"האומנות, כמו כל דבר בחיים, קשורה למושג והקשרו ומייצגת תרבות" אמר יאן טיכי, אמן בכיר ומרצה בביה"ס של המכון לאמנות בשיקאגו. "לאומנים ואנשי תרבות יש אחריות לדבר, להתריע, להציג בעיות, להביע חששות וליצור קשר עם הקהל בעזרת הפאן הוויזואלי והאסתטי. האסתטיקה חשובה בעיני והיא משרתת את הרעיון".

ישבתי עם טיכי בחלל אולם הכניסה של מרכז התרבות בשיקאגו -Chicago Cultural Center - שעל קירותיו תלויים היו דגלי ענק משולשים בצבעים עזים של אדום וסגול. על כל דגל הופיע משפט שאמרו צעירים משכונות שונות ברחבי העיר, כגון: "אני מושלם" או "מצפים לשקט". "זאת דוגמא לאסתטיקה המשרתת את הרעיון תוך שימוש בגודל, צורה, וצבע ביצירת מסר חזק”, הסביר טיכי בעברית צחה.

בעבר הציג טיכי נושאים קשים כפעילות חינוכית. הוא תיאר את האלימות הקשה של החיים בשיקאגו והרצח היומיומי של חפים מפשע, ויצר פרויקט אומנותי כתגובה להריסה הדרמטית של המבנה האחרון בדיור הציבורי בשכונת העוני קבריני גרין. בשני המקרים השתמש טיכי באורות זוהרים ומהבהבים ככלי הבעה ליצירת הדימוי של הבניין המדבר. במהלך חודש ימי ההריסה צפו תושבים בבניין המהבהב לתוך הלילה ושמעו את קולותיהם וסיפוריהם של ילדים שהוקלטו בסדנה. מיצג זה איפשר לאנשים להתרשם, לחשוב ולהשלים עם הריסת הבניין.

הפרויקט החדש עוסק במחדל המים בעיר פלינט במישיגן ומוצג במוזיאון האומנות הייחודי ע"ש איליי ואדית ברוד Eli and Edythe Broad בקמפוס אוניברסיטת MSU בלאנסינג, מישיגן. המוזיאון נבנה בעיצובה החדשני והעכשווי של האדריכלית הנודעת זאהא חדיד ונראה מרהיב - עיקולי בטון וזכוכית בזויות שונות יוצרות חווית חלל מרתקת ששולבה ביצירתו של טיכי. הוא הוזמן לערוך תצוגה הנוגעת במשבר המים בעיר השכנה פלינט, המונה כ-90,000 תושבים.

פסל קיר צלילי צילומים: Broad Art Museum

כתוצאה מהחלטה ממשלתית לשינוי מקור המים כחלק מתכנית אסטרטגית לצמצום חובות, הוחלט להפסיק להזרים לעיר מים מנהר הורון בדטרוייט ולהעביר אליה מים מזוהמים מנהר פלינט. במהלך שלוש השנים האחרונות השתמשה אוכלוסייתה הענייה והשחורה ברובה של העיר במי שתייה רעילים בהם רמות גבוהות של עופרת, שגרמו להם לבעיות בריאות קשות, בעיות התפתחותיות אצל ילדים ותופעות של פריחות בעור ואובדן שיער. מחדל זיהומי זה גם גרם למותם של 10 ילדים.

גם היום לאזרחים רבים אין גישה ישירה למים שפירים ובטוחים. עיר שלמה נאלצת לצרוך בקבוקי מים לשתייה, בישול, רחיצה וכביסה המהווים טראומה מאד חזקה לאוכלוסייה שהשפעתה מרחיקת לכת. בשנה האחרונה הוחלט להחליף את צנרת העופרת בצנרת נחושת, התהליך נמשך.

מחקר אינטנסיבי, לימוד הנושא ושעות רבות של שיחות ודיונים עם אומנים, אנשי ממשל ואנשי חינוך סייעו לטיכי להציע דרכים מגוונות ופיוטיות להתמודדות עם המצב המזעזע בפלינט. הוא היה נחוש בדעתו לראות בצינור כגורם מחבר וליצור צינור מילולי וצורני בין תושבי פלינט ללאנסינג.

טיכי עובד עם זוג תלמידות

לאנסינג היא מקום מושבם של מקבלי ההחלטות בממשלה והיא אחת הערים היחידות במדינה שהחליפה לפני עשור את צנרת העופרת לקווי הובלת מים מנחושת. טיכי החליט לחבר קבוצות נוער משתי הערים על אף עמדות הכוח השונות של שני הצדדים משום שבעתיד הקרוב, בני דור זה ינהיגו את קהילותיהם ויצטרכו לפתח דיאלוג באחווה ושיתוף פעולה.

טיכי פיתח תכנית חינוך ביחד עם מורה לספרות אנגלית בבית ספר התיכון פלינט ומורה לאומנות בלאנסיג. 60 תלמידי י"ב משני בתי ספר תיכון השתתפו בפרויקט. טיכי רצה ליצור זוגות שבכל זוג שני נערים מבתי ספר שונים. במפגש הראשון שהתקיים בפלינט התבקשו התלמידים להביא עימם ספל לשתייה ולהניחם על השולחן. תלמידי לאנסינג בחרו את הספל האהוב עליהם וכך נוצרו הזוגות. במהלך סמסטר הסתיו נערכו שלוש סדנאות בהנהגתו של טיכי. הזוגות סיירו בבתי הספר השונים, בקרו בבניין הקפיטול, חלקו את חוויותיהם האישיות ודנו בעקרונות הצדק חברתי והבעתם האומנותית.

המוצר הסופי היא תוצאה של שיתוף פעולה אמיתי ביניהם. תלמידי פלינט כתבו שירים, מכתבים וסיפורים ותלמידי לאנסינג שילבו איורים ליצירתם בנושא משבר המים בפלינט. גלי קולותיהם המוקלטים זורמים במערכת צינורת נחושת שבנה טיכי כדי להוסיף נדבך פיסולי, רעיוני ואסתטי לפרוייקט. בחלל המוזיאון שקבל, נוצר פסל קיר קולי המורכב ממערכת צינורות נחושות בקטרים משתנים הנשען על קירות הזכוכית ומפיק צלילים וסיפורים על משבר המים מנקודת מבטם של הנערים. "חלק גדול מהבעיות נבע מחוסר תקשורת בין מקבלי ההחלטות למנהיגי הקהילות”, אמר טיכי, ”חווית סטודנטים אלו בהקשבה, האזנה, וקבלת האחר יסללו דרך חדשה".

התערוכה מתקיימת ב- Eli and Edythe BROAD Art MUSEUM at Michigan State University עד ה-20 באוגוסט.

מומלץ לבקר ולהתרשם.

המלצת השבוע - PARADE

"המצעד" מחזמר בעיבודו של אלפרד יורי, עם מילים ולחן של ג'ייסון ב-Writers Theatre הוא נפלא, משוחק ומופק נהדר. הוא מלא יצירתיות ייחודית שמציגה נושא שונה, מצליחה לרגש ולהרחיב את הלב. להקת השחקנים מעולה, הבימוי מעניין, השחקנים נכנסים אל הבמה מכל הכניסות.

המחזמר מבוסס על סיפור אמיתי, "עלילת דם”, שהתרחש באטלנטה בשנת 1913, סיפורו של ליאו פרנק, מנהל בית חרושת לעפרונות, שהואשם ברצח ואונס של נערה נוצרייה בת 13 בשם מרי פייגן למרות שעדויות המשפט הצביעו על שרת המפעל השחור, ג'ים קונלי כעל הרוצח.

צילום: Micheal Brosilow

המשפט שנערך נגדו היה רווי בשנאה אנטישמית. פרנק נדון למוות, אולם בעקבות השתדלות של יהודים והודאה במסכת השקרים המיר מושל אטלנטה את עונשו למאסר עולם בכלא. לאחר שנתיים התפרץ לכלא המון זועם, חטף את פרנק וביצע בו לינץ'. הוא נתלה על עץ אלון.

סיפור זה הוא הלינץ' היחידי שנערך בארה"ב נגד יהודים והוא מזהיר נגד תופעת שנאת זרים המהווה סכנה לכולנו . מחזמר זה מופיע לעיתים רחוקות בעיר וזו הזדמנות פז לשמוע את קולות השירה נפלאים ולהנות ממחזמר מרשים זה. מומלץ!

יוצג עד ה-2 ביולי.

לפרטים: www.writerstheatre.org Glencoe Writers Theater, 325 Tudor Court,