הפעםהתמלאו השלטים במסרים שרק לפני שנה לא היו מוכרים, והיוםקשה שלא להבין מה עומד מאחוריהם. משלטים נגד ה׳שיטהול׳ ועד מסרים של מהפכת ה-metoo, נראה שאפקט המחאה שיצאה לדרך בשנה שעברה הוביל לשינויים גדולים וגדלים באמריקה.

ההפגנות התקיימו בוושינגטון, ניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו ועוד כ-250 ערים בארה"ב. גם בבריטניה, יפן ומדינות אחרות נערכו עצרות דומות. בהפגנות קראו להדחת הנשיא, והביעו התנגדות לאג'נדה שלו בנוגע לזכויות נשים, להט"בים ומהגרים.

היוזמה למצעד הראשון לפני שנה עלתה ב-9 בנובמבר 2016, יום לאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות. ההפגנות אז נועדו להביע מסר המוני של תמיכה בשורה של נושאים על רקע ההתבטאויות הפוגעניות של הנשיא הנבחר כלפי נשים והעמדות הצפויות אז של ממשלו.

מי שטוען שלמחאות שכאלו אין דרך אמיתית להשפיע, יכול רק להציץ בדפי ההיסטוריה הלא רחוקה של ארה״ב ולבדוק האם באמת יש להן כוח להניע ולהוביל לשינויים:

מצעד וושינגטון לחופש ועבודה ב-28 באוגוסט 1963

כ-250,000 איש השתתפו במצעד זכויות האזרח ב -1963 בוושינגטון, שם נשא מרטין לותר קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום".

מחאה נגד מלחמת וייטנאם בוושינגטון ב-15 בנובמבר 1969

כמעט 600,000 איש הפגינו נגד מלחמת וייטנאם שהובילה באותם ימים לאלפי הרוגים אמריקאים. ההפגנה הגיעה כמעט שנתיים אחרי שהחלו קבוצות קטנות בארה״ב להתאגד למחאות מצומצמות.

יום הסולידריות בוושינגטון ב-19 בספטמבר, 1981

אחרי ש-12,000 בקרי אוויר יצאו לשביתה בעקבות תנאי השכר והעבודה שלהם, החליט הנשיא רייגן לפטר באחת את כולם. עם הודעתו יצאו 260,000 מפגינים לוושינגטון די. סי כאות סולידריות עם המפוטרים.

המצעד האנטי גרעיני בסנטרל פארק ב-12 ביוני 1982

מיליון אנשים פקדו את הפארק בניו יורק כמחאה על החימוש הגרעיני בימי כהונתו של רייגן.

צעדת מיליון הגברים ב-16 באוקטובר 1995

מיליון גברים (השמועות מספרות גם על פחות) צעדו ביום הזה בבירת ארה״ב לאיחוד הקהילה השחורה וזכויותיה.

צעדת וושינגטון למען קהילת הלהט״ב ב-25 באפריל, 1993

קרוב למיליון משתתפים לקחו חלק במחאה על זכויות ונגד אפליה, כמו גם קריאה לעליה בתקציב למחקר מחלת האיידס.

מצעד מיליון הנשים בפילדלפיה ב-25 באוקטובר, 1997

כבר לפני יותר מעשרים שנה יצאו בין 500,000 ל-2 מיליון נשים לרחובות באחד הימים הגשומים באותה שנה. האירוע כלל תפילות, נאומים והופעות והיווה השראה גם למחאות של היום.

צעדת חיי הנשים בוושינגטון ב-25 באפריל 2004

באחד המפגנים הגדולים שידעה ארה״ב למען הבחירה החופשית של נשים, מה שמכונהpro-choiceהשתתפו למעלה ממיליון נשים.

מארגנות המחאה האחרונה לא השאירו מקום לספק ומנסות לקדם את הערכים עליהם הן נלחמות. במהלך השנה הנוכחית צבר תאוצה מאבק #MeToo ו- #Time'sUp נגד הטרדה מינית והתעללות מינית, שנולד מתוך שורה של שערוריות בהוליווד, בוושינגטון ובמקומות אחרים. לאחר המצעד הראשון, המארגנות פרסמו קמפיין "10 פעולות למאה הימים הראשונים"במטרה לשמור על המשכיות לפעילות ולמאבק.

הסיסמא שליוותה השנה את ההפגנות הייתה "כוח לקלפיות", לקראת הבחירות לקונגרס בנובמבר אליהן נרשמו מספר שיא של נשים. "בסתיו נשמיע את המסר שלנו בקלפיות", אמרה אמילי פאטון, ממארגנות העצרת, לאלפים שהגיעו להפגין בוושינגטון. "לכן אנחנו קוראים לאנשים להירשם להצביע כבר היום". ננסי פלוסי, חברת בית הנבחרים סיכמה ואמרה: "אנחנו צועדות, אנחנו רצות, אנחנו בוחרות, אנחנו מנצחות״.

טראמפ לא התעלם השנה מההפגנות הגדולות והחליט שהמצעד הוא למעשה תמיכה בו כשצייץ בטוויטר: "מזג אוויר נהדר בכל רחבי המדינה שלנו. יום מושלם לנשים לצעוד. צאו עכשיו כדי לחגוג את ההצלחה הכלכלית חסרת התקדים ויצירת ההון ב-12 החודשים האחרונים. שיעור אבטלת הנשים הנמוך ב-18 שנה”.