את ליאור ועקנין בחרתי לפגוש בבריאנט פארק, מכל המקומות בניו יורק ידעתי שהמקום הזה יהיה המקום ההולם ביותר להפגש עם מישהו כמו ליאור. זה לא עוד סתם פארק עם דשא ועצים, זה בעצם מרחב קהילתי שמציע מגוון רחב מאוד של פעיליות, זה מקום שלפעמים פתוח ולפעמים סגור והוא כמו הלב של העיר התוססת ביותר בעולם. אנחנו נפגשים בקצה המזרחי של הפארק וזה מאפשר לנו להסתכל על כולו ועל התנועה הבלתי פוסקת של אנשים שבאים, הולכים, עוצרים, מתיישבים וכאלו שרק עוברים שם.

מי אתה ליאור וענקין?

אני בן 31, נולדתי בדרום תל אביב, במהלך שירותי הצבאי הייתי לוחם בצנחנים והשתתפתי במבצע עופרת יצוקה. במהלך הלחימה ניהלתי יומן מלחמה שבו שיתפתי חוויות מהצד שלי כלוחם במערכה, כעבור שנה היומן פורסם בכתבת שער במסגרת העיתון במחנה, הבטאון הרשמי של צה"ל, כשהשתחררתי מהצבא יצאתי ללמוד שיווק מכוון, באופן כמעט טבעי הקמתי חברת הזנק שנקראת מיזהזה, הגעתי מ-0 משתמשים ל-400,000 בארבעה חודשים ובאפס תקציב זה היה חסר תקדים החברה צברה תאוצה ומאות אלפי משתתפים בפרק זמן קצר מאוד. לצערי זה מיזם שבסופו של יום לא התרומם בעיקר בעקבות טעויות של אנשים צעירים שנחשפים לתחום החדש הזה, ויחד עם זאת הייתה כאן סוג של הצלחה שזימנה לי הזדמניות, נשלחתי לכאן לפני כ-3.5 שנים להקים סטארטאפ חדש שנקרא בליינדייט (שמונה עיוור), הגעתי לכאן כמו רבים שמגיעים לכאן עם חלום גדול שהמוצר שלהם יכבוש את העולם, רק שזה לא בדיוק קרה ככה, הדברים השתנו, ואני מאמין ויודע שהכל לטובה, נתחיל מזה שבעקבות העבודה שלי כאן זיהיתי שיש כאן שתי בעיות מרכזיות:

אחת יש כאן הרבה ישראלים ואין מה שמחבר אותם בינם לבין עצמם ובינם לבין קהילת ההייטק המקומית. שתיים: כמעט כולם מדברים על הייטק, רק שלרבים אין מושג על מידת ההשפעה של פיתוחים טכנולגיים ישראלים על חיי היום יום של כולנו.

בהיותי חדש בעיר", הוא מוסיף, "הייתי זקוק לסוג של תמיכה החלטתי להקים מייטאפ קטן שבו אני קורא לחברות סטארטאפ ישראליות להתחבר, בהתחלה לא היה לי מושג איך זה הולך לקרות לא היה לי מקום או משאבים, אבל האמנתי שזה משהו שחשוב לעשות ופשוט הלכתי על זה, ידעתי שיש לי את משאבי הידע איך להביא אנשים ביחד מתוך המיזם שהקמתי בעברי, המייטאפ תפס תאוצה וגדל בצורה אדירה, מה שקרה בפועל שהמטרה שלשמה הגעתי לא יצאה לפועל ומערך התמיכה במטרה שלי שהיה המיטאפ תפס תאוצה ומימדים ששינו את הכל והמיטאפ הפך בעצם להיות הסטארטאפ.

"איפה עוד אני יכול לתרום?". ליאור ועקנין

היום זוהי הקהילה הישראלית הגדולה ביותר באזור ניו יורק בתחום ההיטק, יש לנו אירועים אחת לחודשים ויש בכל ארוע נותני חסות האירועים מאופיינים בהנאה ובלמידה ובהעשרה של המשתתפים, כדדוגמת פאנלים עם מצליחנים שבאים להסביר כיצד להתחבר למשקיעים מקומיים, במקביל יזמתי מאגר מידע שבו ניתן לחבר בין נותני שרות למבקשי שרות, בקיצור כל מה שעשיתי לבד בזמן שהגעתי לכאן, הצלחתי להקים את הקהילה שהייתה חסרה לי.

ומה קרה מאז?

לפני כחצי שנה בערך יצאתי למסע בעולם, בעקבות במסע עלו לי שאלות כמו למה אני כאן מה הייעוד שלי? איפה עוד אני יכול לתרום?. הגעתי לתובנה שישראל כמדינה זקוקה לסיוע בנושא ההסברה, נחשפתי לפעילות של ה-בי די אס ארגוני החרם על מוצרים מישראל, הגעתי להבנה שהאופן שבו מבצעים את ההסברה הוא שגוי, בסיס ההסברה היום מנסה להוכיח שהאחר טועה ואני צודק, סוג כזה של הסברה לא יוצרת את השינוי המתבקש, מי שמתנגד ימשיך להתנגד ומי שתומך ימשיך לתמוך לכן לא משיגים שינוי משמעותי. הגישה שאני מאמין שתעבוד קשורה לזה שצריך לעבוד עם אלו שאינם מודעים או שלא ממש אכפת להם.

הדרך הטובה ביותר לגעת באנשים ולעורר אצלם תשומת לב היא רק באמצעות נגיעה בנקודות כאב/עונג, כלומר במה שמעסיק אותם בחיי יום יום, איך למצוא דירה בלי לשלם עמלה או איך למצוא בן/בת זוג, צריך לזכור שלמדינת ישראל יתרון עצום בנושא החדשנות והיצירתיות והדרך לגעת באנשים באמצעות הצגת הפתרונות הקיימים בתחומים אלו תוך שימת דגש על הצד הישראלי שבפיתוח המוצר. בוא קח לדוגמא את דיגס, פיתוח ישראלי שמחבר בין שותפים למחפשי דירה, זה משהו מרתק שיכול להפוך כל אדיש לאוהד ישראל.

באופן אישי נושא כתיבה ודוברות מדבר אלי מאד ואני מחפש דרכים לסייע ולכן החלטתי לצאת למסע בין הקהילות היהודית ברחבי ארה"ב ולספר את הסיפור הזה של ישראל, אני רוצה להפוך את הקהילות היהודית לשגרירי ישראל והם יעשו את העבודה במקומות שלהם, אני מתכוון לעבור באמריקה, זאת שלא כולם מכירים או מבקרים. אמריקה זה לא רק הערים הגדולות, אני אוהב לדבר עם אנשים ולראות שלכל אחד יש את הסיפור והמסע האישי שלו.

"זה הזמן לצאת למסע פנימי וחיצוני". ועקנין

ממש כמה דקות לפני שהגעת לכאן ישבה כאן בחורה שהתחלתי לדבר איתה והיא סיפרה לי על החלום שלה להקים מרכז העשרה לילדים ולעודד אותם לעשות פעילות יצירה בשעות אחר הצהריים. לצערי הרב היום בחברה שבה אנו חיים יש משקל מאוד משמעותי לנושא החומריות ואנשים רבים נוטים להצניע את התשוקות שלהם, לכן אני מאמין שעכשיו זה הזמן לצאת למסע חיצוני ופנימי למען ההסברה ושיווק מדינת ישראל.

כמה זמן ימשך המסע הזה?

אני יוצא לדרך כבר בימים הקרובים, תאריך החזרה לא ידוע. הכל יתועד באמצעות הבלוג שלי, אני מתכוון לתת למסע הזה את כל הזמן שיתבקש כי אני נמצא בשליחות.

איפה אתה בעוד 3 שנים?

המטרה שלי להיות נוכח בכל רגע, טעות לחיות בין העבר לעתיד, אני רוצה להיות נוכח ואני נוכח. אם היית שואל אותי לפני שלוש שנים איפה אהיה, לא יודע אם הייתי יכול לספר לך על המסע הזה שאני יוצא אליו עכשיו. אני מאמין ויודע שהדרך הטובה להתפתח ולצמוח היא דרך הלא נודע. אני יוצא למסע אל הלא נודע, אני הולך לעשות הסברה ומאמין שאפשר יהיה לנצח את המסע הזה באמצעות הסיוע והעזרה של כל מי שמדינת ישראל חשובה לו.

לתמיכה ברעיון אפשר לפנות לליאור בקישור הבא: