דבי, נולדה בניו יורק, גדלה בבוגוטה, כשברוני הסמים התחילו להשתלט על החיים בקולומביה, היא נשלחה לחיות במיאמי שבפלורידה, שם גם הכירה בהמשך את בעלה הישראלי, גיורא מצקין, לו היא נשואה כבר 40 שנה. יש להם שתי בנות, אילנה ואנני, שעלו עכשיו לישראל בעקבות הוריהם, החיים שם רוב השנה ונוסעים לבקר במיאמי מדי פעם.

לדבי היה הכל בחייה – עושר כספי ועושר רוחני. היא טיילה בעולם כולו, תחילה עם הוריה ובהמשך עם בעלה ובנותיה, חוותה חוויות ומפגשים מרתקים, התגוררה בווילות מפוארות והתרועעה עם האליטות החברתיות ועם שועי עולם.

אירוע אחד בילדותה עמד כצוק איתן ומנע ממנה את השחרור המיוחל ואת הגשמת האושר. לאורך ילדותה, עד גיל 12, עת שאביה נפטר, עברה דבי התעללות מינית על ידי קרוב משפחתה.

המסע הקולינרי של דבי מצקין מסיפור - לספר

עכשיו היא מגשימה לעצמה חלומות. החלום הראשון היה הספר שכתבה.

החלום השני עליו היא עובדת, הוא תוכנית אוכל קוסמופוליטית לטלוויזיה בכיכובה, אותה מפיקה דבי בעצמה ובה היא מחברת בין אנשים וטעמים, מבקרת במסעדות, מטבחים ושווקים ברחבי העולם, פוגשת שפים, דיפלומטים ובשלנים מעניינים. "אוכל" היא אומרת, "הוא הדבר המשותף לאנושות כולה. באמצעות מפגשי אוכל, אני רוצה לחבר את חלקי העולם. אני חושבת שאהבה לאוכל מחברת בין אנשים, ואף ניתן גם להגיע ל"שלום עולמי" דרך אוכל. בנוסף, היא פועלת לשיתוף פעולה עם גורמים נוספים בארץ ובעולם, שכמוה, מאמינים ושותפים לדרך ולמטרה ראוייה זו.

השילוב המגוון של תרבויות וזהויות אתניות המרכיבות את הדנ"א שלה אינו מפתיע, מאחר וכל מי שמכיר את דבי, נבלע לתוך שמחת החיים שלה.

לאורך כל חייה, היא טיילה ברחבי הגלובוס וחוותה המון תרבויות שהעולם מציע. החל מתיאטרון, עד למזון, מאכלים, מוזיקה ואומנות, היא גילתה את תמצית כל מדינה ומנהגיה.

"ליפול או לעוף", ספרה המרתק של דבי מצקין

העתיד הקרוב יראה את דבי במושב הנהג תוך כדי שהיא מתכוננת להוביל פרוייקטים חדשים במדיה. זה יהיה שילוב ייחודי בין התשוקה שלה לתרבויות ולמאכלים שונים. המוטו שלה הוא "אני מאמינה כי כשזה נוגע לאוכל, אין גבולות". "אני בורכתי בזכות לטייל בעולם, דבר שאיפשר לי לפגוש את האנשים הכי מעניינים ומעוררי השראה. התרבויות השונות, התלבושות והמנהגים נגעו בי בדרכים ששכנעו אותי לפתח תכנית טלוויזיה דרכה יכולתי לקחת את הצופים שלי יחד איתי לסיורים וירטואליים. דרך מטבחים שונים ברחבי העולם, בהם אני אראיין את הנשים החזקות ביותר באותן מדינות, ואציג את התלבושות והמנהגים של המדינה.

המרכיב העיקרי של חיי הוא הרוח שנושבת בתוכי הממשיכה לדחוף אותי להגשים את החזון שלי ועוזרת לי לפגוש ולאחד אנשים".

מלבד הפעילות הקולינארית של דבי, היא מחוברת כבר שנים לויצ"ו, גם דרך פעילותה בשנים בהן גרה בפלורידה וגם בשל העובדה שסבתה ואמה הקימו את ויצ"ו קולומביה. היא תורמת חלק מהכנסות הספר לויצ"ו, והן מיועדות למלגות לילדים במצוקה השואפים להיות שפים.

בנוסף, היא לקחה חלק בהקמת בית החולים לילדים במיאמי - CHILDREN VARIETY HOSSPITAL - כמן כן היא הייתה חברה פעילה באגודת פרקינסון, האגודה האמריקנית לחקר השד וקיבלה את פרס "האישה הפעילה ביותר בפלורידה" בשנת 1996 ממושל פלורידה.