הקשר בין תלמוד ותיאטרון
תפילה והצגה דומות זו לזו הרבה יותר מכפי שאפשר לחשוב. פרופ’ יאיר ליפשיץ, מרצה לתיאטרון יהודי מאוניברסיטת תל אביב, העניק הרצאה מרתקת בשיקגו
פרופ' יאיר ליפשיץ, מרצה בכיר לתיאטרון יהודי ועברי מאוניברסיטת תל-אביב, הגיע לשיקגו ביוזמתה של פרופ' מירה בלברג, מהמחלקה ללימודי דתות באוניברסיטת נורת'ווסטרן. עם היוודע בואו החלו לזרום הזמנות ממחלקת לימודי ישראל. בביקורו הקצר בן חמשת הימים נשא שתי הרצאות ונפגש עם שחקני "אנסמבל התיאטרון היהודי"באוניברסיטה ועם חוקרים נוספים. מוקד המחקר וההוראה שלו הוא הקשר בין התרבות היהודית לתיאטרון. בין היתר, מלמד בתל-אביב על תיאטרון במאה השבע עשרה ועל תאוריות התיאטרון.
הרצאתו על הגולם, הדיבוק והמשיח, דימויים יהודים שייצגו את התיאטרון העברי הייחודי "הבימה"שנוסד ברוסיה, ששמו העיד על כוונת הוגיו להזכיר את בימת בית הכנסת. ליפשיץ עסק ברעיון הציוני לדבריו, בו גילם שחקן גבוה ושרירי את הגולם, דמות ישראלית, ואת הרב גילם שחקן שפוף וקטן קומה. הגולם ביטא את הגוף הישראלי החדש ביחס לגוף היהודי המסורתי בגלות במחזה הדיבוק. ליפשיץ מודה שיחסה של התרבות הציונית כלל סטיגמות מוכרות בהן הגוף היהודי מנוון וחלש, והצביע על הניסיון להשתחרר ממנו. במחזה אחר משיח התחלפו היוצרות. לדעתו, תיאטרון הבימה התייחס לעבר ולמורשת היהודית הן בביקורתיות והן באהדה. האומנות ערערה על ההבחנות הברורות של הציונות, העלתה שאלות והציעה פרשנויות חדשות.
בהרצאה נוספת ליפשיץ בחן את הקשרים בין העולם הטקסי הדתי לעולם התיאטרון ומצא שבאזורים מסוימים הם נושקים זה לזה. הוא התמקד בספרות הלכתית משנאית הדנה באופן ההשתחוויה בתפילת שמונה עשרה: האם מדובר בשחיה- כיפוף הראש לפנים, כריעה – על הברכיים, קידה- כרעיים, או נפילת אפיים. תקנות ספציפיות להשתחוות בתפילה כמוהן כהנחיות הבימאי לשחקנים. הן בתפילה והן בתיאטרון, הטקסטים מדריכים אותנו על דרך הביצוע של הפעולה הגופנית.
אך כמו שבתפילה יש קשר בין העשייה הגופנית לאמונה, לרוחניות ולכוונה שבלב, גם שחקן צריך להרגיש את הדמות ולמצוא יסודות נפשיים הקרובים אליו על מנת לשחק את התפקיד בהצלחה. בתיאטרון ובתפילה, אדם או שחקן מביאים לידי ביטוי את ההבנה הפנימית של התפילה או הדמות. למרות ההנחיות הספציפיות לשחקן יש אין ספור דרכים לגילום תפקידו ביצירתיות ולהגייתן של אותן המילים. גם בהלכה יש מרחב רחב של פרשנות הביצוע. ליפשיץ גם חקר את מרחב לימוד הטקס היהודי. לימוד בחברותא על פי פירושו הוא תיאטרון קטן עם משחק תפקידים וכניסה לעולמות בדיוניים.
איך הגעת לתחום? האם השתתפת בחוג דרמטי בילדותך?
"נולדתי וגדלתי במשפחה דתית מודרנית בשכונת מלחה הישנה, טרום הקניון, בירושלים, התוודעתי לתיאטרון במקרה לאחר לימודיי בישיבה מספר שנים. למעשה לא הכרתי תיאטרון לפני כן. בנעורי כתבתי שירה. רציתי ללמוד נושא הקשור לכתיבה ולאומנות. בסוף שנות התשעים נפתח באוניברסיטת תל-אביב מסלול מחזאות וכתיבת מחזות. כך הגעתי לעולם התיאטרון ומשם המשכתי במחקר. מכיוון שהגעתי מעולם דתי, הקשר היהודי והדתי מאוד חשוב לי. התחלתי להתמקד בהיבטים יהודים בתיאטרון. נושא המחקר שלי מחבר בין אהבתי לארון הספרים היהודי: טקסטים יהודיים וחומרים יהודיים לבין אהבתי לתיאטרון.
“כתלמיד ישיבה, חוויתי את התרבות היהודית כתרבות של לימוד, תרבות הספר. בעולם התיאטרון, מעבר לטקסט ולמילים נוסף מימד גופני חומרי ופיזי של המופע. השאלה המנחה את החלק הארי של מחקרי היא, איזו השראה ניתנת לגוף הפיזי מהטקסטים היהודיים, האם יש איזון חוזר ביניהם ואלו פרשנויות חדשות ניתן להסיק."
מחקרו הראשון עוסק בגוף שחקן תיאטרון המציג סיפור מהתנ"ך, מהתלמוד או מהמסורת. גוף השחקן ממחיש היבטים של מיניות, תשוקה, מגדר, כאב או אלימות שלרוב נסתרים במסורת. ליפשיץ בדק מחזות יהודיים שונים שנכתבו בעברית, אנגלית ואידיש בהם יש מפגש מעניין בין גוף השחקן/ שחקנית לבין הטקסטים היהודיים בתפקידם.
לדוגמא, מחזהו של טוני קושנר "מלאכים באמריקה"העוסק בהומוסקסואלים ומגפת האיידס, ומערב פנטזיה, דמיון ודת. עולים בו דימויים ממלחמת יעקב אבינו המלאך שהעניק לנו את השם ישראל. דימוי המאבק הפך לדימוי של מאבק בדעות קדומות ודיכוי חברתי. פרשנות מעניינת שניתנת לסיפור התנכי לשאלות בוערות בתקופתנו.
מחזהו המדהים של חנוך לוין ז"ל, "ייסורי איוב", מבוסס על ספר איוב אך מרחיק לכת למקומות קיצונים מעבר לסיפור המקראי. איננו רק קוראים, אנו רואים מולנו, דמות סובלת ומיוסרת. הכאב הופך להיות מפתח לגבי קיומו של אלוקים, והסבר על משמעות הסבל בעולם. הכאב הגופני המתעצם על הבמה הוא הכלי בו משתמש חנוך לוין לביאור הסיפור התנכי.
ליפשיץ מרצה באוניברסיטת תל-אביב וחי בירושלים עם בת זוגו ברכה ליפשיץ, בימאית במרכז התרבות בית אביחי. לזוג שני בנים. כיום הוא מסורתי, חי בין לבין. עולם הדת חשוב לו אף אם אינו מקיים תרי"ג מצוות. גם ירושלים חשובה לו ואהובה עליו. ליפשיץ מגדיר אותה כעיר עם מטען והיסטוריה ואף רואה בחיוב את העדר מקומות הבילוי ומברך על רגעי השקט. "ירושלים היא עיר הסודות, תל-אביב היא חשמל”. פיצול חלק מהשבוע בירושלים וחלק בתל-אביב מפרה אותו ונותן לו השראה.
המלצות השבוע
הפוריטנים
איזו הפקה מרשימה על רקע תפאורה מדהימה עם אש חיה ושלושה מסכים הנפתחים זה אחר זה ומגלים עולם ומלואו. המקהלה והסולנים הנפלאים מביאים את היצירה לידי מימדים שמימיים. הביצוע מבריק של ששת הסולנים הראשיים. הזמרת בעלת שיעור הקומה אלבינה שגימורטובה Albina Shagimuratova מגלמת את התפקיד הראשי אלווירה. האיכויות המוסיקליות של קולה מרטיטות. אין צורך לקרוא את התרגום, אלבינה מעבירה את המרקם המוזיקלי והדרמטי בקולה.גם קול הטנור המופלא של לורנס בראונלי מרגש וראוי לשבחים.
העלילה מתארת את מלחמת המעמדות באנגליה בשנת 1640 בין תומכי המלוכה (המלוכנים) לתומכי הפרלמנט (הפוריטנים). האופרה נפתחת בתרועות שמחה המודיעות על נישואי אלווירה לריקרדו הפוריטני. ריקרדו סר וזעף, הוא יודע שאלווירה מאוהבת בארתורו המלוכני. אלווירה מודיעה לדודה ולאביו שמוות ייטב לה מנישואים כפויים לריקרדו. היא נשברת וחיה בין שפיות ושגעון, וכך בניגוד לרומיאו ויוליה, יש סוף טוב לאופרה. היצירה רוויה באריות מיוחדות אלגנטיות ומלאות חן של שני אוהבים שהופרדו בשל מלחמה אזרחית אווילית. הבימוי יצירתי ומדהים המלכה, וחיילים פוריטנים צועדים אל הקהל, אוחזים בפנסים והקהל מרגיש שותף במערכה. לכו לראות!
Lyric Opera House,20 N. Wacker Drive
www.lyricopera.org
Skeleton Crew- צוות שלדים
בתקופת המיתון, שמועות על פיטורין וסגירת מפעל המכוניות "פורד", מקור תעסוקתם העיקרי של אלפי מתושבי דטרויט בשלבי חיים שונים, העומדים בפני משבר ולא מאמינים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם.
המחזאית דומיניק מוריסיו מעלה מחזה משכמו ומעלה על ארבעה אנשי הצווארון הכחול העובדים במפעל מכוניות בדטרויט. בין העובדים נוצרים יחסי משפחה. לאחת הנשים, בחורה בהריון מוצעת משרה בחנות צילום מסמכים, היא יכולה לקום ולעזוב אך הרגשת המוסריות, הנאמנות והדאגה שחבריה לעבודה לא יעמדו בעומס מכריעה על הישארות במפעל. המחזה מציג פרק מעניין בחיי ארבעה שחקנים אפרו- אמריקאים מעולים העובדים שעות נוספות ומקווים שבזכות עבודתם לא יאבדו את ביטחונם הכלכלי.
המחזה הוא אוניברסלי, נזכרתי בסיפורי עובדי המחנות שהפכו לשלדי אדם בשואה והאמינו שהעבודה מחייה. אולי במחזה זה מדובר בשלד רוחני מיואש. כאן לא מדובר בהשמדה, אלא בתסכול עמוק והכחשה המסייעים לשמור על הכבוד העצמי, המעון, והמשפחה. המשחק מעולה ומלא הומור, הצגה מעניינת. מומלץ לראותה.
Northlight Theatre; 9501 Skokie Blvd, Skokie
