עגנון על ההדסון
ראובן נמדר הוא הסופר היחיד שזכה בפרס ספיר היוקרתי למרות שאינו גר בישראל. זה חולל סערה בארץ וגם בנפשו, אבל לא משנה את ספרו הנפלא, “הבית שנחרב”. שיחה עם עגנון מודרני
"הנושא המסעיר אותי ביותר הוא מהותהגדר בחיינו”, פתח את דבריו הסופר ראובן נמדר, שהגיע לשיקגו לרגל תרגום ספרו "הבית שנחרב"לאנגלית. ספרו הנפלא של נמדר מתפרש על 535 עמודים, בסגנון כתיבה ייחודי, ועוסק בלשון ושיח תלמודי מחד ובסמל טעון מאין כמותו שנקרא בית המקדש מאידך. הספר מתאר שנה בחייו הנחשקים של פרופסור יהודי אמריקאי בשם אנדרו כהן. יפה תואר, מרשים, מצליח, החי בדירת פאר על גדות נהר ההדסון ומעורר קנאה.
הרומן מתאר את הטלטלות הנפשיות הרבות שעבר בחייו: חורבן בית אשתו ובנותיו, חורבן יחסיו עם אהובתו הצעירה וחורבנו המקצועי, אשר מובילים אותו להתמוטטות עצבים. חזיונות ומיתוסים הנושאים אותו אל עבר קולקטיבי בלתי מוכר כבית המקדש והמשכן, תוקפים ושואבים אותו אל תוכם והוא שרוי במצב פסיכוטי.
השפה וסגנון הכתיבה העגנוני והייחודי, הם גיבורים נוספים של הסיפור. הספר מתחיל ונגמר בניו-יורק, ומתאר אותה כעיר קדושה. זה ספר מאוד חתרני שנכתב בעברית על יהודי גלותי השר שיר הלל לעיר זרה, וחרד לאובדן הציביליזציה בעקבות התקפת מגדלי התאומים. נושא זה נוגע לחיי ישראלים שחיים בארה"ב, אלה שאלות שכולנו מתחבטים בהם: זהות עברית או זהות יהודית-אמריקאית.
דפי תלמוד שזורים בספר הייחודי. בתום כל פרק מופיע חלק מעלילת משנה תלמודית, המתארת דרמה ללא מילים בין כהן גדול וכהן הדיוט במהלך עבודתם ביום כיפור בבית המקדש, רעיון זר למגזר היהודי חילוני. נמדר אינו מרפה ממנו, אולי בשל החסך שלו בנושא והחסך התרבותי הכללי לדעתו במדינת ישראל.
לנושא התלמוד המרתק ורב פנים נחשף רק בהיותו נער בתיכון הממלכתי. הציץ ונפגע. "גדלתי בבית מסורתי עם תחושה יהודית בירושלים של שנות השבעים”, סיפר, “בכיתה י”א נכנס לכיתתנו איש קטן, גוץ, שמנמן ונעדר כריזמה באופן מוחלט, ודיבר על 'גדרות' עם תיכוניסטים קשוחים וסרקסטיים תלמודיים שעיקר מעייניהם היה חירות ללא סייג. ניסיון לימוד התלמוד בשפתו הארמית נכשל.
“כשהתבגרתי,ובעקבות התחדשות התנועה היהודית חילונית, גיליתי עניין עצמאי בגוף העבודה המדהים והמסחרר הזה שנקרא הספרות התלמודית. דרך ספר האגדה, יצירת המופת של ביאליק ורבניצקי ומקורות אחרים, נחשפתי ליופיו של הטקסט הקדמון. הודות לתרגום האגדות התלמודיות לעברית הפך ספר האגדה לספר נגיש לקורא העברי בן זמננו.
"התלמוד הוא לקט של דיונים רבניים שהתקיימו מראשית המאה ה-3 ועד סוף המאה ה-5 , בו נציגים של אסכולות רבות של העולם העתיק התכנסו ודנו בסוגיות שונות”, הסביר נמדר, ”בניגוד למקובל, התלמוד אינו ספר דוגמטי. לרוב השאלות שנשאלות בו אין תשובות. התלמוד הבבלי, כשמו כן הוא, בו מתבלבלות המון דעות על סוגיות שונות ומשונות מגדרות ועד חיים בעולם הבא, מארץ ועד שמיים. בין דיונים משפטיים מעמיקים משתרבבים לפתע סיפורים נפלאים. התלמוד עושה שימוש מעניין באומנות הסיפור. שתי המיומנויות העיקריות בו הן הלכה ואגדה. רוב רובו של התלמוד הוא גוף משפטי העוסק בחיים של כולנו עלי אדמות והשאיפה למשפט צדק”.
נמדר ציין תופעה תרבותית השוואתית בין ארמית ללטינית. הארמית הייתה לשון הדיבור הלא יהודית של האימפריה הבבלית. העברית הייתה שפת הכתובים. באופן פרדוקסלי האירוניה ברורה, לשון היום- יום ארמית הפכה לשפה מתה, והשפה המתה עברית הפכה ללשון הדיבור.
קבוצת הנשים בחוג הספר זכתה ללמוד שיעור תלמוד בהנחיית נמדר בחן ובכישרון. "כל דף תלמודי הוא בעצם מנהרת זמן”, הסביר, "בדף אחד משוחחים אנשים החיים בכל קצוות העולם ובמשך מאות שנים זה מזה. הזמן והגאוגרפיה חדלים מלהתקיים על הדף התלמודי. בשיעור נלמד הסיפור האפל והבעייתי,"תנורו של עכנאי”, העוסק בריב בין שני גדולי הדור רבי אליעזר ורבי יהושע, אינו מאמין בניסים ומעורר השתהות. סיפור שהפך לסיפור הדגל של הלימוד החילוני.
נמדר הגיע לניו-יורק בשנת 2000 בעקבות סיפור אהבה שהחל בירושלים כמה שנים קודם. צעיר ומאוהב, מצא את עצמו מסתובב ברחובות מנהטן ושואף פנימה את כל הזרות, העוצמה, היופי, הכיעור, והאינטימיות של העיר. הוא נישא לאהובתו, יהודייה אמריקאית, הקים משפחה ונזרק אל לב ליבה של הוויה מאוד שונה: לשונית, תרבותית ואורבנית. בני הזוג לא ויתרו על הרעיון לחיות בארץ וניסו לחיות בין הארצות אך לאחר לא מעט היסוסים השתקעו בניו-יורק.
בשנת 2000 יצאו לאור סיפורים קצרים פרי עטו בקובץ "חביב"שזיכו אותו בפרס ביכורים. במקביל תירגם ופרסם מבחר מן השירה הפרסית הקלסית. שנתיים לאחר המעבר לניו-יורק לא כתב דבר, רק נשם פנימה את החוויה הניו-יורקית. חודשיים לפני לידת בתו הבכורה החל לכתוב את המשפטים הראשונים והאחרונים של הספר "הבית אשר נחרב".
נמדר תמיד כותב את התחלת הספר וסופו, חוזה בדיוק את מראה הקשת, הטון והצליל של היצירה. הכתיבה ארכה 10 שנים, הקושי התבטא בליכוד הקצוות. הספר יצא לאור בשנת 2014. "כל חיי היו תלויים מנגד", התלוצץ,"חשבתי שאם זה לא ילך אני פותח חנות פלאפל או סטיקייה כשרה ואשתחרר אחת ולתמיד מן ההבל של המילים האלה”.
הספר "הבית אשר נחרב" זכה בפרס ספיר היוקרתי לשנת 2014. בעקבות הזכייה רכשה חברת Harper Collins את זכויות תרגום והספר יצא לאור באנגלית לפני חודשיים.
ראובן נמדר הוא הסופר העברי היחידי שאינו מתגורר בארץ שזכה בפרס יוקרתי זה. בשובו לניו-יורק ערך הקונסול מסיבת קוקטייל לכבוד זכייתו והדגיש "את הבשלות המסוימת שהחברה הישראלית מתחילה להפגין כלפי הקבלה של הקהילה הישראלית בתפוצות". שבוע לאחר מזה עידכנה ועדת פרס ספיר עדכנה את הקריטריונים לקבלת הפרס באופן שלא יאפשר לישראלי המתגורר בחו"ל להגיש מועמדות לפרס. תנאי סף חדש קבע שהמועמד חייב להיות תושב הארץ.
"באותו רגע הרגשתי שאני בנידוי”, אמר נמדר, "פעם ראשונה שהרגשתי שאיני שייך לא לישראל ולא לאמריקה. לשמחתי, התייצבו טובי המוחות של העולם הספרותי וחתמו על עצומה לביטול תנאי זה". האם אין זה הישגה של התנועה הציונית בהפצת העברית לכל התפוצות?
המלצות השבוע
She The people היא – האנשים
מי לא שמע על שחקני התיאטרון שהתחילו את הקריירה שלהם ב-Second City בשיקאגו? הרשימה ארוכה: Bill Murray, Alan Arkin, Dan Aykroyd, John Baluchi Stephen Colbert; Tina Fey, John Rivers . בבואכם לתיאטרון תצפו בשש שחקניות מופלאות המופיעות בסאטירה משעשעת ודרמטית שתתפרסמנה בעתיד הקרוב. הסאטירה הדרמטית נכתבה על ידי חמש מחזאיות. אחת מהן קלריסה ברקה Carisa Barreca היא גם אחת השחקניות וקרלי הפרמן Carly Heffernan היא הבמאית. המופע מצוין, לא מפסיקים לצחוק לרגע. הנושאים שעולים הם הדמיון שלנו לאמותינו, ניצול מיני, לידה ביער, בבית, במשרד, איך מכנים אותנו, המצב הפוליטי, רפואה נשית, דיאטה, ופוליטיקה. הכול מועבר בהומור מבריק ומודרני השואף את השראותיו מן הדרמטורגיה הקלסית. השחקנית מריה רמדסו Maria Randasso הייתה לדעתי מרכזה של ההצגה, היא הזכירה את המצחיקנית גילדה רטנר ז"ל ששחקה ב- Saturday Night Live לכו ושתו כוס קפה או כוס שמפניה, תצחקו ותתפוצצו מצחוק במשך-90 דקות סטיריות מופלאות נפלאות. מומלץ מאד.
ההצגה תועלה מה11 בינור עד ה-1 באפריל
איפה? Second City 230 W North Ave 3rd floor
לפרטים: www.secondcity.com
כולם היו בני All My Sons
ההפקה החדש של "כולם היו בני" מאת ארתור מילר עשויה לעילא. הליהוק נפלא, התפאורה ייחודית, המשחק נהדר והבימוי מקורי. המחזאי יצר טרגדיה שרגליה מוצבות ביוון גופה, במאה העשרים וראשה ברנסנס. המחזה עוסק בשלוש משפחות אמריקאיות החיות זו בצד זו זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה החיות במגדל קלפים יפהפה המתמוטט לגזרים עם תום המחזה.
המחזה דן בחטא ועונשו, כלכלה ומלחמה ובסדר העדיפויות אחריות אישית, או אחריות קבוצתית. בעלילה ג'ו קלר, תעשיין עשיר שהגשים את חלום המהגרים ופתח מפעל לחלקי חילוף ומטוסים. הוא גר עם אשתו קייט בעיירה קטנה בה כולם מכירים את כולם. בנם הבכור לארי טייס נעדר במלחמת העולם השנייה.
שותפו לשעבר של ג'ו יושב בכלא בשל חלקי מנוע פגומים שגרמו לנפילתם של 21 מטוסים. כריס בנו הצעיר של ג'ו מאוהב באן ביתו של השותף המורשע ורוצה לשאתה וכאן מתחיל המגדל להתמוטט. בטרגדיה טעונה זו כל השחקנים היו מושלמים ונכנסו לנעלי תפקידם בצורה הטובה ביותר ויצרו חוויה רגשית עזה. זו היתה חוויה של תיאטרון מופת. מומלץ מאד.
המחזה יוצג מה-11 בינואר עד ה-11 בפברואר
איפה? Court Theatre, 5535 S.Ellis Avenue
לפרטים: www.CourtTheatre.org
