערך המרכז הקהילתי היהודי "מייקל אן ראסל" בשיתוף "הבית הישראלי" וארגונים רבים נוספים את חגיגות יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל בסימן "שוק מחנה יהודה". מאות רבות של משפחות לבושים כחול לבן ודגלים בידיהם חגגו ביום שלישי, אחה"צ ועד השעה 8:00 בערב, ברחבת הכניסה של המרכז. המשתתפים נהנו מהפעלות לכל המשפחה, דוכן אוכל אופייני לשוק הירושלמי המפורסם ואווירה חגיגית ומיוחדת במינה. קרנבל לכל המשפחה עם דוכני יצירה והפעלות לילדים, ריקודים, מוזיקה, דוכני מכירה של דברי אומנות, אוכל ישראלי הפתעות ועוד. האירוע היה פתוח לקהל הרחב.
איש העסקים הייזם יוסי גיל שותף בחברת ג'י מילטון, ששוויה בשוק מוערך כיום ב-כשני מיליארד דולר. גיל הכריזמטי נמנה על בכירי היזמים בדרום פלורידה. הוא חי ונושם את העבודה, מגלגל מדי יום עסקאות במיליוני דולרים, טרוד ועסוק ללא הפסקה, אולם כשיקבל שיחת טלפון מאחד משלושת ילדיו, תמיד יעצור הכל ויהפוך לאדם אחר, שליו וחייכן, איש משפחה. שלושה ילדים יש לגיל, מנישואיו לגרושתו מירית – איתי, גיא וטל. המשפחה אצלו זה ערך עליון. בשנתיים האחרונות הוא נהג לקפוץ לביקורים תכופים לבקר את אביו עובדיה שחלה. "מצוות כיבוד אב" ו"אל תשליכני לעת זקנה".
גם השנה לקראת חג הפסח הוא נסע לארץ, כדי לבלות את החג עם אביו. לרוע המזל נפטר האב ימים ספורים לפני החג. השבוע הגיעו עשרות חברים ומקורבים לבית הכנסת "נתיבי עזרא" כדי להשתתף בתפילה וסעודה במלאות שלושים ימי האבל על מות אביו – עובדיה גיל ז:ל. הרב אבישי לוי שספד לנפטר, הרעיף שבחים ודברי הלל על יוסי גיל, המרבה בתרומות, במתן בסתר לנזקקים. הרב הזכיר את תרומותיו שכללו: חב"ד שבאוונטורה. יחד עם איש העסקים הישראלי ברוך שלומוביץ' הקים את בית הכנסת 'חב"ד סאני איילז' שבבניין "קינג דייויד", שם הוא הוסיף ותרם ספר תורה ואת היכל הקודש. ספר תורה שלישי לבית הכנסת "נתיבי עזרא" ולאחרונה הוסיף פרוכת לארון הקודש לזכרו של אביו. רבנים אחרים שתפו אותנו בתרומותיו המיוחדות לקראת החגים בקניית ציציות ומחזורי תפילה, אשר לבטח יעמדו לזכותו של עובדיה גיל ז"ל.
יהי זכרו ברוך
עשרות חברים קרובים ובני משפחה הגיעו ביום שלישי בבוקר לאולם האירועים של ה"האמפטון", כדי להשתתף בטקס ברית המילה של אבשלום, בנם של דין (חנן) ורעייתו דבורה (דברה) בלום, נכדם השישי של רוח'ה ורפי בלום. את הטקס ניהל בחן רב כהרגלו, המוהל ד״ר מייקל אנדרון, על כיסא הסנדק ישב רפי הסב הגאה ובירך את האורחים. בהמשך הפכה מסיבת ברית המילה למסיבת יום העצמאות, כשהאורחים רוקדים ושרים שירי עצמאות, בליווי המוזיקאי משה כצבורג. המדור שולח ברכת מזל טוב.
אל ביתם המרווח של סוכנת הנסיעות, עורכת הדין טליה פרידמן ובעלה פרופסור משה פרידמן, הגיעו במוצאי שבת כמאה ועשרים חברים, כדי לחגוג שמחה כפולה: יום הולדת לבנקאית מזל יחזקאלי ומסיבת הפתעה למשה פרידמן, שחגג עם רעייתו יובל לנישואיהם. טליה, נשיאת "פורום הנשים", סיפרה לבעלה כי המסיבה נערכת לכבוד יום הולדתה של מזל יחזקאלי, במהלך הערב, כאשר משה בירך את מזל ליום הולדתה, הפתיעו אותו כאשר הכריזו כי המסיבה נועדה בעיקר לרגל יום נישואיו. האורחים נהנו מאוכל אותנטי, מעשה ידיה של הסופרת לאה מגלי, אשר בהמשך שיתפה את הנוכחים בסיפור חייה בשילוב ריקוד אותנטי. המוזיקאי שלמה גבע, הוביל שירה בציבור וניגן על האקורדיון. דגנית מינץ הוסיפה ברכה מטעם פורום הנשים ואורן יחזקאלי בירך את רעייתו מזל.
המדור שולח ברכת מזל טוב כפולה.
על בימת תיאטרון הג׳יי-קאט הפועל תחת קורת הגג של המרכז הקהילתי היהודי ע״ש "מייקל אן ראסל", עלה השבוע המחזה המקורי ״השלג השבור״. את המחזה כתב בן אנדרון, בנו של ד״ר מייקל אנדרון, מייסד התיאטרון - הבמאי והמפיק המוכשר. האב ובנו שני הכישרונות המשפחתיים, חברו להעלאת המחזה ״השלג השבור״. המחזה יוצג עד ה-21 במאי. ביום רביעי שחלף הייתה הופעת הבכורה העולמית.
הקהל מוזמן לבוא וליהנות מהעבודה המשותפת של אב ובנו.
להזמנת כרטיסים באתר או בטלפון- 866-811-4111
לרגל יום העצמאות השישים ותשע למדינת ישראל, יסופרו סיפורים רבים על ראשית צמיחתה של המדינה החדשה. המדור בחר לספר את סיפור צמיחתו של אלוף משנה במיל. דוד בן דוד – בנדה.
סיפורו המדהים, העולה על כל דמיון והנוגע ללב, על ילדותו ונעוריו של ילד נטוש, שגדל בבתי יתומים, במוסדות והצטרף לגרעין נח"ל בקיבוץ עין שמר, בראשית צמיחתה של המדינה. הוא צמח בשירות הביטחון, הפך לקצין פעולות תגמול עז נפש, השתחרר בדרגת אלוף משנה, סיפור חיים אותו הפכה רעייתו, הסופרת עלמה בן דוד, לספר מרתק.
בהיותו בן- 16 רצה בנדה – דויד בן דויד, להתגייס לצה"ל וחיפש אחר זהותו. בארכיון בית החולים הדסה בתל אביב, שם נולד, הוא גילה את כתובת אמו, וכעבור זמן קצר יצא לאותה כתובת, שם מצא את משפחת אמו, שהוסיפה פרטים לפסיפס חייו וכששאל אודות אמו נאמר לו שהיא נהרגה בהפצצה המצרית על תל אביב ב -1948 .
בנובמבר,1954 עם גיוסו לצבא, עמד בנדה להתגייס לנח"ל יחד עם חבריו מהגרעין בעין שמר. הוא חמק אל מאהל הצנחנים כשהוא נחוש בדעתו להתגייס ליחידה המובחרת והמפורסמת ביותר בצה"ל. הוא הסביר למרסל טוביאס, אשר עסק במיון החיילים הנבחרים ליחידות הצנחנים, שהוא רוצה להתנדב לצנחנים כי אביו היה חייל בריטי שנהרג ושאיפת חייו היא להיות צנחן. המפקד הקשוח קיבל את גרסתו של הנער והוא נתקבל לצנחנים. זו הייתה תחילתו של רומן מתמשך שימלא לימים את רוב חייו של הנער. הצבא, בו הרגיש לראשונה כשווה מול שווים, הפך לו לבית אשר סיפק לו גאווה, תהילה, ומעל לכל כבוד.
בשנותיו הרבות בצבא השתתף בנדה במבצעים נועזים כחייל וכמפקד. בפעולת התגמול בסאבחה ובכונתילה, חדר בלילות לשטחי האויב, השתתף בשבי קצינים סורים בגבול הצפון, והיה לחלק מעלילות הגבורה של הצנחנים. המ"פ שלו היה רפול והמ"מ שלו היה צורי.
ב-1961 נקלע בנדה לתקרית עם חוליית חיילים סורים בגזרת אשמורה, בהתקלות זו נהרגו שלושה חיילי צה"ל. כשנפתחה האש הסורית על הקומנדקר הישראלי, היא פגעה ברב טוראי גדעון שגן, שהיה בקומנדקר, ושרטה את בנדה. במהלך הקרב העז שהתנהל לאחר מכן נהרגו שני חיילים נוספים מנוסעי הרכב ונפצעו שלושה. בשארית כוחותיו הוא הצליח לבלום את האויב, לחלץ את הפצועים ולהציל את חייהם. בין לילה הוא הפך לגיבור. בנדה, ששימש כנהג הקומנדקר, זינק מספר פעמים ממחסהו כדי להגיש עזרה לפצוע אשר נפצע מיד פצעי מוות. הוא הוריד את מכשיר הקשר מהקומנדקר ויצר קשר עם החוליה שנשארה תקועה בשטח, עד לבואה של יחידת החילוץ. תקרית זו הביאה לתפנית נוספת בחייו וכנגד כל הסיכויים התקבל לקורס קצינים, אותו סיים בהצטיינות. הוא קודם במהירות בסולם הדרגות ומונה למ"פ.
ב-5 ביוני 1967, יומה הראשון של מלחמת ששת הימים, פיקד בנדה, על יחידת צנחנים שהוצבה ברפיח.
"התחלתי את היום עם שבעה זחל"מים, בסוף היום היו לי רק שניים. הזחל"ם שלי הותקף והיריות הראשונות פגעו בי בפנים ובכתף. העוזי שלי ספג את הקליעים שהיו יכולים להרוג אותי אילולא הוסטו בהתנגשות. כמעט מיד נפגע רכב נוסף שלנו ואנו ליווינו את הנהג בניסיון לחלץ את הפצועים. כשהוא הגיע לשם, פגע ירי נוסף ברכב שלנו. חברי נהרג ואני נפצעתי ברגל. אש ועשן סמיך הקיפו אותי ולא יכולתי לראות דבר. אז בא מישהו שגרר אותי מתוך הרכב אל תחנת איסוף הפצועים וההרוגים. יותר מתשעים חיילים המתינו שם לפינוים. לפתע, פתחו המצרים באש על הבסיס המאולתר שלנו. טנק מצרי התקרב וניסה לדרוס את המתים ואת החיים. חייל שירה מעלינו עצר אותו. לפני שהתעלפתי העברתי את הפיקוד לסגני זאב צל. פניו היו הדבר האחרון שראיתי לפני שנפלתי לתוך חשיכה. התעוררתי בבית החולים בבאר שבע". משם הובהל בנדה, לבאר יעקב מפרפר בין חיים ומוות. לאחר מספר חודשים בבית החולים ואינספור של ניתוחים ברגלו הימנית, כולל טיפולים מיוחדים באוסטריה, לא נפתרה בעיית הליכתו, וההליכה הפכה לעינוי של ממש. הכאבים החמירו ולאחר התנגדות ממושכת, הסכים בנדה שיקטעו את רגלו ומאז הוא נעזר ברגל תותבת.
בנדה מונה למפקד בית הספר לצניחה ובטחונו העצמי שב אליו עם צניחתו הראשונה לים. סיפור נודע הוא כשבאחת הצניחות מעל הים הוא איבד את הרגל התותבת והמצילים מצאו אותה מאוחר יותר והשיבו אותה לבעליה.
מנעמיה של מיאמי נעמו גם לו ובסיום תפקידו פתח משרד ליעוץ בנושאי ביטחון, שכלל אבטחת מוסדות, אבטחת אישים, שכללו בין השאר חוזה עם סילבסטר סטלונה, אליזבת טיילור, שרון סטון ופוליטיקאים רבים, ממדינות דרום אמריקה. משרדו החל לשגשג והוא פתח חברת חקירות וחברת שמירה, שכוללת יעוץ לחברות תעופה בדרום אמריקה. דמותו, היא דמות של אדם רבת פנים שעוצבה באש, דם ותימרות עשן והושפעה מילדותו הרחוקה. תכונות הנדיבות והנאמנות שבאו לביטוים בימי שירותו הצבאי, ממשיכים ללוות אותו גם כיום, הוא תורם לילדים במצוקה בישראל ומושיט עזרה לכל דורש.
עלמה בן דוד ובעלה בנדה מתגוררים היום, בשכונת יוקרה שבקוראל גייבלס, בבית מרווח השוכן בגן עבות עם נוף פסטורלי, בו בנדה משתדל להשלים את כל חסכי ילדותו.
