ברזומה של רותם בסון לימודי ריקוד בבית הספר לאמנויות תלמה ילין ועבודות בדוגמנות. בסון הילדה היא זו שתמיד היתה על הבמה, שרה רקדה ושיחקה. למעשה הריקוד היה מרכז חייה בשנות נערותה, אבל הנתונים הטיבעיים שלה לא תמיד היו לטובתה "אני נמוכה והתברכתי בנתונים גופניים שלא תמיד התכתבו עם מה שמצופה מרקדניות רזות ודקיקות גזרה. למרות שאני רזה לכל הדעות, לא נחשבתי לכזו בעולם הריקוד הקלאסי" היא חולקת בצורה גלוייה "כשדיגמנתי הייתי הדוגמנית הכי נמוכה על המסלול ולכן הסוכנות הנפלאה שעבדתי דרכה שלחה אותי רק לעבודות צילום, וגם זה היה רק לעיתים רחוקות. הרגשתי שאני כל הזמן 'ליד' ו'כמעט' ולא ממצה את מה שאני באמת רוצה לעסוק בו".

בסון בת ה-26 מאבן יהודה עברה הרבה. בשנתיים שקדמו להגעתה לארה"ב התגוררה בתל אביב ולמדה בבין תחומי בהרצליה "למדתי תקשורת כי זה היה הדבר הכי קרוב למשחק שיכולתי לבקש לעצמי ותוך כדי גם לרצות את ההורים שלי שהתנגדו ללימודי משחק והיו שרויים תוך כדי בעצמם במשבר גירושים". שוב היא מוצאת את עצמה בתוך משהו שהוא רק קרוב לחלום, אבל לא החלום עצמו, כשהיא מבינה שרק לימודי משחק יביאו אותה למקום שבו היא רוצה להיות "אפילו לימודי משחק מול מצלמה לקחתי וחיכיתי לשעור הזה כמו אויר לנשימה כל שבוע. עמדתי בגן מאיר בכל יום שני בשעה 3 אחה"צ כמו ילדה קטנה וחיכיתי לשעור. אבל כנראה שלא ידעתי שגם כאן קפצתי לכיתה ב' לפני שעברתי את כיתה א' וצריך לעשות את הדברים לפי הסדר הנדרש כדי שיהיה לי בסיס חזק ויציב".

רותם בסון

אבל נראה כי לרותם בסון יש כנראה אינטואיציות חדות מאוד. באותו קיץ היא טסה לראשונה בחייה עם אביה לביקור בניו יורק והבינה "יש כאן משהו אחר באויר. יש כאן משהו שגורם לך להבין שהכל אפשרי. התחרות כאן גדולה מאוד, אבל יש כנראה הרבה יותר הזדמנויות. ומכאן קיבלתי החלטה, ברגע שחזרתי לארץ, שאני עוברת ללמוד משחק בניו יורק. הלב זעק, הראש הבין ולא ידעתי איך אני אעשה את המהלך אבל כמו שאומרים: לא ראיתי בעיניים. אבא שלי החליט לתמוך במהלך למרות החשש. נבחנתי לשלושה בתי ספר והתקבלתי לשניים מהם. בחרתי בקטן יותר שנראה כי מתמקד בסטודנט יותר מאשר בשיווק של עצמו בשם טיש שרייבר. גם בית הספר השלישי התעניין בי, אבל ביקש שאשפר את האנגלית ואחזור להיבחן שוב בינואר" היא מספרת על המהלך שישנה את חייה "קיבלתי מלגות מכובדות ויצאתי לדרך עם ארבע מזוודות וג'וי, הכלב שלי, ונחתתי עם חצאית מיני ביום גשום, מחפשת את דרכי לניו יורק".

"כולם הסתייגו מהמעבר ומהשאיפות שלי וניסו להשאיר אותי עם הרגליים על הקרקע. כולם הזכירו לי בלי סוף כמה שחקניות ישראליות ניסו את מזלן בארץ האפשרויות ונכשלו. אבל אני כידוע לא רואה בעיניים, ואם החלטתי לעשות משהו, הוא יקרה" היא מודיעה בקול מלא בטחון "אנשים שסמכתי עליהם שיהיו בשבילי בניו יורק איכזבו אותי, אבל החלטתי ששום דבר לא יעמוד בדרכי. מרגע שהחלטתי, מכרתי את הוספה הורודה שלי, הוצאתי את כל המסמכים ועשיתי את כל הסידורים שצריך לעשות כדי לעלות על המטוס הראשון לניו יורק".

ואם סיפור סינדרלה, הסיפור מתחיל כאן. בסון מתאקלמת בניו יורק. עוברת ממקום מגורים אחד למשנהו עם הפקלאות והכלב, שוברת שיניים עם טקסטים של שייקספיר ושוכחת לישון. היא מטופלת בכלב שלה וגם על זה היא לא מוותרת. אבל לחיידק שלה אין מעצורים, והיא שורדת אפילו עד למסיבת השנה האזרחית החדשה לפני כחודשיים וחצי שם היא תפגוש באמצעות חברה את מי שיגיש לה את כרטיס הכניסה לעולם האמיתי. "30 שנה אני עובד בהפקות. לפני כמה שנים קיבלנו בחברה החלטה להתחיל בהפקות מקוריות, והאנשים שפגשתי לא הוכיחו את עצמם. הפגישה עם רותם בסון נתנה לי בטחון מלא שמדובר כאן באדם עם רעיונות מקוריים אבל לא פחות מהכל, יש לה מוטיבציה ודרייב שלא ראיתי קודם" מספר בשיחה לעיתון טד נלסון, המנכ"ל של חברת ההפקות USTV שאחראית על הפקות כטקס הגראמי "אני אוהב לחשוב מחוץ לקופסה ולא מדאיגים אותי כלל הפערים התרבותיים או הפערים בשפה. ניו יורק היא אולי העיר המגוונת בעולם. בעולם הגלובלי שבו אנחנו צופים דרך מסך המחשב שלנו בתוכניות מכל העולם, אני רוצה להגיש לצופים תוכן בינלאומי עם רעיון שונה" הוא חולק "לרותם יש תשוקה שלא ראיתי אצל הרבה אנשים אחרים. עם הצוותים המקצועיים שלי אני בטוח שנוכל להגיע לתוצאות מצויינות, שכן הרעיונות שלה מקוריים והיא מביאה את כל כולה לתוך העיניין כשהיא לא רק תשחק את התפקיד הראשי בסדרה אלא היא שותפה לכל התהליכים ומוכנה להתמסרות מלאה".

מגשימה חלומות בניו יורק. בסון

בסון שפגשה את נלסון במקרה, מספרת לו שהיא כתבה שתי סדרות. הוא מבקש לראות במה דברים אמורים והיא מוצאת את עצמה מותחת את היממה לשעות שלא קיימות על מחוגי השעון כדי להגיש לו תסריט לסדרה שמסתמך על הרעיונות שלה. כמו שלא יכלה אפילו לחלום, הוא מחתים אותה מיד על חוזה לשמירת סודיות וחוזה העבודה בינהם לא מאחר להגיע.

גל גדות מאחורייך? יכול להיות. שילוב של אומץ, אמונה בצדקת הדרך, הבנה שיש כאן משהו שהיא רוצה בו בכל מאודה, חתירה להישגים תוך לקיחת סיכונים והרבה מאוד מוטיבציה הביאו אותה לחתום על החוזה לסדרה, שלראשונה בתולדות ישראל תשחק בה שחקנית ישראלית בתפקיד הראשי, שכתבה לעצמה, ונכתבת על אדמת ארה"ב. "קראתי פוסטים של רותם, עקבתי אחר הכתיבה שלה וידעתי שיש כאן משהו מעניין ומרגש, ואולי החשוב ביותר שאפשר להזדהות איתו" מוסיף נלסון לסיום. "אני בסה"כ רציתי להרשים אותו וזרקתי לו שכתבתי שתי סדרות למרות שהיה לי בקושי חצי עמוד כתוב בפועל, והכל הסתובב לי בראש, והוא קפץ על הרעיון כמוצא שלל רב" היא נרגשת. "אני חושבת שכששומעים כל כך הרבה 'לא' בחיים יכולים לקרות אחד משני דברים, הראשון והסביר הוא לוותר, והשני הוא לבחור להיכנס ב'לא' בכל הכוח. אני כל כך חזקה ובטוחה בעצמי היום ששום דבר לא יעצור אותי. אחרי כל הטלטלות שעברתי, היום אני במקום שאני כל כך מאמינה בעצמי ועור של פיל זה לא סתם ביטוי. כל הקלישאות האלה הן נכונות, אין 'לא יכול' יש 'לא רוצה'."