איידה נולדה חמש דקות אחרי אחיה התאום באביב 1939 בעיר סוסנוביץ' בדרום מערב פולין. ארבעה חודשים אחרי הולדתהתאומים פרצה מלחמת העולם השנייה. אביה, חיים (ליאון) לייזר פלוך, חייט במקצועו, גויס לצבא הפולני, נמלט לרוסיה ומאז נעלמו עקבותיו. ב-1942 גרשו הנאצים את 28,000 יהודי העיר אל גטו פתוח ומשם לגטו סגור מוקף גדרות תיל במחוז סרודאלה.

"את המראה הזה לא אשכח לעולם". ספרה לי איידה פלוךקירש,"בהיותי בת שלוש וחצי, עמדנו בשורת הסלקציה. הנאצים הורו על הפרדת הורים מילדיהם. קהל רב של יהודים זועקיםהחל לרוץ באימה לכיוונים שונים. בראש הקהל רצה אמי, אסתר ווינטראוב, אחריה רצו אחותי הבכורה גניה בת ה-12, ואנחנו התאומים. אמי נכנסה לבית, עלתה מקומה אל קומה עד שהגיעה לקומההשלישית, מצאה חלון פתוח, קפצה ממנו ונעלמה.כמה דקות לאחר מכן, ראינו את גופתה מוטלת חסרת החיים על האדמה. התאבדותה הביכה את אנשי הגסטפו שחששו ממהומות ומאובדן הסדר ה"טוב" ודחו את הסלקציה למועד אחר".

"אחותה של אמי, דודה רוזה וילדיה היו עמנו במהלך הריצה וההתאבדות. רוזה ניצלה את ההזדמנות בהפוגת הגסטפווהתרחקה מהמקום הטראומטילמקום מסתור בגטו שם שהו מספר שבועות. לאחר זמן מה,הופיע מעבר לגדרות התילויליאם מאג', פולני,שספק בעברתוצרת לחנות הפירות של דודתי. רוזה יצאה לפגוש אותו ובאופן מקרי לגמרי צעדתי לידה. ויליאם שאלאודותיי ודודתי סיפרה לו " זו אחייניתי, ביתה של אחותי שהתאבדה ופה נוסף להאכיל". ויליאם הציע לקחתני ולדאוג לי.

מימין לשמאל: איידה ואדם עם יד בפה על אמם, לצידם האחות גניה, הדודה רוזה ובנה אבוס.

"עם רדת החשכה הדודה רוזה העבירה אותי מעבר לגדר. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי את משפחתי. ויליאם נשא אותי והוביל אותי אל ביתו בעיר צ'נסטוחובה. בהגיענו לבית והגיש אותי לאשתו" כמתנת חג המולד".אשתו, יוספה חבקה אותי בחום ואמצה אותי כבת למרות היותהבחודש השלישי להריונה".

הסתרת יהודים הייתה סכנת מוות. איידה דוברת האידיש, הגיעה ללא מסמכים והוצפנה.במהלך החודשים הראשונים התבקשה לא לצאת לשחק עם הילדים עד שתלמד לדבר פולנית ותתרגל לקרא להם אבא ואימא. בגיל 4 הוטבלה לנצרות, הוצגה כבת הבלתי חוקית של הוריה לפני נישואיהם. מסמכיה זויפו והיא קבלה תעודת לידה בדויה ותאריך לידה חדש. מעתה שמה השתנה לאירנה מאג'ו תאריך לידתה הנוצרי שונה ל-4 בינואר 1942.

החיים היו קשים גם מעבר לגטו בעת המלחמה. אביה המאמץ היה חבר המחתרת הפולנית, בין הסיגריות, וודקה וטבק שהוביל, הסתיר תחמושת ונשק לחברי המחתרת הפולנית ולפרטיזנים. כשנה אחרי הגעתה נתפס על ידי הגסטפו, נאסר והוצא להורג.עדים לירי, ספרו שלפני מותו הביע את דאגתו לביתו אירנה.

אמה המאמצת נותרה ללא פרנסה ורעבה ללחם. בלית ברירה עברו להתגורר עם הסב שהחל להשתכר בעטיו של אובדן בנו היחיד. הוא היה שיכור,חם המזג, התעלל והכה אותן בכל הזדמנות, ניפץ רהיטים וקלל יהודים ללא הרף. על מנת לדאוג לפרנסתן ולהימלט ממנו ארזה האם שתי מזוודות ומלאה אותן בוודקה וסיגרים. היא יצאה עם איידה למסע נדודים ושווק הסחורה ברכבות.במסעות אלו צפתה באנשי גסטפו תופסים יהודים, יורים בהם ומתייחסים אליהם כחולדות. בימי ראשון הלכה לכנסיה ולמדה מחברותיה לשנוא יהודים. היא שמעה והאמינה לעלילה על היהודים בדבר שימוש בדם ילדים נוצרים לשם אפיית מצות והפכה לאנטישמית.

איידה ואדם נפגשים

ב-17 בינואר 1945 הצבא האדום כבש את פולין. המלחמה הסתיימה וארגונים יהודיים ספקו דירות לפליטים יהודים ששבו לפולין ומצאו שדירותיהם מאוכלסות על ידימשפחות פולניות. אמה המאמצת ספרה שהסתירה ילדה יהודייה ובקשה שיתנו לה דירה. נאמר לה שייענו לבקשתה בתנאי שתביא את איידה/אירנה לבית הכנסתלהכיר את זהותה האמתית. "אמי הביאה אותי לבניין הקהילה היהודית, הרגשתי שם מפוחדת ואבודה. הייתי קשורה נפשית ותרבותית לעולם הקתולי וסירבתי להיפרד ממנו. ברחתי מבית הכנסת לסבי השיכור כי כעסתי על אמי שהביאה אותי לשם".

אביה הביולוגי שב מרוסיה ב-1947 ודרש אותה. איידה לא הכירה אותו, היא ידעה שאביה נהרג במלחמהונרתעה מהופעתם הפתאומית של ניצולים ממשפחתה הביולוגיתבמיוחד שהמשפחה המאמצת התייחסה אליה כאל ביתה. עזיבה הייתה כרוכה בחוויה מאתגרת והיא לא ששה לקראתה. אביה הביולוגי הראה לה תמונה בו מצולמת אמה.איידה זיהתה את אמה בתמונה והבינה שאכן איש זה ממשפחתה הוא.

אביה הביא אותה לעיר מולדתה סוסנוביץ' בו חיו שלוש דודות ניצולות שואה. תהליך רכישתה מחדש של זהות יהודית היה קשה וכאוב לדבריה. כשאביה הסיר מעליה את שרשרת הצלב פרצה בזעקות. אי יכולתו שלאביה להתמודד עם מצוקתה גרמה לשליחתה לבית היתומים היהודי ולבית הספר שלום עליכם בעיר. ב-1957 עלו לישראל. האב ואמה החורגת, ניצולת אושוויץ שלחו את פלוך לקיבוץ גבע, שם עבדה, והקימה משפחה.

בשנת 1963 הגיעה לשיקאגו להתאחד עם שתיםמדודותיה.והחלה להיות פעילה במוזיאון השואה. שם נודע להעל משלחת של תריסר מבוגרים מוורשהשנמסרו בילדותם לאימוץ למשפחות פולניות ולא נאספו על ידי בני משפחתם. הם גילו את יהדותם חמישים שנה לאחר המלחמה כשהוריהם המאמצים" גילו להם לפני מותם שהם יהודים."נסעתי למפגש זה,נושאת עמי תמונות משפחה, אך לא גיליתי קרובי משפחה".

איידה מעולם לא שכחה את משפחתה ואת אחיה התאום אדם והחליטה לחפש אותם. כמו חוקרת העורכת ניסויים ותצפיות כדי לפענח את התעלומה. היא בחנה רמזים זעירים, השתתפה במפגשים ופרסמה מודעות בחיפוש קרובים. היא מצאה שמשפחתה נשלחה מהגטו למחנה ההשמדה מיידנק.

אחת מחברותיה שלחה לה מאמר בעיתון יהודי בקונטיקט ובו ראיון עם ניצול שואה בשם ג'רסידולבסקי המחפש את משפחתו. שמו לא היה מוכר, אך פניו היו מוכרים לה. איידה מצאה דמיון במבטו הרציני של האיש המזוקן בעיתון לתצלום אביה המזוקן של אימה, משה. שוב ושוב היא נדהמה מהדמיון בין שניהם.הרגשתי בליבי שזה אחי, "אמרה" הוא דמה בדיוק לסבא שלי".

יותר מ-52 שנה אחרי שראתה את אחיה התאום בפעם האחרונה,היא התקשרה לפולין."אני חושבת," אמרה לזר בתמונה. "שאני אחותך התאומה". "מתי נולדת"? שאל. "באביב 1939," ענתה. "אינך יכולה להיות אחותי התאומה, בתעודת הלידה הנוצרית כתוב שנולדתי ב-1942". אמר " מעניין שגם אני נולדתי ב1942בתעודת הלידה הנוצרית שלי".צחקה איידה.

איידה זכרה כל פרט, אדם שעבר ניסויים איומים במיידנק, לא זכר מאומה. הוא נזכר רק שתמיד התפלל לשלום אביו, אמו ומר ליאון. " מר ליאון הוא כינויו של אבינו" אמרה איידה. שניהם פרצו בבכי כשגילו זה את זו. איידה טסה לפולין, אחיה הגיע לשיקאגו ומתגורר בעיר והם שומרים על קשר טוב. הסיפור המדהים של איידה פלוך קירש הופיע בספר Out Of Chaosבהוצאת FOX. סוף טוב הכל טוב.

המלצת השבוע RED VELVET מסך קטיפה אדום

המחזה הנהדר של לוליטה צ'אקרבטי Lolita Chakrabarti מאיר אור חדש על סיפורו האוטוביוגרפישל השחקן השחור האגדי איירה אולדרידג'Ira Aldridge.

ב-25 במרץ 1833 הופיע בתיאטרון קובנט גרדן בלונדון אדמונד קין,השחקן הגדול בתקופתו וגילם את אותלו, בנו צ'ארלס שיחק לצידו אתיאגו. במהלך אותה הופעה התמוטט קין ולא שב לאיתנו.מלוי מקומו על ידי שחקן אמריקאי צעיר ושחור, איירה אולדרידג', בתפקיד ראשי בתיאטרון היוקרתי עורר גלי גזענות ברחובות לונדון במיוחד לאור הצעת החוק בפרלמנט לביטול העבדות.

המחזה נפתח ונחתם ב"הווה"1867כשאיירה אולדרידג', מגולם על ידי השחקן הנפלא ( דיון ז'ונסטוןDion Johnston ) בזקנותו, מגיע לחדר ההלבשה בתיאטרון בלודג' פולין ומתכונן לגלם את "המלך ליר".

שלוותו מופרעת על ידי עיתונאית נמרצת הרוצה לכתוב את סיפורו. למרות היותו עטור תהילה, שאלותיה מחזירות אותו לאירוע הטראומטי שעבר בתיאטרון קובנט גרדן בצעירותו. מסך קטיפה אדום מוביל אותנו לתקופה קדומה שנת 1833.

כאשר פייר לפורטה ( מתיו אנדרסון המעולה) מנהל התיאטרון מודיע שאולדרידג' מחליף את קין. אנו עדים להתנגדות מכל החזיתות. צ'ארלס שחלם להיכנס לנעלי אביו מאוכזב וחושש שאשתו היפה אלן טרי          (CHAON CROSS) המגלמת את דסדמונה תהיה בת זוגתו בהצגה.המחזה עולה על בימת התיאטרון ואנו צופים בקטע מהמחזה. למחרת, ביקורות העיתונות תוקפות את אולדרידג' בשל גזעו. ובשל האלימות שהפגין כלפי דסדמונה. ביקורות אלו ואחרות גוזרות את פיטוריו מהתיאטרון.

הופעתו של גו'נסטון הייתה מרשימה. הוא שחקן בעל כריזמה וחן. גו'נסטוןגילם את דמותו של אותלו רב היצרים בעוצמה רבה. הוקסמתי ממשחקו כאיירה אולדרידג' תחילה כאדם תשוש, זקן וממורמר ואחר כך כשחקן צעיר ויפה, שופע בטחון עצמי רב. המחזה מעלה נושאים רלבנטיים כאפליה, גזענות גם בימינו אנו. במאי המחזה גרי גריפין ליהק שחקנים נפלאים והפיק מחזה עוצמתי, מרתק ומרשים.

מומלץ בחום. יוצג עד ה21 בינואר

איפה? Chicago Shakespeare Courtyard Theater, Navy pier

לפרטים: www.chicagoshakes.com