יופי נחמה!
כשמגיעה יוזמה מבת הקהילה, והיא לוקחת על עצמה להניע אותה יחד עם המוסד הגדול במחוז, נולדת חברותא שעושה טוב לעצמה ולסביבתה. השבוע על המקהלה בטנפליי בניהולו המוזיקאלי של צביקה קליין
ישנם הסברים שונים ומשכנעים בדבר היתרונות שבהשתתפות במקהלה ואף מחקרים מדעיים. נימנים בינהם צרכים קוגניטיביים, חברתיים ובתחומי המנהיגות. גם התחום האקדמי לא נדחק לפינה, שכן מוזיקה היא שפה כמו כל שפה אחרת, שנרכשת משמיעה ומלימוד, והכל תלוי כמובן באיזו רמה מדובר. אחת הדרכים לחוות מוזיקה היא בשירה. ואם עסקינן בשירה, אז למה לא שירת מקהלה בה משתפים פעולה עם השכנים הקרובים. בג'יי סי סי בטנפליי מתקיימת התארגנות נפלאה שכזו.
בספר Singing for Dummies מצויינות מספר סיבות בזכותן שווה להצטרף למקהלה. נמנות ביניהן הצורך של היחיד לשיר יחד עם קבוצה שיש לה מאווים מוזיקאליים דומים. בין התכונות הנדרשות כדי לשיר בקבוצה נמצאת היכולת להקשיב לאחר, להכיל קולות שונים ותוך כדי חשיפה להם, להיות מסוגל להשתלב יחד איתם, מבלי לעלות עליהם, להתחבר אליהם בהרמוניה, כל אחד וקולו שלו, בקצב ובדינמיקה המוכתבים על ידי המנצח. נדרשת היכולת לשמוע את עצמך שר לצד מי שעומד לצידך ולהפיק את הצליל שלך בצורה מיטבית. יש ליחיד הזדמנות לפתח את השמיעה שלו. לדחוק בעצמו לשמוע את הצלילים שהוא מפיק בעצמו כאשר סביבו מושרים ומתנגנים צלילים אחרים. לעומת סולנים, שאין אף אחד אחר ששר לצידם, זמרי מקהלות נדרשים לשמור על תפקידם הקולי במקהלה, ולהתבסס על היכולת שלהם לזכור ולבצע את התפקיד שלהם "מבלי להתבלבל". המקהלה נותנת הזמנות להתערות עם אנשים בקהילה שלא בהכרח היית פוגש אותם אבל יש לך נושא משותף איתם ומיד "להרגיש בבית". וכשמדובר על מקהלה ששרה בעיברית מחוץ לגבולות מדינת ישראל, הזכרון המשותף הופך לחיבור כמעט נפשי למקורות ולגעגוע למה שאינו נגיש באופן טיבעי יותר.
חנה ארד, כיום מפארמוס, היתה חברה בהרכב מקהלתי כזה בלונג איילנד. בבית הוריה היא התוודעה למוזיקה קלאסית ואופרה בזכות הוריה, ניצולי שואה, ש"חיו את החיים" כדבריה ולא שקעו בזכרונות השחורים שנותרו בהם מהמלחמה. הבית תמיד המה צלילים, ולמרות שלא קיבלה חינוך מוזיקאלי מסודר, נמשכה תמיד לסביבה מוזיקאלית. שירי ארץ ישראל היפה זכורים לה מבית ילדותה ומבית הספר החקלאי בו למדה בנערותה. לימים, כשהוקמה המקהלה בלונג איילנד בניצוחו של צביקה קליין, הצטרפה אליה ונהנתה מכל מפגש. מאוחר יותר, משעברה להתגורר בניו ג'רזי, מצאה את עצמה נוסעת פעם בשבועיים ללונג איילנד כדי לא להפסיד את מפגשי השירה.
יזמה ותומכת בניהול האדמניסטרטיבי. חנה ארד. צילומים: אילנית סולומונוביץ' חבוט
צביקה קליין, פסנתרן ומעבד מוזיקאלי ותיק מוביל את המקהלה מעל חמש שנים בטנפליי. לקליין היסטוריה מוזיקאלית שהחלה בילדותו עם לימודי נגינה על אקורדיון ופסנתר, שירות בלהקת חיל שריון, לימודים באקדמיה למוזיקה בתל אביב, ובבית הספר הגבוה למוזיקה ברקלי בבוסטון,גבוה למוזיקה בברקלי אשר בבוסטון, מסאצ'וסט ואין ספור הפקות מוזיקאליות, בינהן הניהול המוזיקאלי של 'עוץ לי גוץ לי' בהפקת אברהם דשא (פשנל) עם הגששים, עפרה חזה ואריק לביא. לימים הוא ילווה את יפה ירקוני, גלי עטרי, רבקה זוהר, ישראל גוריון, רן אלירן, מוטי גלעדי ועוד רבים אחרים במסעות הופעות בישראל ובעולם. הוא הלחין מוזיקה לתיאטרון בפסטיבל עכו וניהל מוזיקאלית באוף ברודווי. קליין מתגורר בקויינס, ומנצח ומעבד חומרים למקהלות של בתי כנסת, והוא היה הראשון להקים את חבורת הזמר בלונג איילנד שם פגשה אותו חנה ארד, הצטרפה והתאהבה בקונספט. לימים היא תבקש להעתיק את הרעיון לגיי סי סי בטנפליי, והמחלקה הישראלית תקבל אותו בזרועות פתוחות ותהפוך את המקהלה לאחת התוכניות שלה באחריותה של אסתר מזור.
"המקהלה נפגשת אחת לשבועיים באמצע השבוע בג'יי סי סי" מספר צביקה קליין "יש לנו אוסף של מעל 500 שירים שאני איגדתי, ומתוכו אנחנו שולפים את השירים שאנחנו אוהבים, ואת אלה שאני בוחר לעבד לקולות כדי לתת את הפן המקהלתי לקבוצה". מפגש של המקהלה מתקיים בסידור ישיבה קלאסי כשקליין במרכז החדר פורט על הפסנתר, מנחה ומנצח, מימינו יושבות הסופראנוס ומשמאלו האלט, ומולו הטנורים. במקהלה משתתפים גברים ונשים כאחד בני כל הגילאים. "המקהלה מתנהלת בשני רבדים. האנשים ביקשו וקיבלו שילוב של חבורת זמר ושירת מקהלה. הקבוצה נהנית להפגש ולשיר יחד שירי ארץ ישראל היפה בליווי הפסנתר, וחשוב לי לתת להם טעימה של חינוך מוזיקאלי, בעיקר מעקב אחר תוים, או לפחות קריאה מוזיקאלית בסיסית, כדי שיבינו כיצד נכתבת המוזיקה, וכיצד נקבע אורך וגובה הצליל. אני נותן את השעור המוזיקאלי בקלילות דבר שמוסיף עיניין למשתתפים וכך יוצא שהם גם לומדים לזכור את התפקיד שלהם בהרכב משמיעה, וגם לעקוב מעט אחר תוים" הוא מסביר בחיוך.
שרים לומדים ונהנים.
מה עוד אתם עושים חוץ מהמפגשים הדו שבועיים? "המקהלה הפכה לקבוצה חברתית. אנחנו נפגשים במהלך הסימסטר בסביבות החגים בבתים של חברי המקהלה. היה לנו ערב עם שירי ירושלים לכבוד יום ירושלים וערב משיריו של אריק אינשטיין סביב יום פטירתו, ערב שירי כוורת ועוד. הקבוצה אוהבת את החברותא, וכך יוצא שהמפגשים בני השעתיים וחצי בג'יי סי סי נפתחים בכיבוד קל שלעיתים מביאים המשתתפים, שירה בת שעה, הפסקה להרטבה נוספת של הגרון ושעה נוספת של שירה. בבתים המפגשים קלילים יותר, ואני תמיד מגיע ונהנה מאוד ללוות את הקבוצה. חוץ מזה אנחנו משתדלים לארגן גם מפגשים בין חבורות הזמר של לונג איילנד וניו ג'רזי ובעתיד אני מקוה שגם ההרכב שמוקם מחדש במנהטן יהיה חלק מההווי".
האם אתם גם מופיעים? "אני חושב שחשוב מאוד להופיע בפני קהל. הופעה יוצרת מחוייבות וחוויה שונה ומלמדת בנוסף לשירה בחדר. הופענו בחגיגת ט"ו בשבט בג'יי סי סי וזה היה נפלא, והייתי רוצה להופיע איתם יותר". חנה ארד מצידה מציינת כי החבורה היתה שמחה לתרום את הופעותיה לגופים שישמחו לקבל אותה. "רב האנשים עובדים או עסוקים במשך היום, אבל גם הרכבים מצומצמים יותר יכולים להגיע ולהנעים את זמנם של אנשים בארגונים שונים" שמחה ארד לבשר.
איזו מחוייבות יש כלפי המקהלה? "חשוב להגיע כדי להיות חלק איטרגלי ולהכיר את השירים. אני הייתי שמח לראות אנשים שיכולים להתחייב להגיע למפגשים אחת לשבועיים בתאריכים שנקבעים מראש בתחילת העונה. אין מבחני כניסה ואין צורך בידע מוקדם, אבל כן צריך יכולת להכיל את האנשים סביבך. זהו סוג של שיעור קבוצתי ויש צורך בסובלנות. נדרשת אהבה והיכרות עם שירי ארץ ישראל ורצון להתנסות בשירה בקולות ובשירת רבים. ישנה עלות לסימסטר ומעבר לזה רק מצב רוח טוב ורצון מביאים לתוצאות נעימות".
מי האנשים שמגיעים? "חברי הקהילה בני כל הגילאים. יש כאלה שחוצים את הגשר כדי להצטרף להרכב, ובאופן מפתיע יש לי אמריקאית אחת בכל הרכב. הן כמובן קוראות עברית, ומתאמצות יותר לרשום הארות על הדפים כדי שיוכלו להשתלב בצורה מיטבית. בשבילן זו חוויה ישראלית קלאסית".
מקהלה בניו ג'רזי.
"צביקה קליין הוא כמו הרב שלנו, והמוזיקה היא כמו תפילה" מעיד ירון הראל, משתתף קבוע בהרכב ופעיל גם בארגון הצד החברתי שלה לצידה של חנה ארד. "אני נהנה לשיר את השירים היפים, ללמוד מצביקה מוזיקה ולארגן את הערבים מחוץ לגיי סי סי" הוא מעיד "כל זה יחד עם חוש ההומור שמשתלב בטבעיות יוצרים אוירה נהדרת".
במפגש האחרון לפני היציאה לחופשת הקיץ נכחו קרוב ל-25 אנשים, וההרכב היה חסר. "אנחנו צריכים עוד זמרות סופראן" מבקש קליין לציין "אבל כמובן שכל אחד מוזמן לכל רמות הקול". הם שרו רפרטואר רחב שנפתח בשירה בציבור, ללא קולות, ועברו לשירה בקולות. קליין עבר עם כל אחד מהקולות על התפקיד שלו, והחדר נמלא לפתע בשירה הרמונית "לפעמים החבר'ה מתלוננים שהם לא מבינים למה התפקיד שלהם נשמע לא כפי שהם רגילים לשיר את השיר במקור, ואז כשהם שומעים את כל הקולות מתחברים יחד בהרמוניה מושלמת, הם מתלהבים" מעיד קליין "מאוד מרגש לשמוע את הקולות נארגים האחד לשני, ואני מאוד אוהב לעבד את השירים בשבילם. אני בוחר שירים ברמות שונות, חלקם קלים יותר לביצוע, וחלקם מאתגרים יותר כשל יוני רכטר, מתי כספי או סשה ארגוב".
לא מדובר בעוד חבורה משועממת שמגיעה לפהק יחד. הם חבורה שמחה, קשובה ואיכפתית שיצרה הרמוניה חברתית כמו הרמוניה קולית, והם מעידים שהמפגשים הם אתנחתא נפשית וחיבור לישראל מהמקום התרבותי שלה.
להצטרפות לסמסטר הבא שיפתח בספטמבר 2017 אפשר לפנות לאסתר מזור בטלפון 201-408-1456 או לחנה ארד באימייל: arad603@gmail.com
חנה ארד. צילום: אילנית סולומונוביץ' חבוט
מומלצים
