אחרי הרגע הזה שאתם מבינים שתמחור הכליה שלכם לא משתווה למחיר הסליפ אווי קאמפ שהילדים טענו שכולם כולל כולם יבלו בו, אתם מתחילים לתכנן מסלול מחדש.

עשרה שבועות של חופש עם ערימת ילדים שמדברים עברית אבל חיים באנגלית, ועוסקים בכל רגע נתון ברצוי מול המצוי. עשרה שבועות עם ערימת ילדים שלא מתכוונת לצמצם, להתחשב, לתת יד או להסתפק במועט. לא כי הם לא מלאכים עלי אדמות, אלא בגלל שהם בשר ודם ומכירים את ההורה שעומד מולם.

אז מה יש לנו? קייטנות שבועיות בכמה מאות, פארקים, הייקים, באולינג, בריכה, טניס, הצגה, וכל אחד מאלו הוא פנינה יוקרתית ונחשקת בחודשים מייגעים של קיץ שבהם אתם צריכים גם לעבוד בשבילם, וגם לעבוד בשביל לעבוד בשבילם.

הקיץ באמריקה לא זול. בדיקה שנערכה גילתה שהורים אמריקאים מתכננים להוציא בממוצע קרוב ל-1000 דולר על כל ילד, כמובן לא כולל קייטנות. מי שלא יכול להרשות לעצמו את הוצאת הקייטנות השונות, ולא יכול למצוא סידור כזה או אחר לילד לאורך היום, דיווח שככל הנראה ייאלץ להשאיר את הילד לבדו בבית. בשנת 2014 נמצא שבחודשי הקיץ, 11% מילדים בני 6-12 מבלים קרוב ל-10 שעות ביום לבדם.

מהר מאוד מגלים, אפילו אם כן סחבנו חודש וקצת בקייטנות שבועיות, אפילו אם חודש שלם הם ישנו בסליפ אווי ביער הנחשק עם החברים והפשפשים, ששעון החול עדיין עובד, הזמן חולף לאט ונראה שמשהו צריך לקרות.

גם אם התחלנו את היום עם תכנית מופתית עם דובדבן של אטרקציה נחשקת בשיאו, הילדים עדיין יעברו שעות ארוכות עד שינועו אל עבר האקשן, ובינתיים נראה שנוח להם להתקפל למצב זומבי ולבהות במסך הקרוב לידם.

אנחנו בדילמה. ברור לנו שחייבים להגביל, אבל מצד שני יש פתאום כל כך הרבה שקט. אנחנו יודעים שטוב היה לו היו חוזרים על שיעורים, מסדרים את המצעים, מנגבים את הכלים, אבל מצד שני, יש פתאום כל כך הרבה שקט.

אולי, הפעם, במקום לנוע בין אשם לתסכול, בין נסיון לבדר לניסיון לשחרר, נעצור ונבין כמה יתרונות טומן בחובו השעמום, וכיצד, בעזרת כמה כלים ועצות, השעמום של הילדים בחופש יהפוך למתנה הכי שווה שיכולנו להעניק להם.

מטלות הן רעיון ממש לא רע, וגם עבודות לימודים (בעיקר על רקע המחקרים המוכיחים כי ילדים עלולים לאבד כישורי קריאה ומתמטיקה בחודשי הקיץ, וככל שגילם עולה, יהיה קשה יותר להשלים את הפערים), ובכל זאת, פסיכולוגים טוענים שאין צורך להעמיס פעילויות רבות כל כך על הילדים בקיץ, ובמקום, כדאי לאפשר להם לספוג את השעמום וכך, לגלות מה באמת מעניין אותם.

בין שעמום למסע בעקבות התשוקה(צילום: shutterstock)

פסיכולוגים מסבירים שכמבוגרים אנחנו יודעים מה מעניין אותנו והיכן התשוקה שלנו בוערת, וכך אנחנו משכילים לדעת כיצד לנצל את זמננו הפנוי. אם נמנע את הגילוי הזה מהילדים שלנו עם העמסת מטלות והכוונות, הוא עלול לאבד כישור חיוני לחיים.

אין ספק שהאינטרנט הוא אלמנט מתעתע. לצד המידע והתכנים שהילדים נחשפם אליהם, היכולת להשתעמם מאבדת מכוחה, וגם אם לנו נראה שילד בוהה במסך הוא השעמום בהתגלמותו והתגלמות חששותינו הגדולים, מדובר בבטלה שלא מובילה להתפתחות.

אדם פיליפס, פסיכולואנליטיקאי, טען שהיכולת להיות משועמם כילד, היא הישג התפתחותי. שעמום הוא טען, מהווה הזדמנות לחשוב על החיים במקום לעבור אותם בריצה בלי לקחת אוויר. השעמום, כך נראה, הוא אחד הצעדים של ילינו לעצמאות. השעמום, הוא טוען, מניע את הילדים לעשות דברים, לחפש עד שמוצאים את מה שמסקרן ומניע אותם.

גם להורים, לטענת הפסיכולוגים, יש תפקיד, הם יכולים להכין עם הילדים רשימה מבעודו מועד עם רעיונות לפעילויות שהילד ישמח לבצע, וכשהוא מתלונן בשלב מסוים של החופש על שעמום (וזה יגיע) אפשר להפנות אותו לרשימה ולתת לו לאחוז בצעדי עצמאות ראשוניים כשהוא בוחר את המטלה.

חוצמזה, בין שעמום למסע בעקבות התשוקה, כדאי לדעת שהמצב הרבה יותר פשוט ממה שלעיתים נראה. אנחנו תמיד יכולים לאתר בניו יורק פעילויות חינמיות ושוות שיהפכו לחוויה ואולי אפילו עוד ניצוץ לתשוקה.

בשבוע הבא למשל תוכלו ליהנות בלי לשלם דולר, מפעילות מיוחדת לילדים במומה, הצגות ומופעי קוסמים על ההאדסון בצ'לסי, המופע פיט החתול בתיאטרון לוסיל לורטל (כן, חינם לגמרי), השכרת אופניים לכל הגילאים ללא תשלום בגובנר איילנד, יצירת עבודות אמנות במוזיאון היהודי, פסטיבל הסרטים בבראיינט פארק, טאי צ'י למתחילים במוזיאון למורשת יהודית בבאטרי פלייס, ואפילו הקרנה של הסרט זוטופיה כבר ביום שני הקרוב בהיילנד פארק בקווינס.