שתף קטע נבחר
 

להיות יהודים בלי לתמוך בישראל

גם השבוע אנחנו מדברים עם יהודים אמריקאים, שעוזרים לנו להבין איך רואים את ישראל מהצד הזה של האוקיאנוס. שרה ברמר-שליי, סטודנטית ללימודי דת, חושבת שהחינוך שקיבלה לאהבת ישראל לא היה כנה

בכל שבוע נארח יהודי אמריקאי מקהילות שונות ומשתנות בארה"ב שיספר לנו על היחס שלו לישראל, ויסייע לנו להבין מה באמת חושבים עלינו.

השבוע- שרה ברמר-שליי, 26, רווקה, סטודנטית ללימודי דת, ממקימות ארגון if not now

 

איזה מין יהודיה את?

"נולדתי במניאפוליס, מינוסוטה שם גם גדלתי. הבית היה בית קונסרבטיבי, זה אומר שלפחות שלוש פעמים בשבוע הייתי בלימודי עברית, בכל שבת בבית כנסת, עליתי לתורה בגיל בת המצווה ופחות או יותר בתנועה הקונסרבטבית שלנו, נצמדנו לחוקי ההלכה".

 

בילדותך היית פעילה בקהילה היהודית?

"בנוסף לחינוך יהודי, בתיכון הייתי מאוד פעילה בבית הכנסת. בעיקר בכל הנושאים החברתיים. זה היה מרכז חיינו במידה רבה".

 

ביקרת בישראל?

"בפעם הראשונה הגעתי לישראל בגיל 18 . חיכיתי להיות כבר בגיל שבו אוכל להרשם לתגלית וברגע שיכולתי הגעתי. זה היה בינואר, בשנה הראשונה שלי בקולג. שמחתי להיות בישראל, אהבתי אותה כל כך. זה היה לעומת זאת, בימים שבהם לראשונה התמונה שהייתה לי על ישראל החלה להיסדק. בדיוק כשהתחלתי לראות שישראל היא לא אותה אוטופיה שחשבתי שהיא. התרגשתי להיות שם, אבל התחלתי אז, עוד בשלבים הראשונים, לתהות בנוגע לחינוך הישראלי שקיבלתי".

 

בילדותך, מה שמעת וחשבת על ישראל?

"מעולם לא שמעתי יהודי שמבקר את ישראל עד שהגעתי לקולג'. קיבלתי מידע חד-צדדי על ישראל. ההורים שלי הכירו בירושלים כשלמדו בישראל ב73. ישראל הייתה קשורה באופן ישיר ליהדות שלי. כך חינכו אותי ולא נתנו לי לראות תמונה כנה ומורכבת יותר, חבל. כשהגעתי לראשונה לישראל זה היה מרגש כל כך. היא הייתה כמו אוטופיה בשבילי וזה מדהים כמה קשר היה לי אליה בלי שהייתי בה מעולם, בעיקר כי היא סימלה את היהודות שלי ודיברו איתנו על החשיבות האוטומטית שיש לה עבורנו, וכמה אין בכלל מה לערער על דבר סביבה ועלינו לתמוך בישראל תמיד. היה מאמץ רב להראות לנו תמיכה בישראל. זה לא היה חינוך כנה".

 

מה השתנה?

"אחת הסיבות שהתחלתי לתהות אודותיה, היתה החיבור שהיה עם סטודנטית פלסטינית שהתחברה איתי בשיעור עברית בקולג'. באחת הפעמים נכנסנו לויכוח. סיפרתי לה שאני יודעת שצה"ל הוא צבא מוסרי כי הוא שולח אזהרה לפני שמפוצץ בתים. בתגובה היא שאלה, לאן אנחנו אמורים ללכת כשהם מודיעים את זה? ואני זוכרת שפעם ראשונה חשבתי על המציאות הזו ומה שלמדתי ומה מעולם לא נאמר לי. אני זוכרת שהתקשרתי לאחותי בבכי שאני מרגישה יהודיה רעה, שיש לי מחשבות רעות על ישראל.

החלטתי שאני צריכה לבלות זמן בישראל כדי להבין יותר. לכן, נרשמתי למשך סמסטר אחד ללימודים בירושלים. חוויתי לא מעט. הייתי מאוהבת במדינה ושמחה ללמוד על ישראל ועל החיים של ישראלים אבל התחלתי לבדוק את הדברים גם מהצד הפלסטיני. המעונות שחייתי בהם באונירסיטה היו בהר הצופים, שזה מזרח ירושלים, שזה מעין התנחלות, בכלל לא חוקי. אני זוכרת שעם חברים החלטנו ללכת לנסיעה לרמאלה. אני זוכרת שהגענו לגבול קלנדיה והרגשתי בתהליך הבידוק איך האנושיות הוסרה מעלי ולא יכולתי לדמיין איך זה נורא פי כמה היה לפלסטינם. כשחזרתי למינוסוטה התחלתי להתחבר ליהודים שלא מפחדים לבקר את ישראל והייתתי שותפה להקמת תנועת if not now . הפוקוס שלנו הוא הוא להפסיק את התמיכה של יהודים בכיבוש בישראל ולתת את התמיכה ליהודים באמריקה להיות יהודים בלי לתמוך באופן אוטומטי בישראל, אלא לוודא שהערכים שלנו נשמרים".

 

מה הוביל להקמת התנועה?

"ב2014 במהלך צוק איתן, יהודים אמריקאים רבים כאן כעסו על היהודים בניו יורק שלא מחו על האלימות של הישראלים בעזה. התחלנו לפעול ברחבי ארה"ב ואחרי המלחמה נשארה האנרגיה והמטרה נשארה בעינה וחשבנו להפוך את הפעילות לתנועה. במשך שנה עבדנו על בניה ורק בשנה האחרונה היו לנו 5000 איש פעילים. במסגרת הפעילות השוטפת שלנו, אנחנו מגיעים להפגנות המוניות, עשינו למשל הפגנה ענקית בכנס של אייפאק בטענה שהוא לא מייצג מה שיהודים צעירים רוצים לעתיד ואנחנו עושים כל מיני פעילויות, מתחילים עכשיו לשלב יותר סטודנטים יהודים בקולג'. אנחנו מתמקדים בעיקר ביהודים כי אנחנו רוצים לעשות שינוי בקהילה היהודית ,אבל יש לנו תמיכה מארגונים שונים כמו ארגוני זכויות של מהגרים וארגונים אחרים שפועלים בקמפוסים וברחבי ארה"ב נגד הכיבוש בישראל".

 

איך הפעילות שלך התקבלה במשפחה?

"זה יכול להיות קשה. המשפחה שלי במידה רבה לא מסכימה עם מה שאני עושה, אבל רבים מהם גאים בי. כשאני מדברת איתם אני מבינה שכולנו עושים מה שאנחנו חושבים שטוב ליהודים, ולא פחות, טוב גם לישראלים. כיבוש הוא בעיני איום על ישראל אני עושה את זה כי אני דואגת ואכפת לי מישראל".

 

מה לדעתך מוביל לריחוק של רבים בקהילה היהודית מישראל?

"אני חושבת שרבים בדור שלי גדלו על יהדות ועל אהבת ישראל, וזה שובר לב לחשוב שהבטחון של ישראלים ויהודים תלוי בדיכוי של עם אחר. אנחנו בעד זכויות, ואנחנו יודעים כיהודים, יותר מכולם, מה זה להיות מדוכאים על ידי עם אחר. אנחנו מבינים שהביטחון של כולם קשור ואנחנו לא יכולים להיות כובשים ומדכאים של עם אחר למען ביטחון שלנו. כיבוש זה לא ביטחון. זו התעללות בבני אדם. ישראל כובשת את מזרח ירושלים וזה לא חוקי. אני לא ראיתי איזה ניסיון של ישראל להפסיק את זה אלא רק לקבע את המצב והמציאות הזו".

 

מה לדעתך ישראל תוכל לעשות כדי להוביל לקירוב ותמיכה של יהודי אמריקה?

"ישראל צריכה להסתכל על עצמה באמת, ולא לחבל עוד בזכויות אדם. כשהייתי לאחרונה בישראל והרשות, ראיתי חיילים שסיפרו איך מדי יום התפקיד שלהם בצבא היה להזכיר לפלסטינים שהישראלים הם שבשליטה. הכיבוש צריך להפסיק, נקודה".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"רוצים לעשות שינוי בקהילה היהודית".
מומלצים