'אתה צריך אהבה חדשה', שר אסף אמדורסקי, הרבה לפני שתכנן להגיע אלינו ולהצית אהבה ישנה.בשבוע הבא ינחת כאן אמדורסקי לסיבוב הופעות מואץ שכולל ארבעה מופעים ב-10 ימים. תשע שנים מאז הסיבוב האחרון שלו בצד הזה של הכדור, אמדורסקי מתרגש. "עבר הרבה זמן", הוא מספר בראיון ל’ידיעות אמריקה’,"יש מצב שהקהל מההופעה האחרונה כבר מת", הוא צוחק.

הוא מגיע עם מופע אותו מעלה בשנים האחרונות בהצלחה על הבמה בישראל. "זה מופע אקוסטי של גיטרה ופסנתר, מופע מאוד ואינטימי, שמאפשר משהו אחר. יהיו כל הלהיטים הגדולים שלי וכל השירים הטובים שעומדים במבחן הגיטרה והפסנתר. אני נותן ייצוג לכל אלבום שלי, בעיקר הדברים היותר מוכרים. הרפרטואר משנה לשנה מתעבה. הבעיה שלי היא איזה שירים לא להכניס. יש הרבה".

אמדורסקי החל את הקריירה המוזיקלית שלו בסוף שנות ה-80 בלהקת "תערובת אסקוט”, כסולן וגיטריסט לצד הבסיסט עמיר "ג'נגו" רוסיאנו והמתופף ירמי קפלן. הלהקה הוציאה בשנת 1991 אלבום אחד ומצליח שנשא את שמה. אחריו התפרקה הלהקה ואמדורסקי המשיך לקריירת סולו, הפקות מוזיקליות ותקלוט.

בדרך כלל אמנים ישראלים שמגיעים אלינו להופעות נהנים לעוף על כנפי הנוסטלגיה שאנחנו פורשים בכל פעם שקולות מהעבר, מישראל, מגיעים לכאן. אמדורסקי לא ממהר לעלות על הכנף ומזכיר שהוא מביא איתו צלילים מעודכנים למדי. "נוסטלגיה זו מילה שאני נזהר בה. זה לא בדיוק מה שמגדיר אותי. כאמן, אני משתדל להיות חד ולא להתנמנם על הישגי העבר, אבל אני מקבל את זה שאנשים מתרפקים על הדבר הזה ואם המוזיקה נותנת להם את זה, אני שמח". בעבר, כשנשאל על תפקידו בהיסטוריה המוזיקלית של ישראל אמר: "אני אף פעם לא ראיתי את עצמי כחלק מתנועת הרוק הישראלי"אמר. "לא תשמע אותי אומר שפעם היה יותר טוב מהיום".

"להגיד שאני קשוח זה לפספס את המהות של מה שיש לי לתרום", אמדורסקי

אמדורסקי משמש היום גם כאחד מארבעת השופטים בתכנית הישראלית 'הכוכב הבא'. רק לפני כמה שנים הצהיר בראיון: "האמנות אצלי באה לפני הכסף, אני חי עם זה בשלום. מי שרוצה לעשות כסף, אולי מוזיקה היא לא התחום הכי נבון להשקיע בו את מלוא מרצו כל השנים האלה. זה שוק בעייתי. אם ג'ורג' מייקל מת מעודף כסף, אנחנו לא יכולים להבין מהלכים כאלה בארץ, אין כאן סכומים שאפשר ללכת בהם לאיבוד. הסיפורים העצובים שלנו הם על העדר כסף, לא על עודף כסף. אין כוכב ישראלי שיותר מדי כסף הרג אותו".

עכשיו הוא מספר לנו שהעבודה החדשה, מציבה אותו כאמן ישראלי במקום אחר: "ממש לאחרונה החלה העונה השניה שלי בתפקיד ואני יכול להגיד שזו הפרנסה הכי טובה שהייתה לי. אני מרוויח נהדר בשביל לעשות כמעט שום דבר", הוא אומר, "ואני מביע את דעתי, מה שאני עושה באופן קבוע גם בלי לקבל כסף. כמובן שזו טלוויזיה ומקצינים בהתאם".

כמו בכל פאנל שופטי ריאליטי, כל אחד נכנס למשבצת שכנראה הוכנה לו מראש, ובמקרה הזה, אמדורסקי הוא ה'סיימון', הבלתי מעורער של התכנית המצליחה. "אם אני נחשב קשוח בהשוואה לחנפנים לקקנים, אז כן", הוא עונה. "אני מגיע מעולם ההפקה המוזיקלית, כבר כמעט 30 שנה בביזנס ואני הרבה מאוד זמן נמצא בצד השני של הזכוכית, מתמודד עם הפקה, כתיבה של אמנים אחרים. צורת ההסתכלות שלי על עולם הטלוויזה והמוזיקה היא מושכלת ומתוך הרבה ניסיון, רק טבעי שקשה יותר להלהיב אותי. בעונה החדשה, כשאני נתקל בכשרונות מפתיעים ויש הרבה נפלאים, קשה להישאר אדיש. בסוף", הוא מצהיר, "אני עדיין ילד ואני עדיין מכשכש בזנב בלי שליטה כשיש מוזיקה טובה. להגיד שאני קשוח זה לפספס את המהות של מה שיש לי לתרום”.

"האמנות אצלי באה לפני הכסף". אמדורסקי

לסיבוב ההופעות האמריקאי הוא יגיע עם מילה, בתו בת ה-16, למעיין טיול שורשים. כשמילה נולדה, חי אמדורסקי בניו יורק וניסה לפתח כאן קריירה מוזיקלית בהצלחה לא מבוטלת. "בין שנת 94 ל-2004”, הוא מספר לנו, “נהגתי להגיע כמה פעמים בשנה לניו יורק, בעיקר לאור גילוי סצינת ההאוס וחיי הלילה שהיו אז ואינם עוד. נדבקתי בחידק ההאוס ואת רוב ההשכלה שלי רכשתי במרתפיה האגדיים של ניו יורק. לקראת סוף שנות התשעים התחלתי להוציא טראקים בלייבלים אמריקאים תחת השם 'הרד אטק' כמו גם רימיקסים והפקות מקוריות שעשיתי בעצמי, כולן האוס ניו יורקי. בהמשך עשיתי רימקיסים לאמנים אמריקאיים, זה היה הגשמת חלומות גדולים מאוד שהובילה לכך שמתישהו בשנת 2000 בערך הבשילה הקרקע למעבר של ממש כאמן וכמפיק. עברתי עם אשתי דאז ומילה, שהייתה אז תינוקת”.

הוא מתאר מציאות של התחלה שכולנו כנראה יכולים לזהות את מרכיביה, שתוך כמה חודשים הובילה אותו בחזרה לישראל. "התחלנו באפר ווסט סייד ומשם עברנו לרחוב 14, דירה נחמדה, אבל היה קשה עם ילדה קטנה. אשתי לא שרדה את זה והחליטה לחזור לישראל. אני נשארתי, עברתי לגור עם השותף שלי בברוקלין, עשינו כמה הפקות, אבל אחרי כמה חודשים קפא לי הלב ולא יכולתי להמשיך יותר. למרות שזכינו להרבה עבודה, ונבחרנו בין השאר להשתתף בהכנת שיר הנושא של 'ביגסט לוזר', בין השאר, וויתרתי על הכרה בינלאומית, קיפלתי זנב וחזרתי ארצה. ככל שהמרחק מהבת שלי היה ארוך, השתכנעתי שזה לא שווה את זה למרות שכרימיקסר הגשמתי חלום עבדתי עם לייבלים ענקיים, הפניתי לזה גב. ויתרתי על החלום האמריקאי והחלטתי להשקיע בקריירה הישראלית, כדי להיות אבא נוכח מעורב וההחלטה הזו הייתה מבחינתי החלטה נכונה ונבונה. דווקא בשנה האחרונה", הוא מוסיף, "התחלתי ליצור שוב. זה אפשרי יותר כשהילדות גדולות יותר, אבל העוגן שלי בתל אביב חד משמעית, אני לא רואה את עצמי חי במקום אחר”.

בכל הנוגע לקריירת זמרה ויצירה, אמדורסקי חושב שלא הוא ולא אחרים יכולים להצליח באמריקה. "כמפיק מוזיקלי זה אפשרי. ככתב וזמר אתה חייב להיות בתרבות שלך. להיות זמר ששר באנגלית אני לא רואה את עצמי, בטח לא בגילי. אני מאמין שהכוח שלי בעברית. קשה לתרגם אותו לשפות אחרות. אף פעם לא האמנתי בכוחם של מהגרים ליצור בתרבות זרה. האמנים הגדולים באמריקה נולדו באמריקה ומי שעזב את המרעה הטבעי שלו ועבר לאמריקה איבדו בזמן מהר את האזימוט והאותנטיות והפכו לאמנים פחות מוצלחים. אני לא נגד לפתוח את המוזיקה לקהלים שמעוניינים בקרבתך, אבל כל מה שקשור ביצירה בכתיבה ובשפה בעיקר, חשוב שיהיה בקונטקסט. ליצור בסביבה לא שלך זה לא אקט שמשביח את המוזיקה”.

במציאות הגלובלית של היום, הוא מדגיש את ההבדלים שלפעמים קל לפספס: "היום ברור שאנחנו כמו בחו"ל, אבל אם כבר אז בוא נמצא מי אנחנו בתוך הסיפור הזה, וזה אי אפשר לעשות מתוך בורות. את זה עושים מתוך ידע, וההימצאות של המידע בכף היד של כל אחד מאתנו מאפשרת את הדיוק שפעם לא היה אפשרי בישראל. הדור החדש הישראלי", הוסיף, "הרבה יותר משכיל וידעני, הרבה יותר סקרן ואמיץ. אחד הדברים היפים בדור החדש הוא שהם מצליחים על ידי אמצעים אוניברסליים לייצר זהות מקומית חדשה, ולייצר גאווה מקומית. אני לא בטוח שאפשר היה להגיד את זה על הדור שלי, כי מי שהצליח לקבל הרבה כפיים עשה את זה כי הצליח להיות 'כמו בחו"ל'.

למרות שהשמיע לא מעט ביקורת על יצירה שנעשית מסביבו בשנים האחרונות, אמדורסקי דווקא מעודד את השינויים החדשים. "אמן שלא לומד נרקב", אמר, "הנפש שלו נרקבת, האינטלקט שלו נפגע, והיצירה היא הבאה בתור להסריח. אני לא עסוק במסרים או דעות אלא יותר באסתטיקה", הוא טוען. "התרומה העיקרית שלי לזמר העברי היא בעיקר אסתטית ואני משתדל להישאר מאזין על אף נסיון של שנים, לא לאבד את ההתלהבות ממוזיקה. זה גורם לי להיות קפדן גדול ולהיות פתוח וקשוב לעולם המוזיקה היום. משתדל להיות חשוף, נחשף לאמנים חדשים, להיות באינטרקציה איתם. כולנו יכולים ללמוד זה מזה”.

לא מזמן, התבטא אמדורסקי בדעתנות בנוגע למשבר התרבות בישראל: "בעבר הייתי אדיש יותר", אמר. "היום אני מוצא את עצמי מתעצבן הרבה על אי ניקיון כפיים ורמיסת כבוד הפרט", טען בראיון. "עדיין לא החלטתי מה נכון ומה לא נכון לעשות, אבל אני לאט לאט מתגבש בדעתי שאסור לאמנים לפחד מלהגיד את הדעה שלהם, לא משנה מה תהיה הדעה שלך, אל תחשוש להביע אותה. כל אדם היום במדינה חי תחת איזו סכנה או פחד. איזושהי פרנויה להביע דעה או לא להביע דעה. להגיד 'שמעו רגע, עדיף שלא. זה משהו שקיים, אני חושב שצריך להיזהר מאוד מהמקום הזה. חשוב לי שהשתקה לא תהיה דבר נהוג יותר מדי".

גם לשרת התרבות הישראלית מירי גבע, כמו הרבה אמנים אחרים, התייחס כשטען ש"היא לא שומעת כלום, רק בודקת כמה לייקים יש לה. אתה חושב שבן אדם כזה יש לו זמן לתרבות? לצרוך תרבות? בן אדם כזה יכול להבין אמנים? הפופוליזם והדורסנות שהשרה המכהנת נוקטת בהם, אין בהם צל של תרבות. זה לא קשור לתרבות, יהדות וערכים. זה נטו אופורטוניזם ותו לו".

בינתיים הוא שמח לייבא אלינו את היצירה הישראלית שלו ואם ישאר לו קצת זמן, לשאוב גם קצת השראה מהתרבות המקומית. "אני חושב שהזמן היחיד שלי לנשום יהיה רק בהופעות", הוא מסכם, "אני מחכה להסתובב קצת בניו יורק אבל יודע שהיא משתנה כל דקה, אז אני מצפה לקבל סטירה מצלצלת".