יש סיפורי ילדות שתמיד יחזירו אותנו לישראל, לימים התמימים יותר, לאווירה החמימה ולתרבות המאוד מסוימת שממנה באנו. יש סיפורים שכל כך מזכירים לנו את ה׳שם׳, עד שקשה לנו לעיתים לזהות שהם גם ממש מ׳כאן׳. רונית מושקטבליט מנהלת כבר כמה שנים תכניות אמנותיות ב- 14y בהצלחה רבה. ב-20 בינואר תיפתח בפעם השלישית הגרסה המתוחכמת שלה ושל המרכז לסיפור ׳חנהל׳ה ושמלת השבת’. ״חנהל׳ה זה פרויקט שחשבתי עליו כבר הרבה זמן״, היא מתארת, ״גם אני גדלתי עליו ורציתי להביא את התרבות הישראלית שלי לילדים שלי בניו יורק. הבנתי שזה בעצם לא סיפור של שבת או סיפור יהודי בהכרח, זה סיפור אוניברסלי״.

זוכרים את חנהל׳ה ושמלת השבת? הילדה התמימה חנה'לה שביום שישי עטתה את שמלת השבת החדשה שתפרה לה אמה, ולמרות נסיונותיה להשאיר אותה צחה ונקייה, היא לא יכלה לעמוד מנגד כשקשיש סוחב שק פחמים וממהרת לסייע לו. אחרי שאבק הפחם מכתים את שמלתה, היא חוששת לצער את אמה, אבל אז מבחין הירח בדמעותיה, שולח קרני אור המנקות את הכתמים ומאירות את שמלתה. מושקטבליט טוענת שמדובר במעגל קרמטי: ״עשית מעשה טוב וגמלו לך. חנהל׳ה עשתה מעשה אמיץ מתוך אינטואיציה אמיתית ומטוב ליבה, לכן גם חנה עוזרת לאחרים ואז נשכרת בכך שחוזרת הביתה עם יותר אור וקסם. זה לא רק ערך יהודי, זה ערך אנושי. זה סיפור מינימליסטי פשוט״.

עולם חדש לגמרי. מושקטבליט

בשנים האחרונות מנהלת רונית תכנית מיוחדת בווי-LABA - A Laboratory for Jewish Culture, תוכנית המזמינה אמנים ליצור ולהופיע ב-Y בהשראת טקסטים יהודיים. "קבוצה של אמנים מוזמנת למרכז והם לומדים יחד טקסטים יהודיים סביב נושא מסוים", מושקטבליט מסבירה. "מתוך הלמידה של הטקסטים ובהשראתם, אמורות להיווצר יצירות אמנות חדשות. הרעיון שביסוד סדנת ‘לאבה’ היה הרצון להקים מרכז אמנים ולבחור קבוצות מיוחדות שייצרו אמנות מתוך ה-Y. אמנות כזאת שבאה לידי ביטוי בכל מיני צורות ובהשראת תכנים מהתנ"ך, מעין בית מדרש חילוני. עבור הישראלית החילונית והצינית שאני", היא אומרת, "זה משהו שאף פעם לא חשבתי שאני אתעסק בו או שיהפוך להיות חלק מעולם היצירה שלי. אבל אני מרגישה שגיליתי את היהדות ממקום אחר. אני מרגישה שאני יכולה להתחבר ליהדות מבחינה תרבותית. בארץ את לא חושבת על היהדות שלך, זה חלק מההוויה, אבל כשאת כאן את צריכה לחשוב על זה, להבין איזו יהדות וזיקה את נותנת לילדים שלך, ואני מרגישה שאנחנו מציגים דרך חדשה של להיות יהודי. הכי חשוב זה שאנחנו מציגים אמנות מיוחדת ומדהימה שללא ספק מדברת בפני עצמה ולוקחת את כל התכנים ומייצרת מהם עולם לגמרי חדש".

גם אחרי כמה שנים בתפקיד, נשמע שרונית עדיין נלהבת מהבמה המיוחדת שקיבלה ועיצבה. ״Y הוא ה-JCC של הדאון טאון, והגעתי אליו כשהבן הגדול שלי היה תינוק. מהר מאוד הזמינו אותי להצטרף לבית מדרש אמנים שפתחו במקום ולא היה לי מה להפסיד, אז הצטרפתי. החלטתי שיהיה נחמד ללמוד טקסטים יהודיים, לעבוד בתיאטרון מדהים ומאז ועד היום זו עבורי חוויה מדהימה, שרק גרמה לי לרצות לעשות עוד ועוד ולהצליח. מההתחלה ראיתי את העוצמה והפוטנציאל.

הבנתי פתאום שיש אחריות הדדית בין תמיכה של קהילה באמנים ובין חשיפה של אמנים מול קהילה. “מרכז קהילתי צריך להיות רלוונטי, לחשוף את הקהילה לשפע ותמיד לשאול שאלות. שאלות שיכולות להישאל גם דרך היהדות, אבל ברור כבר היום שזו לא רק הדת היהודית. רוב השאלות חשובות לכולנו, אנחנו היום חלק מתכנית גלובלית. זה היה קצת אבסורד״, היא מוסיפה, ״אני, תל אביבית שגרה בניו יורק, נוסעת ללמוד עם קבוצה אמריקאית בתל אביב, ודרך זה מוצאת זכות חדשה על המקום הזה שתמיד היה הבית שלי. הייתי צריכה לעשות את כל המסע הזה, דרך ניו יורק ודרך ה-Y, כדי למצוא את המורשת התרבותית  שממנה באתי”.  

עם ההחלטה להעלות את חנהל׳ה על הבמה, היה ברור לה ולשותפה, יואב גל, שעבד איתה על ההצגה ביחד עם חברה נוספת, שכדאי לרענן מעט את העלילה. ״רצינו להבהיר את זה שהרעיון שעומד מאחורי שבת הוא למעשה כל יום בשבוע, בו אנחנו מחליטים להשקיע במשפחה או אנשים שאנחנו אוהבים, ימים שבהם אתה חש תחושה שאתה יוצא מהזמן. זו דרך לתרגם את המשמעות של השבת כפי שבאה לידי ביטוי בסיפור. גם שיר השבת״, היא מוסיפה, ״מדבר על בריאת העולם ואנחנו רצינו להראות לילדים שכל אחד יכול לבנות עולמות. לכן״, מתארת רונית, ״את כל הדיזיין אנחנו עשינו מנייר. כשהילדים מגיעים הם חלק מהיצירה, כי הם מכינים לפני ההצגה חלק מהפרופס, אשר בהמשך חנהל׳ה אוספת לאורך ההצגה״.

הילדים מעורבים גם בשלבים אחרים בהצגה: ״במקום כרטיסים, כל ילד מקבל כוכב. בסצינה שבה חנהל׳ה מגלה את השמחה והירח אומר לה לחזור הביתה ולא לדאוג, כל אולם התיאטרון הופך לפתע שחור וזוהר נגלה הודות לכוכבים של הילדים. השחקנים מבקשים מהילדים להגיע לבמה ולסדר את הכוכבים כשביל מואר שיסמן לחנהל׳ה את הדרך לשוב הביתה. ״אני ממש משתדלת שילדים יזוזו וירקדו אז גם בסוף יש שירים וכולם עולים לרקוד״. אמנם כאן כבר לא קוראים לה חנהל׳ה ושמלת השבת אלא hannale and the moonlit dress אך עדיין, כנראה, הנוסטלגיה נוטפת מסצינה לסצינה. רונית מספרת שהקהל הישראלי ניגש אליה פעם אחר פעם ומספר על ההתרגשות הגדולה. ״אומרים לי שמרגישים מיד חיבור בין מי שהיינו ולעולם שבו גדלנו ובין זה שבו אנחנו חיים עכשיו״.

Jan. 20th - Feb. 11th

Tickets: www.14streetY.org/Hanna