״אבא שלי״, הוא מספר, ״ניצול שואה בעצמו, למד משפטים בגרמנית ועם עלייתו לישראל פתח משרד בשנת 52׳ במטרה לנסות ולהילחם עבור ניצולי השואה, שכמותו, איבדו את הכל״.

הלקוחות, מתאר עו״ד ובר, היו כמו בני בית. הכאב שלהם ליווה את ליבם והמלחמה עבור כל אחת ואחד מהם הפכה למאבק משפחתי. ״אני למעשה נולדתי אל תוך משרד לפיצויים מגרמניה. הבית שימש כמשרד ביום, ובלילה הספות נפתחו לשינה. בתור ילד האזנתי לסיפורים הקשים על הקברים שזזים, על האובדן של הקרובים, ראיתי אנשים בלי ידיים או רגליים. בתור ילד זה היה מפחיד ועד היום אני חי את השואה ולמענם נלחם״.

משנת 1970, עם הסמכתו, ולאחר מכן עם פטירת אביו בשנת 1977, מוביל אליהו את המשרד ואת המאבק לפיצויים לניצולים, ואת המאבק למיצוי זכויות סוציאליות בגרמניה.

״לצערנו גם היום יש עדיין ניצולי שואה שלא קיבלו את מה שמגיע להם, ואנחנו מנסים לעזור בכל דרך״, הוא מסביר ומתאר את המאבק של המשרד הוותיק גם אל מול בתי המשפט בישראל וגם אל מול בתי הדין בגרמניה ובאירופה.

״אנחנו מייצרים בעצמנו את השינויים. יש המון מאבקים. אנחנו היום נאבקים למשל בבתי המשפט של גרמניה ושל רומניה להכרה בגטאות שהוקמו בשטח רומניה, לצורך קבלת פנסיה מרומניה, וכן לצורך קבלת ביטוח סוציאלי מגרמניה. בבולגריה מוכרים כמעט כל הגטאות בכל הערים (סופיה, פז'רציק, וידן, בורגס, ורנה, וכו’) למעט פלובדיב, ואילו ברומניה הכירו נכון להיום רק ב-3 גטאות בלבד, טקוץ', קונסטנצה וצ'רנוביץ, אך אנו נלחמים על עשרות נוספים. כך גם עשינו לאורך שנים במדינות רבות אחרות״.

עו"ד אליהו ובר. "נולדתי למשרד פיצויים"

לאורך השנים הוביל משרדו של ובר מאבקים לשינויים בתנאי הפיצויים של ניצולים, פיצויים לאובדן מסוגים שונים, פיצויים לעובדי כפיה, ועובדי גטאות. בנוסף נלחמו למען קבלת ביטוח סוציאלי מגרמניה, גם לניצולים וגם ליורשים.

"למרבה הצער, יורשיו של ניצול שנפטר אינם יכולים לקבל פיצויים מגרמניה או ממדינה אחרת, והניצול חייב להגיש את התביעה בחייו.

לעומת זאת בתחום הסוציאלי, שאינו פיצויים מגרמניה, יש אפשרות גם ליורשים לקבל, ועל כך אנחנו נלחמים בחירוף נפש. בתחום זה עד לשנת 2011 אלמנות ויורשים לא יכלו לקבל ביטוח סוציאלי בכלל. בעקבות פסיקה תקדימית בגרמניה, פ"ד לחמן של משרדנו, משרד ובר, אלמן או אלמנה יכולים להגיש תביעה לקצבת שארים, וגם יורשים, כשאין אלמן או אלמנה, יכולים בתנאים מסוימים להגיש תביעה סוציאלית אחרי הניצול, זאת בתנאי שהוא או אלמנתו נפטרו אחרי יוני 2002, הדבר נכון גם למי שמתגורר בחו"ל, לדוגמה יורשיו של ניצול שחיים בארה"ב, אך הוא היה אזרח ישראלי והגיש בקשה לקצבת זקנה בישראל, יהיו זכאים לקבל אחריו”.

נכון להיום יש מסלול של פיצויים המבוססים על חוק נכי רדיפות הנאצים הישראלי, בעקבות הסכם השילומים עם גרמניה משנת 1952, ומכוחו ניתן גם היום לקבל פיצויים מגרמניה, למי שעלה לישראל עד אוקטובר 1953, והינו תושב ישראל. במסגרת החוק הישראלי נאבק עו"ד ובר בשנים האחרונות עם קבוצה מצומצמת של עו"ד נוספים להכניס למעגל הזכאים כמה שיותר אנשים.

במסגרת זו, ולאחר מאבקים עד בית המשפט העליון הוכנסו למעגל הזכאים לקצבה, בין השאר, המגורשים בגירושים לא חמושים בבולגריה וברומניה, השוהים בעוצר, עובדי כפייה ששבו כל יום לביתם, נתינים אוסטרים וטוניסאים, עוברים שהיו בבטן אימם ועוד״.

למעשה מסלול הפיצויים ישירות מגרמניה על בסיס ה-BEG נסגר כבר לפני שנים רבות, וכל שניתן לעשות הוא לשפר את התנאים למי שכבר מקבל, כגון להעלות אחוזי נכות.

מעבר לכך, לדברי עו"ד ובר קיימת האפשרות לתבוע את הביטוח הלאומי הגרמני על מנת לקבל ביטוח סוציאלי מגרמניה, וזהו היום תחום העיסוק המרכזי של משרדו, המעסיק צוות גרמני מיומן.

"חשוב להזכיר, כי ביוני 2002 נחקק בגרמניה חוק המאפשר תשלום לעובדי הגטאות ה-ZRBG אשר הכיר בעבודה שבוצעה ללא כפיה ובתמורה בגטאות ובמחנות בשטחים שנכבשו על יד הנאצים או סופחו על ידיהם כחלק מתקופת עבודה הנמנית בתקופת ההכשרה המזכה בפנסיה סוציאלית מגרמניה".

בשנים האחרונות נלחם ובר לתיקון החוק, וזה הורחב וכיום חל גם על גטאות בשטח ההשפעה של המשטר הנציונל-סוציאליסטיי.

עו"ד ובר מבהיר, כי את הביטוח הסוציאלי של קצבת הזקנה בגרמניה מחשבים לפי תקופת הכשרה מינימאלית של 60 חודשי עבודה, וכשניצול מציג את תקופת עבודתו בגטו היא מתווספת לתקופת העבודה שלו לאורך השנים ומחושבת בהתאם. ״הביטוח הסוציאלי הוא פנסיית זקנה. הגרמנים מאפשרים לאנשים שעבדו בגטו מוכר, כגון בסופיה, שלא בכפיה ובמערכת של יחסי עבודה עם תמורה, בדרך כלל תקופות הנעות בין שבועות לחודשים, להוסיף תקופות הכשרה נוספות להשלמת 60 חודשים, זאת מכוח החוק הגרמני או מכוח עבודה בישראל ולקבל ביטוח סוציאלי, שאינו פיצויים מגרמניה”.

עו"ד ובר מוסיף עוד, כי "מי שלא מצליח לצבור את 60 החודשים הללו יכול לקבל לפי חוק חדש בגרמניה מחודש יולי האחרון, סכום חד פעמי של 1500 יורו, על תקופת העבודה בגטו מרצון ובתמורה. למעשה הגרמנים מכירים בתקופת העבודה הזו כתקופה ששולמו בגינה דמי ביטוח לאומי כדין.

"הגרמנים טוענים עדיין לגבי חלק מהגטאות ברומניה, שהחוק לא חל עליהם, ואנחנו במלחמה להכיר בהם, זאת בעקבות השינוי מחודש יוני 2014 שבו תוקן החוק והרחיב את תחולתו גם על גטאות בשטח ההשפעה של המשטר הנציונל-סוציאליסטי.

״כל מי ששהה בגטו מוכר, גם במקומות שהיו תחת השפעה נציונל-סוציאליסטית, גם אם לא היה שלטון או סיפוח גרמני ישיר, יוכל להיות זכאי ברוב המקרים לביטוח הסוציאלי. עבודות שלא בכפייה בגטאות נעשו גם על ידי ילדים, כגון ילדים שעזרו להוריהם בעבודה שנעשתה שלא בכפייה. משום כך, גם ניצולי גטאות שעבדו שלא בכפייה והיו ילדים בתקופת השואה זכאים להגיש בקשה לביטוח סוציאלי, קצבת זקנה.

״המלחמה הגדולה שלנו היום״, הוא מסביר, ״היא שיכירו במקומות רבים כגטאות, וזה לא פשוט, כי אלו גטאות פתוחים, שלפעמים יכולים היו גם להיות רחובות, שסומנו כרחובות של יהודים, ואנחנו עובדים על זה עם מסמכים והיסטוריונים בעבודה מאוד קפדנית ודורשנית, ומשקיעים מאמצים רבים״.

חובת ההוכחה איננה פשוטה, בעיקר כשמדובר ביורשים, שאינם הניצולים עצמם. ״לא מספיק להוכיח שהניצולים היו בגטו, צריך להוכיח את העבודה ואת התמורה, ובמרבית המקרים יש צורך בעדים ובראיות לעבודה ולתמורה. ככל שהשנים חולפות, הקשיים מתגברים. לצערנו, יש צורך באדם מקצועי שמבין את המטריה היטב, ואין מקום לתחושה הרווחת בציבור, שעורכי דין ממלאים טופס וזהו, ובכך תמה המלאכה. לעיתים הרצון לעזור לניצולים ולמלא את הטפסים עבורם בתמורה סמלית או ללא תמורה, יכול להביא לדחייתה של התביעה. רמת הקפדנות של הגרמנים גבוהה ביותר, וכל מילה או נתון או שאינו במקומו, נבדקים ותביעות נדחות. לצערי הגיעו למשרדי לא מעט אנשים שתיקיהם נדחו או עמדו בפני דחייה, בעקבות טיפול לא מקצועי. למרות הרצון הטוב של אותם גופים, יש להקפיד שרק מי שמבין בתחום ימלא את התביעות הללו ויטפל בהן מול הביטוח הלאומי הגרמני ובתי הדין שם.

“להבדיל מתנאי הביטוח הלאומי בישראל, המעניק קצבת זקנה זהה לכולם, בגרמניה גובה קצבת הזקנה נגזר ממרכיבים שונים, כמו המקצוע, השכלה, מספר ילדים וכו'. על כן, חשוב לעבוד באופן יסודי מאוד על השלמת הפרטים, ולהכיר את כל רבדי הדין הסוציאלי.

״יש מעט מאוד עורכי דין שעוסקים בתחום זה״ מציין ובר, ״ולצערנו נכנסו לתחום גורמים שונים לא מקצועיים שאינם מבינים כלל בתחום, שגורמים נזקים כבדים, ואשר יוצרים הד גדול ומשמעותי בגרמניה, ומקשים על מלאכתם של מי שפועלים במקצועיות ובהגינות. מאחר ומדובר בתחום מצומצם ורגיש, ההד לכל מי שסרח, גם אם מדובר בבודדים, הוא עצום ובסופו של יום, זה מה שאנשים זוכרים״.

כמי שהקדיש את כל חייו לניצולי השואה, וממשיך להקדיש את כל זמנו לתחום זה גם כיום, בגילו שכבר חצה את ה- 70, עו"ד ובר מסכם ומזכיר שיש עדיין סיכוי גם ליורשים לקבל יטוח סוציאלי מגרמניה עבור יקיריהם, שכבר אינם עמנו, גם מארה״ב, קנדה, או כל מקום אחר בעולם, אם יעמדו בתנאי החוק.

לפרטים: https://weberadv.co.il/en/home