אכן, תמונות קשות
לבמאי והצלם הישראלי שאול שוורץ יש יכולת לספר דרך המצלמה סיפורים שאנחנו מעדיפים לא לראות. ממלחמות הסמים במכסיקו עד ציד קרנפים באפריקה, הוא מכריח אותנו להתעמת עם העולם המכוער
בסוף השבוע האחרון שודר ב-CNN הסרט Trophy, סרט מרתק אשר מתמקד בחוות גידול מיוחדת באפריקה, בה גדלים מינים של בעלי חיים כמו קרנפים ואריות המצויים בסכנת הכחדה, והן מיועדת לציד. בנוסף, מתעד בסרט תעשיות כוחניות של ציידים ושאר תעשיות.
מאחורי הסרט עומדים בני הזוג שאול שוורץ וכריסטינה קלוזיאו. הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס האחרון גרף תגובות נלהבות. ב"הוליווד ריפורטר" למשל, נכתב כי הוא צפוי לעורר דיון באשר לשימור בעלי החיים והמחיר המוסרי שנלווה לו. ב"אינדי וייר" קבעו כי מדובר במסמך "שומט לסתות ביופיו, ומזעזע". שוורץ מספר לנו בראיון מיוחד איך הכל התחיל. ״באיזה יום שישי אחד, פתחתי פייסבוק וראיתי תמונה של אדם, יושב על פיל מת עם נשק, וזה זיעזע אותי. היום״, הוא מוסיף בהערת אגב, ״אני יודע שיש אינסוף תמונות כאלו. צעקתי לכריסטינה, בת הזוג שלי, הראתי לה בתדהמה את התמונה והערתי שאין סיכוי שדבר כזה הוא חוקי. היא מצידה לא ממש הופתעה והסבירה לי שמדובר בטרופי האנטינג, שמסביבו יש כאן תעשיות ענק״.
כך התחיל המסע החדש של שוורץ. כבר 18 שנה שהוא חי כאן, בניו יורק. את הקריירה כצלם החל עוד בצה”ל ומיד עם השחרור הפך לצלם עיתונות עסוק. אחרי שנים מול מראות קשים ואזורים מתוחים במיוחד, עלה על מטוס הגיע לארה״ב. ״קיוויתי לכת ללמוד אבל מהר מאוד הבנתי שעם כל הניסיון שלי הרבה אני לא אלמד בבית הספר והתחלתי לדפוק על דלתות״.
הדפיקות כנראה נעמו לאוזני מקבלי ההחלטות, כי שוורץ החל מהר מאוד לפרסם באופן קבוע צילומים בטיים ובנשיונל ג׳יאוגרפיק. הוא מספר שאחרי שנים עם מצלמת סטילס, הרגיש שנדרש כלי עמוק יותר בכדי להעביר את המסר. ״יש משהו מגביל בשקט של תמונות סטילס. בסטילס אתה מנציח רגע. בסרט יש לך את הדרך לספר סיפור״.
את הסרט הראשון שלו, ׳נרקו קולטורה' צילם ב-2008, בו תיעד את ההרס הנורא שזורעים קרטלי הסמים במקסיקו. במשך שנתיים עקבו שוורץ והמצלמה שלו אחרי גיבורי המציאות הקשה הזו. ״הייתי אז נשוי לאישה מקסיקנית וסיקרתי את מלחמת הסמים במקסי עבור נשיונל ג׳אוגרפיק. הרבה יותר ממלחמת הדמים והסמים, רציתי להציג את התרבות. מה זה עושה לאנשים מסביב לחיות במלחמה האזרחית הזו״.
שוורץ גם פרסם את הסרט ׳הסודות של איידה׳, סיפור משפחתי אישי מרתק, ועכשיו, כשהוא עובד כבר על שני סרטים חדשים ומסקרנים, מוקרן גם בישראל (״יס״) וגם ברחבי ארה״ב הסרט האחרון עליו עבד עם כריסטינה זוגתו במשך ארבע שנים. בטרם יצאו למסע באפריקה הגיעו השניים ללאס וגאס: ״בתחילת הדרך הבנתי שיש תעשיית ענק כזו. רציתי להיכנס לתוכה ולהוקיע אותה. החלטנו לנסוע ללאס וגאס לכנס הכי גדול של ציד בעולם, אליו מגיעים מדי שנה 25 אלף איש. פתאום אתה נכנס ומבין שזו תעשיה מטורפת. כשהתחילו לדבר על כסף, על הערך של הציד״, הוא מוסיף, ״זה עוד יותר הגעיל אותי, כי את מבינה שזו תעשיה של מיליארדים. זה זעזע אותי. הם מצידם הסבירו לי שאם יש כסף, אין סיבה שמנהג יעלם. מהר מאוד הבנו שהדיון אודות ערך כספי על חיה הוא דיון מאוד מסובך, הרבה יותר ממה שהאינסטינקטים שלנו, שנגעלים מזה, יכולים להבין. הסרט בסופו של דבר הוא על הרבה יותר מציד ומתמקד בשאלה מה קורה כששמים ערך כספי על חיה״.
הסרט נפתח עם סיפורו של ג׳ון יום. מרבע הקרנפים הגדול בעולם. הקרנף היא חיה שנמצאת כעת בסכנת הכחדה יותר מכל חיה אחרת, ושוורץ מתאר שיותר מכל, קרנפים נרצחים על ידי בני אדם, כי הקרניים שלהם יקרות, לפעמים יותר מקוקאין. ״ג׳ון יום אומר שקרנף היא חיה שמכניסה הכי הרבה כסף, לכן רוצחים אותה. הוא הבין שקרן הקרנף היא כמו ציפורניים, היא תגדל. לכן אנחנו מתעדים בסרט את הפעולה שהוא החליט לעשות - הוא מקצץ להם את הקרן בכל פעם שהיא גדלה״.
היום ליום יש כבר חמישה טון של קרניים, כמות ששווה היום הון עתק אך איננו רשאי למכור אותן, כי על פי החוק בדרום אפריקה, הן אינן ניתנות למכירה. בסרט מציג שוורץ את עמדתו של יום שנלחם שמען לגליזציה של מכירת הקרניים. ״רצינו לראות מה קורה אם מתייחסים לחיה דרך ערך כספי. האם כך יכולים לשמר ולהציל אותה״.
הסרט מתעמת עם ההשלכות של כלכלת השווי של בעלי החיים", כך ציינו יוצרי הסרט ומפיקיו בהודעה על מכירתו. הוא מעלה שאלות נוספות ובהן ההשלכות של הפיכת בעלי החיים הללו לסחורה ומהי הדרך הטובה ביותר לשמר את אותם מינים נכחדים.
במקביל לחווה והמלחמה של ג׳ון יום, המצלמה עקבה אחרי דמויות נוספות ומרתקות, ביניהן צייד שנוסע לצוד את מה שלטענת שוורץ מכונה חמשת הגדולים-באפלו, נמר, אריה, פיל וקרנף. הסרט, הוא מתעקש, לא לוקח שום צד. ״בדרך כלל אנשים מאוד נגד, כמו שאני הייתי. אבל היום מאוד השתנתי. זה עדיין חולני בעיני, אבל אני מבין משהו יותר גדול. אני רוצה שפיל יחיה פה לנצח בעולם הזה אבל אז אתה מבין שאנחנו לא אלו שחיים לצד החיות האלו, מי רוצה לחיות ליד אריה? אנחנו רוצים לגרום לאנשים להצליח לחיות שם באפריקה ליד חיות, כדי שהחיות ישרדו והאנשים יצליחו לנהל את החיים בסביבה כזו והתשובה היא כמעט תמיד דרך אינסנטיב כספי וזה טבעי. העניין הוא הרבה יותר סבוך״.
שוורץ, שפעל מתוך כאב גדול וכעס, הבין בתום העבודה על הסרט שהמציאות מורכבת בהרבה: ״כמה שזה מכעיס אותנו, כשהסתכלתי על ׳טרופי׳ כיעד, הבנתי שזה כן יכול לעבוד. החכמה היא לשמור על הכללים. הבעיה היא שהאינסטינקט שלנו זה להיגעל או להגיד מי אנחנו שנתערב בטבע. היום אני מסכים עם כולם, אבל אני הרבה יותר ריאלי ממה שהייתי בנוגע לצורך למצוא פתרונות קריאטיביים. בעיקר כשאתה רואה את זה מקרוב. אף אחד לא רוצה שהחיות יכחדו״, הוא מסכם. ״אנחנו פשוט משחיתים ולא יודעים לעצור את התהליך שיצרנו. את זה אנחנו מנסים להזכיר לאנשים בסרט״.
