איתן נולד בניו ג׳רזי לאם ישראלית ואבא מטורקיה, שהכירו כשאביו עלה לישראל כדי להתגייס. הוא נהג לבלות בישראל לעיתים קרובות ובעצמו מדבר עברית. בגיל 17 נפצע בברך, עבר ניתוח לא פשוט ומצא עצמו מקורקע בבית הוריו, מצב מאוד לא סטנדרטי עבור נער צעיר ואקטיבי. ״היה לי מאוד קשה לשבת בלי מעש, ואמא שלי החליטה לנסות לעזור ובאופן טבעי פנתה לעולם שהיא מכירה. היא הביאה לי ממיקל׳ס צבעים וקאנבס ופשוט הציעה שאנסה״.

ואז, כפי שהוא מגדיר את זה, נוצר הקסם. ״זה היה מגע ששינה את הכל״, הוא מתאר. ״התחלתי בקטן, אבסטרקטי, התחלתי להרגיש שחרור של אנרגיה״. ברוקס החל לצייר כמה שיותר, ליצור יצירות דיגיטליות, צילומים, כל מדיום שיכול היה להביא לידי ביטוי את מה שלא ידע עד אז שמחכה לצאת החוצה.

בשלב הזה, בהתאם למסלול המסורתי שכל נערה ונער אמריקאים מקווים לפסוע בו, עבר איתן לאוניברסיטה באטלנטה, שם למד מנהל עסקים. ״למרות הלימודים והחוג שבחרתי, פתאום מצאתי את עצמי עושה הכל סביב באמנות, ציירתי ומכרתי, ניהלתי להקת היפ הופ, ערכתי אירועים לסטודנטים, אבל מבחינה אקדמית לא עשיתי עם זה כלום. הייתי מצייר בלי סוף, מצלם בלי סוף. זה מילא ושימח אותי יותר מכל״.

התחלתי להרגיש שחרור של אנרגיה. איתן ברוקס

בקיץ שעבר, בחופשה מהלימודים, יצא איתן מדי בוקר מניו ג׳רזי לסוהו, עם הקנבסים הגדולים והקטנים שלו, תפס את המקום האסטרטגי ביותר על המדרכה בין פרינס לברודוויי והציע את הציורים שלו למכירה.  ״הרגשתי שאני חייב לעשות את זה, למרות שמדובר בשנה הכי קריטית של הקולג׳״, הוא מספר. ״הייתי הראשון שמגיע והאחרון שעוזב. האיזור מילא אותי בהשראה, האמנות, התגובות. בכל בוקר אנשים חלפו על פני הציורים שלי, התעניינו, קנו וגיליתי כמה כוח יש בזה. הקונה הראשונה שלי הייתה ילדה קטנה בת 12 שניגשה, חקרה, בדקה ואמרה בסוף שאין לה כסף. לפני שקיפלתי את הדברים בסוף אותו יום, היא שבה למקום עם אמא שלהששילמה200 דולר על הציור”.

כשחזר ללימודים התקשה, הוא מספר, למצוא את עצמו. ״אני לומד מנהל עסקים, התקבלתי לבית ספר טוב ועדיין, זה לא עניין אותי ממש. לאורך כל זמן הלימודים שמתי כל דבר אחר בעדיפות על פני בית ספר. ככל שהתקרבנו לסיום, כולם היו מאוד בתוך זה, אבל אותי כל זה לא עניין. כל מה שחשבתי עליו היה הקיץ האחרון בסוהו, וזה מה שרציתי לעשות. הלב שלי היה במקום אחר״.

עם סיום הלימודים חשש מעט להודות שמה שהוא באמת רוצה לעשות זה אמנות. ״למרות זאת החלטתי לספר למשפחה שלי שאני מתכוון לעסוק במאת האחוזים באמנות שלי. מדהים איך אתה לא באמת יודע כמה תמיכה תהיה לך עד שאתה אומר הכל. אני חושב שההורים שלי תמיד ידעו שאני הולך אחרי החלומות שלי ולא אחרי מה ש׳צריך׳. באופן טבעי הם היו קצת מתוסכלים שעם שני תארים, אני חוזר מהלימודים לצייר. אבל הם תומכים״.

המטרה הראשונה הייתה תערוכה במנהטן.

מהר מאוד עבר מלצייר בגראז׳ בבית הוריו לסטודיו משלו. ״בן משפחה סיפר שיש לו אזור אחסון באחד הבניינים בבעלותו בניו ג׳רזי, אבל יש שם בלגאן גדול. הוא אמר שאם אסדר ואנקה שם את הכל, אוכל לעשות במקום שימוש ולהפוך אותו לסטודיו הראשון שלי. במשך עשרה ימים הגענו בכל בוקר, אני וחברים, לסדר את המקום עד שהפך לסטודיו רציני אליו סופסוף יכולתי להכניס קאנבסים בגדלים שהתאימו ליצירות שלי. זה היה ביג דיל כי אני רוצה לבטא את עצמי בגדול ובלי שטח כזה, קשה היה ליצור בגודל הזה״.

ברוקס אמנם מדבר על היצירות והאמנות ומתנער מהרקע האקדמי שלו במנהל עסקים, אבל ניכר שהרקע הזה עוזר לו בניהול העסק האמנותי. ככה הוא הגיע אלינו, וככה מצא עצמו בחודש האחרון מככב בתערוכה ייחודית שלו בסוהו. ״השאיפות שלי לשנים הקרובות היו לערוך תצוגות בכל העולם והמטרה הראשונה הייתה תמיד תערוכה במנהטן״, הוא מסביר. במקביל לעבודה על היצירות הוא חיפש את הבית שיתן לו הזדמנות. אחרי שפרסם פוסט בלינקדאין, חברה טובה העבירה אותו לאבא שלה, בעל נכסים בעיר.

״כשמכרתי בזמנו את הציורים בסוהוה היה אדם שהגיע מדי בוקר לראות את העבודות, התרשם והפך לאספן הכי גדול שלי. זה היה אבא שלה. כששמע שאני מחפשמקום הוא התקשר אלי וסיפר שמסעדה סינית בנכס בבעלותו בסוהו נסגרה. הוא הבטיח שאם אני מצליח לסדר את המקום, אוכל לערוך שם את התצוגה שלי. הוא אמר לי ׳רק תגיד איזו תאורה אתה צריך, צבע, עיצוב, ואנחנו נדאג לזה׳״.

במסעדה של 200 סקוור פיט, ברוקס החל לערוך מייקאובר. ״המקום היה מכוער, צהוב, מבולגן, אבל עבדנו כמה שבועות וניקינו. האיזור היה כל כך גדול והחלטתי ללכת על 30 יצירות ומדיומים שונים שאני עוסק בהם כמו צילום לספר סיפור״.

לתערוכה קרא yesterday מאחר והציג בה את היצירות האהובות עליו מהימים שלפני השיא הפרטי שלו. ״ערב הפתיחה היה מוצלח בלי שיכולתי לתאר. 400 אנשים בערב. חוויה מדהימה, ציורים נמכרו (במחירים שנעים מ-95 דולר ל-4700), סוף סוף לא ברחוב, אלא כמו פופ אפ גלארי״.

לברוקס יש תכנית מסודרת לנסיקת קריירת האמנות שלו עד 2020, במסגרתה מקווה גם להציג את העבודות שלו בישראל. ״אני מקווה לא רק להציג בישראל, אלא גם ליצור שם״.