כמעט ארבע שנים חלפו מאז העלה מוחמד זועבי את הסרטון הוויראלי בגנות הטרור כשהוא עטוף בדגל ישראל ברשת החברתית, ועורר רעש גדול.

ביום חמישי שעבר הופיע מוחמד בעיר הרוחות בחסות ארגון Stand with us ונשא הרצאות בפני קהלים שונים בעיר. הוא סיפר את סיפורו האישי כלוחם עבור האמת שלו. "ישראל אינה גזענית”, הוא מכריז, "בישראל מגוון אתני, נופי, תרבותי, ארכאולוגי, מדעי וקולינרי. אותה ישראל מכילה היסטוריה נאה, סטארטאפ מתקדם, ניגודים כמדבר בדרום, סקי בצפון, חילוניות בתל-אביב, וקדושה בירושלים ואינה רק פוליטית כל הזמן". מוחמד אוהב את ישראל וחושף את שלל גווניה של הארץ. הוא ישראלי, מוסלמי, שלא מכבר יצא מן הארון, בן 19 שהתנדב לשרת בצה"ל וממתין לתאריך גיוסו. לדבריו, הוא אינו שולף פתרונות פוליטיים מפאת גילו הצעיר והעדר ניסיונו.

מוחמד גדל בבית דו-לשוני בנצרת עילית בה נוצרים, מוסלמים ויהודים מקיימים חיים משותפים יפים מזה שבעים שנה. אביו, סגן מנהל בית ספר, הוא ערביסט מובהק התומך באיחוד מדיני, חברתי וכלכלי בין כל העמים והמדינות הערביות במזרח התיכון, ומאמין שמדינת ישראל מהווה מכשול להקמת מדינה ערבית.

מנגד- אמו היא ערביה ציונית פטריוטית הרואה חשיבות בנאמנות והשתלבות בחברה הישראלית. הבית נשא על כתפיו את מורכבות החיים בארץ. הקוטביות הפוליטית של ההורים גרמה לחיכוכים ולגירושין של הוריו. מוחמד חי עם אמו ובן זוגה. את בית הספר היסודי עשה בבית ספר ממלכתי ערבי דובר ערבית בו למדו נוצרים ומוסלמים, ובחטיבה עבר ללמד בבית ספר יהודי מעורב דובר עברית בו למדו ערבים ויהודים.

איזה ילד היית?

"הייתי מגדיר את עצמי כילד סקרן השואל שאלות רבות מגיל קטן. תהיתי לגבי סוגיות רבות. למה קיימים תפקידים מגדריים, מדוע אישה מנקה ומבשלת בבית והגבר עובד בחוץ, או מדוע יש נורמות חברתיות מסוימות. בתור ילד הטלתי ספק בכל דבר. אני זוכר שפעם המורה צעקה עלי ולא הבנתי מדוע היא חושבת שצעקה היא הדבר הנכון לעשות והאם באמת צעקתה תשפיע עלי לטובה".

מתי התגלה משבר הזהות הראשון?

"בגיל 8, בשנת 2006 במלחמת לבנון השנייה בה נורו מאות טילים בנצרת עילית, כמו בשאר יישובי הצפון".

הוא תיאר את הרגע בו נשמעה האזעקה, ואיך אמו נשאה אותו ורצה עמו למקלט אותו חלקו עם שכניהם הלבנונים, הנוצרים והיהודים. "אני זוכר רגע מכונן בחיי, בו הבנתי שאני במקלט, מתגונן מאיום מוסלמים כמוני, עם אנשים אחרים המגיעים מתרבויות שונות ומרקעים שונים, כשמכנה המשותף בינינו שאנו אזרחי אותה מדינה".

באותו יום אירע אירוע טראומטי נוסף בו נהרגו שני נערים מנצרת. זועבי התאושש במהרה מההלם אך אומר שהזיכרון מצמרר אותו עד היום ובעטיו החל משבר זהותו המורכבת עם השאלה "מה זה אומר לחיות במדינת ישראל כיום כציוני מוסלמי?”

צילומים: ליאת קץ, Stand With Us

בגיל 15 העלה סרטון מחאה זועם תלת-לשוני בעברית, ערבית ואנגלית נגד חטיפת שלושת הנערים לפני מבצע ‘צוק איתן’.

מטרת הסרטון הייתה להציג אמירה או מסר של הזדהות וסימפטיה עם הנערים ומשפחותיהם וקריאה לשחרור החטופים בני גילו לאלתר. "כעסתי וחשבתי שזה יכול היה לקרות לי או לחבריי. הבעתי את זעמי בתקיפות ובנחישות והצהרתי בפה מלא שאני ישראלי גאה, והתעטפתי בדגל ישראל להמחשת הרעיון”.

הסרטון הפך בין רגע לוויראלי. הוא עורר הדים רבים הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי לטוב ולרע. בעקבות איומים והכפשות ברשתות, נאלץ להיעלם לתקופה והתרחק מהבית לאמריקה לשישה חודשים.

האם דעתך משקפת את רוב ערביי ישראל?

"אני יוצא מנקודת הנחה שכולנו נגד פיגועים, כולנו בני אדם המתנגדים לפגיעה בחפים מפשע. כמו כל אוכלוסיה במדינה, האוכלוסייה הערבית בישראל מאד מגוונת גם מבחינה פוליטית דתית, אידיאולוגית ותרבותית. צריך להסתכל על האוכלוסייה הערבית כספקטרום, חברה עם הרבה גוונים. לרוב חברי הקהילה הערבית בישראל יש זהות כפולה. מחד הם אזרחי מדינת ישראל המשולבים בחברה הישראלית ומאידך רבים מרגישים מבחינה לאומית כחלק מהעם הפלשתינאי. ערבים רבים מתקשים לאמץ את ההגדרה של מדינת ישראל -מדינת הלאום היהודי. זה יוצר לעיתים הזדהות וסולידריות של המגזר הערבי עם המאבק הלאומי הפלשתינאי בין אם זה פיגועי טרור, אינתיפאדות ומאבקים פוליטיים. ישראל היא חברה משפחתית בה כל אחד רוצה להשתייך לכלל".

מי השפיע עליך?

"אומץ לבה של אמי שבחרה להתגרש, מעשה לא מקובל במגזר הערבי, היא הלכה נגד הזרם. אבי, אדם משכיל, איש שיחה מתורבת, עומד מאחורי דעותיו ואינו מתפשר. אני מושפע מלוסי אהריש, איימן סיכסק ומאנשי רוח ערבים המתמודדים עם החיים כמיעוט במדינת ישראל וחיים בין שני העולמות. הערצתי את כתיבתו של סייד קשוע ונהניתי לקרא את כל ספריו וכתבותיו. התאכזבתי מכך שקטלג אותי במסגרת מצומצמת שאינה מייצגת את מורכבות המגזר. בניגוד לספריו, בחר להציג שני צדדים במגזר הערבי, את אלה שמתעטפים בדגל ישראל ושוכחים מי הם ומה הם ואת אלה שלא. זו הייתה סתירה לכתיבתו וליישום הערכים שהטיף להם: סובלנות, סבלנות קבלה, הכלה והבנה. הוא שכח שלעיתים כל אחד מאתנו מורכב".

איך אתה מגדיר את עצמך?

"בעבר הרגשתי צורך עז להתעטף בדגל ישראל. זה נבע מחוסר בטחון עצמי ומהרצון להוכיח שאני ישראלי. היום אני יודע טוב מאוד מי אני. מבחינה אתנית אני ערבי ומבחינה אזרחית אני ישראלי. אני ישראלי, ערבי ובן אדם הרוצה להיות אזרח העולם הגדול. אני שלם עם הזהות המורכבת שלי ומבין שיש לי את היכולת להיות גם וגם. אינני צריך לבכר צד אחד על חשבון הצד השני ואני יכול לראות את המציאות מכל הזוויות במשקף צבעוני יותר”.

"חברה משפחתית בה כל אחד רוצה להשתייך". זועבי

המלצת השבוע Rock of Ages

המחזמר Rock of Ages החזיר אותי לזיכרונות קדומים משנות התשעים, צפיתי במחזה בניו-יורק ולא התרשמתי באופן מיוחד.

אך הפעם ההפקה הנוכחית בתיאטרון דרורי ליין היפהפה הייתה יוצאת מן הכלל מכל הזוויות.

הבימוי היצירתי בו מספר חינני מציג בהומור את השחקנים ומדבר עם הקהל היה מוצלח. נוכחותו הבימתית משעשעת.

הכוריאוגרפיה פנטסטית והביצוע הנפלא של כל השחקנים, הרקדנים והנגנים המוכשרים עשו את שלהם. התפאורה מושלמת, המשחק נהדר, הזמרים הנפלאים שרו שירי רוק מוכרים משנות השמונים. אלו היו שעתיים מהנות של שירה, ריקודים והומור בהן נשכחות כל הבעיות.

ההפקה המהנה הועלתה בתיאטרון חדש הממוקם במלון הילטון. הכניסה מעוצבת בנברשות יפהפיות, שטיחים אדומים ובמסעדה נחמדה. העלילה מספרת על זוג שמחפש את התהילה ומוצא אהבה. דרך חתחתים לא קלה עוברת על שניהם בהוליווד.דרו, זמר רוק, מתאהב בשרי, נערה מעיר קטנה החולמת להיות שחקנית מפורסמת. החוויה הייתה בהחלט שווה את הנסיעה הארוכה לאוק-ברוק. זהו מחזמר מלא חיים, השחקנים מגלמים את הדמויות בחן רב. כל הקהל יצא עם חיוך. אם אתם רוצים לצחוק וליהנות משירים נוסטלגיים רוצו לתיאטרון. מומלץ.

המחזמר יוצג עד ה-15 באוקטובר.

Drury Lane Theatre, 100 Drury Lane Oakbrook Terrace