שמעתי את הרצאתה של מיכל פלס אלמגור, מחזאית, מתרגמת, בימאית ודוקטורנטית בספרות השוואתית באוניברסיטת שיקאגו פעמיים והוקסמתי. בפעם הראשונה הרצתה על סיפוריו של ש"י עגנון. פלס- אלמגור הציגה היבטים פמיניסטים בסיפורו השוביניסטי לכאורה של הסופר, ובניתוחה המעניין המחישה את כוחה של האישה מאחורי הקלעים. ההרצאה הייתה מרשימה ומעניינת.

בפעם השנייה שמענו את הרצאתה המרתקת על הנושא: בין גילוי לכיסוי תהום מהבהבת. בה נדונו הרהורים על הגלוי והחבוי בלשון הטקסט של חיים נחמן ביאליק שהביע את חששותיו, ודאגותיו משולבות עם כמיהתו להפיכת לשון הקודש ללשון חיה. ההרצאה הייתה מרתקת, חוויה אינטלקטואלית לכל המשתתפות.

מיכל פלס-אלמגור גדלה ברמת אפעל, שכונה קטנה, שסופחה ברבות הימים לרמת גן. עד גיל 14 למדה בשכונה, וסיימה את לימודיה בתיכון בליך ברמת גן. היא אהבה ספרות וכתיבה מהיום שהיא זוכרת את עצמה. את מחצית שנת לימודיה של כיתה א' עשתה פלס-אלמגור בניו יורק. היא מייחסת לתקופה זו את בקיאותה בהגיית השפה האנגלית כיום.

עם שובה ארצה בתחילת החופש הגדול קיבלה פעמיים בשבוע שיעורים פרטיים בעברית כדי להכינה לכיתה ב' בישראל. "אני זוכרת את האושר של החיבור לשפה העברית, לאותיות העבריות ובמיוחד את ההתרגשות ללמוד את אותיות הכתיב, הן פשוט הקסימו אותי. לימים באוניברסיטה, בקוראי את האוטוביוגרפיה של ביאליק בספרו “הספיח", על חווייתו הראשונית בחדר בהיותו בן שלוש, אז ליקק את אותיות הא"ב המצופות בדבש. הרגשתי את חווית הברית בין הילד לבין האותיות והשפה העברית".

בכיתה ג' כתבה סיפורים קצרים בחוג לכתיבה יוצרת, אך מחוסר נרשמים בשכונה הקטנה, החוג נסגר ובמקומו נפתח חוג דרמטי בו השתתפה חמש שנים מכיתה ד' עד ח'. בתיכון למדה סוציולוגיה, כלכלה, ספרות ומשפטים, בין השאר כתבה וביימה מחזות. שירותה הצבאי היה קרבי, היא שימשה סמלת מבצעים בחמ"ל מודיעין על גבול לבנון, ולאחר קורס קצינים שרתה כע' קמ"ן חטיבה על גבול ירדן.

שני תחומים אלו של ספרות ותיאטרון שזורים בחייה של פלס-אלמגור. את התואר הראשון השלימה באוניברסיטת תל אביב בספרות ותיאטרון ובמקביל למדה משחק בתיאטרון הגוף. עם תום התואר הראשון החלה לעבוד בתיאטרון הפרינג'. פלס-אלמגור תרגמה וביימה את המחזה "לילה" של חתן פרס נובל לספרות, הרולד פינטר, בפסטיבל ביופידבק של תיאטרון תמונע אותו הפיקה.

חצי שנה לאחר מכן, עם פטירתו של פינטר בשנת 2008, הוזמנה הצגתה להשתתף בפסטיבל סוף שבוע ליצירות פינטר בתיאטרון הבימה. פלס-אלמגור הגיעה לתיאטרון הבימה ושם הכירה את אביר חלומותיה, בעלה ליאור אלמגור מפיק הפסטיבל.

בדרך השלימה תואר שני בספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. נושא התיזה שלה היה "סיפור פשוט" של עגנון – עם השאלה האם אפשר לבצע קריאה דרמטית בטקסט ספרותי זה? "קריאה דרמטית מצריכה את הבימאי לחשוב דרך פעולות ולהחליט איזה סוג של במת תיאטרון מייצר עגנון ב"סיפור פשוט". מצאתי נקודות דמיון בין כתיבתו של עגנון לתיאטרון האפי של ברטולד ברכט. בעתיד אנסה לביים את "סיפור פשוט”".

בד בבד, כתבה מחזה "בחלוף שנה" דרמה פיוטית על אהבה, לתיאטרון צוותא בבימויה של אילנית בן יעקב והשחקנים עמוס שוב ז"ל ואביגיל אריאלי. עם סיום התואר השני התקבלה ללימודי הדוקטורט בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטת שיקאגו בהנחיית פרופ' נעמה רוקם. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בספרות עברית וספרות גרמנית במחצית הראשונה של המאה ה-20. מחקרה מתחקה אחר הבדלי ההתמודדות בשאלת הזהות היהודית או האירופאית בין סופרים יהודים גרמנים לבין יהודים מזרח אירופאים שהיגרו לגרמניה. משמעות החיים בגולה מ-1900 עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לדבריה, הספרות נותנת הצצה הן לעולם הנפש והן לעולם המעשי שלא מתועדים בספרי ההיסטוריה. הספרות נותנת פתח לשלל סיפורים אישיים ואינטימיים יותר של יהודים מרקעים תרבותיים שונים וממעמד סוציו אקונומי שונה.

פלס-אלמגור בוחנת את נושא היהדות כתרבות ברומנים מסוימים של דוד פוגל, לאה גולדברג וש"י עגנון. לדוד פוגל היו רגשות מאוד חמים לארץ ישראל וליהדות אף על פי שלא הרגיש צורך לארוז את מטלטליו, לקום וללכת למקום לא ידוע. בספריו של פוגל, הובעה אהבה להוויה האורבנית אירופאית וקשר אל ציון דרך כתיבה בעברית עשירה ותוססת. לאה גולדברג וש"י עגנון כן עלו ארצה ממניעים ציוניים. פלס -אלמגור מתנגדת לקטלוג "יהודים מתבוללים" או "יהודים ציונים".

לדעתה גם במכתבו המאשים של הסופר פרנץ קפקא לאביו על שלא הקנה לו ערכי יהדות והסתפק בביקור יחיד בבית הכנסת רק ביום כיפור אין הצדקה. "הליכה לבית הכנסת פעם בשנה אינה בהכרח מצביעה על התבוללות אלא מראה על זיקה ליהדות". מחקרה מתעד דרכים חילופיות, חילוניות לשמירת הקשר עם הקהילה היהודית לאנשים שהתרחקו מהיהדות כדת.

פלס-אלמגור בחנה את התפקיד שמלאה ישראל בסיפוריהם של כל הסופרים היהודים. הממצאים שלה ביחס לעמדה האמביוולנטית שנעה בין אירופה לציון עולה ברומנים המסוימים שהיא עובדת עליהם של דוד פוגל, לאה גולדברג וש"י עגנון. "אנשים אלו הרגישו נבגדים באירופה, אותה יהודים תפסו את עצמם כאירופאים, ואילו אירופה דחתה אותם בכל ואמרה שהם יהודים".

פלס-אלמגור ציינה ציטוט של לאה גולדברג מתוך רשימה שפרסמה בשנת 1945 "על אירופה שאף פעם לא הייתה שלה אבל היא תמיד תהיה של אירופה". לגולדברג היו שתי מולדות: אירופה וישראל. בשירה " מכורה שלי", היא משלבת בין נופי ירושלים ונופי ליטה כנופי מולדתה.

מהם חלומותייך?

“חלומי המרכזי הוא להשלים את הדוקטורט בשאיפה שיהפוך לספר. פרויקט המחקר הבא בוודאי יהיה קשור ביחסים בין שתי אהבותיי ספרות ותיאטרון. אשמח לעבוד על הצד היצירתי וגם על הצד המופשט האקדמי”.

מהו הקשר שלך לישראל?

“ישראל היא תמיד הבית. כרגע הקריירה בארה"ב, אבל הלב הוא תמיד ישראל”.