בימים שבהם הלבבות מציפים את הרחובות, את החנויות וכל מוצר בסיסי אפשרי בסופר, בימים בהם כל זוג מסביב שובר את הראש ואת הכיס בלבטים קשים על מתנות מפנקות בחג האהבה המקומי, הרווקות והרווקים שומרים על פרופיל נמוך. קשה להיות רווק בעיר הגדולה, בעיקר כשאנחנו ישראלים שמחפשים פרטנרים שידברו באותה השפה. כשליאת טביב התגרשה מגבר אמריקאי, היא הבינה כמה חסר מקום שבו ישראלים יוכלו להכיר ישראלים כמוהם, מקומיים, והחליטה להרים את הכפפה.

"אחרי 12 שנות נישואים לבחור אמריקאי, התגרשתי", היא מספרת. "הגירושים היו הסיוט הקשה של חיי. זו הייתה תקופה נוראית וידעתי שבפעם הבאה, אם אכיר מישהו שבאמת ארצה לחלוק איתו את חיי, ארצה שהוא יהיה יהודי וישראלי, עם אותם ערכים, אותו שיח, אותה שפה”.

מהר מאוד הבינה כי בעוד שיש לא מעט ישראלים מסביב, קצת קשה למצוא את הפלטפורמה הנכונה להכיר בנות ובני זוג בגיל מבוגר יותר. "קשה למצוא ישראלים מעל גיל 40, גרושים או רווקים, שחיים בארה"ב באופן קבוע”.

כשמסביב רווקות ורווקים צעירים בסצינה משל עצמם, משפחות ישראליות בקהילה משלהן, לא מעט רווקים מבוגרים יותר וגרושות וגרושים ישראלים מתקשים למצוא את הדרך לפרטנר מתאים. "הייתי יושבת באינטרנט, רואה הרבה רווקות ורווקים ומאוד קשה למצוא פה זוגיות בעיר הזו. יותר מדי פעמים ישראלים מתחתנים עם לא יהודים, פשוט כי קשה למצוא".

ליאת טביב. ״אני לא מאמינה באתרי היכרויות״

ליאת החליטה לפתוח את הדלת לכל מי שמרגיש כמוה ופתחה קבוצה בפייסבוק תחת השם: היכרויות לישראלים ב-USA. "פתאום הבנתי שיש כל כך הרבה אנשים במצב הזה. הבנתי גם שצומח כאן דור שלם של נשים שלא יהיו להם ילדים, כי מאוד קשה למצוא זוגיות כאן ואם את רוצה להכיר גבר ישראלי, אין כמעט דרך”.

על הקבוצה שקיימת כבר קרוב לשנתיים, עם קרוב ל-2000 חברים, שומרת ליאת מכל משמר. "אני רוצה שכולם ירגישו בטוח. בלי לפגוע, בלי להרגיש לא נעים. בקבוצה יש רק חומר מקורי כדי שכל מהות התקשורת תהיה חברות, ובאופן קבוע, כל מי שחבר בקבוצה מגיע לאירועים שאנחנו עושים”.

להבדיל מקבוצות אחרות, בקבוצת הפנויות והפנויים של ליאת יהיו תמיד מפגשים שיאפשרו לכל המקליקים לחפש את הקליק האמיתי. "אני לא מאמינה באתרי היכרויות", מסבירה טביב, "אני מאמינה שקל לצאת עם מישהו אחרי שהיה את הקליק הראשוני לכן תמיד חשוב גם לקחת חלק במפגשים”.

למרות הלו"ז העמוס שלה כאם חד הורית עם משרה מלאה, ליאת מתעקשת לבחון כל מועמד לקבוצה בעצמה ולערוך פעילויות בתוך הקבוצה. "אני מאוד קפדנית. אני מאשרת בערך 30 מועמדים מכל 100 שמבקשים. הקבוצה", היא מדגישה, "מתאימה אך ורק למי שפנוי - רווקים, גרושים, אלמנים שגרים דרך קבע בלבד בארה”ב".

את המפגשים היא עורכת כבר זמן רב במימון של משקיע אלמוני שרואה בכך חשיבות רבה. “בתחילת הדרך הוא פנה אלי ואמר לי שזו מצווה מה שאני עושה, וזה מאוד ריגש אותי. אנחנו צריכים כל הזמן תרומות ומתנדבים כדי להמשיך ולגוון ולערוך אירועים הולמים".

בתחילה הגיעו לאירועים מעט מאוד אנשים, אבל היום מדובר כבר בעשרות. "במפגשים אנחנו עושים הכל קליל", היא מוסיפה, "אני לא מאמינה בלהלחיץ. תבואו, תכירו אנשים חדשים, ומי יודע אולי תמצאו אהבה בדרך”.

המפגשים נערכים בבתים פרטיים ברוב המקרים, עם מוזיקה, אוכל, קריוקי, לפעמים בראנץ'. "המפגשים האלו חשובים לנו, והם נותנים המון. בסופת השלג הגדולה בחודש שעבר לא חשבנו שמישהו יגיע, אבל הגיעו עשרות אנשים, כולל ישראלים שבאו מניו ג'רזי לקווינס”. ליאת מספרת שהיא לא מתערבת לחברי הקבוצה בדייטים או במערכות היחסים שמתפתחות אבל זה תמיד מרגש לשמוע מהם. "בשנה האחרונה היו לנו בקבוצה כבר חמש הצעות נישואין. אני מרגישה", היא מוסיפה בחיוך, "שזה הייעוד שלי, להפגיש אנשים. זה מה שהבנתי שאני אוהבת לעשות”.

לכבוד וולנטיינ’ס עורכת טביב משחק בקבוצה במסגרתו היא מקבלת בקשות מחברים שרוצים לצאת עם חברים אחרים, ומעבירה להם את המסר. במידה ויש אישור, הדייט מתקיים.

עם כל כך הרבה אנשים שכבר הצטרפו לקבוצה, חולמת ליאת יום אחד להפגיש בין כולם בחופשה במקסיקו, אבל עד אז היא מקווה בעיקר שיותר ויותר ישראלים יצטרפו לקבוצה, לקבל סיוע נוסף לקיום האירועים ולהמשיך לעשות בדיוק את מה שהיא עושה. "אני מאמינה שקבוצה הופכת לסוג של קהילה, מקום טוב ונעים ובטוח להיות בו. לכן, גם אחרי שחברים מוצאים זוגיות הם עדיין חלק מהקבוצה".

ולמקרה שתהיתם, במקרה של טביב, הסנדלר, הולך יחף. "ברמה האישית אני מקבלת הכי הרבה ביקורת, כי אני ממש לא יוצאת לדייטים, זה נדיר. עשיתי את זה בהתחלה כי זיהיתי את הבעיה וכדי לחבר אנשים, לא חשבתי על עצמי".