“בקיץ 1944, שוחררו שטחים רבים בידי הצבא האדום”, סיפרה ברנע,"לאחר הכניעה במאי 1945, לודז' הפכה למרכז העיקרי אליו הגיעו מהגרים עקב המצוקה הנפשית שפקדה אותם לנוכח החורבן והריקנות שמצאו בביתם. האוכלוסייה בלודז' הייתה שונה מיתר ערי פולין, הקהילות היהודיות זכו בהכרת הממשל הקומוניסטי אך זכותם לתבוע רכוש אישי או קהילתי מלפני המלחמה נשללה".

בהיותה בת שנתיים, בשנת 1949, משפחתה נשלחה ללודז'. אביה, היה קצין בצבא הפולני והמשפחה שוכנה במתחם מעונות הצבא - משפחה יהודית בודדת במתחם הזה. בעת מלחה"ע השנייה הן אביה ואמה עברו את נהר בורג ונמלטו עם אחיהם לברה"מ. ז'ניה גדלה בלודז' כפולנייה בבית יהודי לא מסורתי לחלוטין, ללא שבת, אכל כשר וחגים יהודיים, עץ אשוח הוצב בביתה כל שנה לכבוד השנה החדשה. אף סממן יהודי לא נראה בבית.

ז'ניה ונכדתה שנולדה בשבוע שעבר

"אף על פי שהיו לי דודים ובני דודים ממשפחת אמי שגרו בקרבת מקום, הרגשתי שמשהו שונה אצלנו. לא היו לי סבים כיתר הילדים ואף פעם לא הלכנו לכנסיה. עד כיתה ח' השתתפתי בקייטנות פולניות בהן התקיימו תפילות והתחלתי להתפלל עימם. בגיל 8 כל כך רציתי להידמות להם ולחוות את טקס הקומוניון הקתולי ולהתהדר בשמלה לבנה ארוכה עם הינומה וכפפות.כל הזמן ידעתי שאני שונה מילדים אחרים ועלי לנקוט משנה זהירות כדי לא להסגיר את זהותי".

בילדותה נוכחה שבדיחות הצחיקו יותר אם השתרבב בהם השם "מוישה" או "אם נפתחו במילים "יהודי נכנס לבר". היא שמעה אימהות אומרות לילדיהם: "אם לא תאכלו, יבוא יהודי ויחטוף אתכם”, ופחדה להגיב. בנסיעתה באוטובוס לצד כנסיה ראתה כומר פרבוסלאבי עטור זקן ושמעה את הנשים הפולניות אומרות: "הוא נראה כמו יהודי, אלא בזקנם של יהודים יש כינים". ברנע זוכרת מקרה של ויכוח עם בן כיתה מציק, הוא התגרה בה מילולית והיא השיבה לו. כשנגמרו לו המילים קרא לה בשם גנאי "יהודונת".

למרות מקרים אלה, היא לא נראתה יהודיה, הייתה פופולרית בכיתה ושאפה להיות כמו כולם. חברות פולניות קרובות והמורה שלה ידעו על יהדותה והגנו עליה. הוריה החלו להסביר לה בעדינות שאינם נוהגים להתפלל ולערוך טקסים בלי להעלות את המילה "יהודי"על דל שפתיהם.

אחיה היה צעיר ממנה בשמונה שנים. בהיותו בן 6 שונה החוק הממלכתי בפולין לחוק חינוך חובה החל מגיל 7. רק בית הספר היהודי בעיר קיבל תלמידים צעירים יותר. הוריה רשמו את אחיה לבית הספר היהודי וכשתכננו לרשום גם אותה, התנגדה בכל תוקף. "למילה יהודי הייתה קונוטציה שלילית”, הסבירה. הוריה החליטו לשלוח אותה לקייטנה יהודית מטעם ארגון יהודי פולני בתמיכת ג'וינט בשל החשש שתלך לאיבוד.

תעודת ויתור האזרחות ואישור המעבר

"בקייטנה הזו נולדתי מחדש", ספרה ברנע "הרגשתי חופש ודרור, נפתח לי עולם חדש. למדתי שירים יהודיים, רקדנו הורה, פגשתי ילדות מקסימות שאני חברה איתן עד היום. יכולתי לומר ללא חשש שאני יהודייה. קייטנות אלו לא היו ציוניות. הארגון היהודי תחת השגחת ממשל פולין גבשו את מדיניות הקייטנות: חיזוק הזהות היהודית והשתלבות בתרבות הפולנית. בקייטנות תמיד התעוררה שאלה: מה זה להיות יהודי בפולין? והתשובה הייתה תמיד: "אני קוסמופוליטי".

בשנת 1956 אחותה של אמה טסה לישראל ופגשה את אחיה ואחותה שעלו לפני השואה. בשנת 1965 אמי טסה לישראל לפגוש את המשפחה וחזרה נפעמת ונסערת עם סיפור על ארץ יפהפייה של אור, שמש ותפוזים, ארץ זבת חלב ודבש. התכנון היה שאביה יטוס לישראל ב-1967 וז'ניה תטוס שנה אחריו. פולין לא אפשרה לכול המשפחה לבקר בארץ אחרת, תמיד היה אמור להישאר בן ערובה.

התכניות השתנו מקצה אל קצה. במרץ 1968 פרץ מרד סטודנטים באוניברסיטאות פולין שדוכא באכזריות בידי השלטונות. כדי להסיר מעל המפלגה את האשם בדיכוי הברוטלי של המרד ולתת מענה למצוקה שהתבטאה בהפגנות, החליטה הממשלה למצוא שעיר לעזאזל – היהודים. יהודים הם אלה שהובילו את מרד הסטודנטים.

הממשלה פתחה בקמפיין אנטישמי מובהק, בעקבות מלחמת ששת הימים. הוועידה הקומוניסטית בראשות מוסקבה החליטה לתמוך במדינות ערב ולנתק את היחסים הדיפלומטים עם ישראל. ראש המפלגה, ולדיסלב גומולקה, אימץ בשמחה את ההחלטה וראה בה הזדמנות להיפטר סוף סוף מכל היהודים בארצו. בנאום שנשא ציין שהיהודים הם גייס חמישי בפולין, הם ציונים התומכים ב"תוקפנות הישראלית"בניגוד למדיניות המפלגה וקרא להגירתם מהמדינה. לנאומו נוספה תעמולה ארסית בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה שהאשימה את היהודים בהסתה, התססה, בגידה ובנאמנות כפולה לציונות ולמדינת ישראל.

בפועל, אלפי יהודים פוטרו ממקומות עבודתם, סטודנטים יהודים סולקו מהאוניברסיטאות. השערים נפתחו. היהודים שהגישו בקשות הגירה נאלצו להשאיר את נכסיהם ואת אזרחותם מאחור ולעזוב את פולין תוך שלושה שבועות. 13,000 יהודים היגרו מפולין ב-1968. כולם קבלו אשרה ישראלית אך בוינה התאפשר להם לטוס לאמריקה, קנדה או סקנדינביה. מעייניה של ז'ניה ברנע היו נתונים לישראל "רציתי להיות יהודייה במדינה יהודית".

בישראל, לאחר הלימוד באולפן, למדה תואר שני בכלכלה באוניברסיטה העברית נישאה למיכאל, בוגר הטכניון שעלה גם הוא באותה עליה. ז'ניה עבדה כנציגת בנק בבורסה ברמת-גן, מיכאל עבד בחברת מוטורולה, נשלח לטורונטו ומשם לשיקאגו. לזוג בת איה ולה שתי בנות, הבכורה אדירה והנכדה החדשה, עליזה רומי, נולדה לפני שבוע.

ז'ניה עם הוריה בשנות החמישים

הקשר בין משתתפי הקייטנות היהודיות שעלו ארצה ב-1968 נמשך עד עצם היום הזה. כל ארבע שנים מתקיים מפגש מחזור שבועי. המכנה המשותף הסמלי בין כולם היא היהדות שבעטיה הגרו מפולין, והרצון לחיות בישראל. חברי הקבוצה שוכרים מלון לשבוע ומפיקים תוכנית מלאה של הרצאות בכל מיני נושאים יהודיים, מחזות ושירה בציבור, מעין שחזור של הקייטנה היהודית בפולין ברמה גבוהה.

לפני חודש ז'ניה שבה מפולין לרגל ציון יובל שנים להגירתם הכפויה תחת המשטר הקומוניסטי. האירוע התקיים בתחנת הרכבת של ורשה משם יצאו. מהגרים רבים, פולנים ועיתונאים גדשו את התחנה לטקס המרשים. בדרכה לרכבת נסעה עם חברים במונית שדיברו בפולנית רהוטה על המוזיאון והתיירות הרבה בוורשה. נהג הטקסי הגיב, "איזו תיירות? באים רק יהודים עם מזוודות ריקות כדי לקנות מציאות". כשירדו מהמונית השאירה לו תשר נדיב ואמרה לו "אני מקווה שאתה אוהב יהודים". "אני אוהב יהודים”, ענה הנהג,"בביתי אפילו תלויה תמונה של יהודי חסיד עם אגורה בידו, תמונה זו תביא לי מזל להתעשרות". האם זו האנטישמיות החדשה בפולין?

המלצות השבוע

Smart people - אנשים חכמים

המחזה דן בהגדרת הגזע בארה"ב: שחור, לבן, צבעוני או אחר. איך אפשר לסמוך על אמינות מחקר בתורת הגזע מנוירולוג הלבן? העלילה מתרחשת באוניברסיטת הרווארד ומציגה ארבעה אנשים אינטלקטואלים בקמפוס הצמאים להצלחה וכבוד. בריאן, פרופסור לבן למדעי המוח ( השחקן אריק הלמן) ג'ניס, פסיכולוגית אסיאתית אמריקאית ( דיאן מאירס), ז'קסון, רופא אפרו-אמריקאי ( ג'וליאן פרקר) וואלרי שחקנית אפרו-אמריקאית ( קיילה פרקר) בוגרת תואר שני המנקה בתים להשלמת הכנסה.

למרות הצלחתם לכאורה ומיקומם בפסגה, באוניברסיטה היוקרתית ביותר, הם אינם מאושרים. הרופא מוטרד מכך שמחקרו מוערך בשל היותו בן הגזע הלבן. הפסיכולוגית מצליחה אך מפתחת אובססיה לקניות, הרופא השחור מתוסכל מהתדירות בה סמכותו מתערערת בשל דעות קדומות. וואלרי מתמודדת עם דעות קדומות של מנהלי הליהוק. המחזה דן בגזענות, טיבה של אפליה מתקנת, ושלל הצבעים באוניברסיטה בעזרת מיצגי וידאו מרהיבים. ההצגה מרתקת, המחזה מעניין, הדמויות רב ממדיות, לשחקנים נוכחות מרשימה והבימוי יצירתי. מומלץ!

South Pacific - דרום פסיפיק

כשצפיתי במחזמר "דרום פסיפיק"בתיאטרון Drury Lane הרגשתי שאני יושבת בתיאטרון ברודווי. איזו רמה, איזה משחק, איזו תזמורת, כל רגע היה עונג צרוף. התיאטרון ממוקם במלון הילטון היפהפה כשנברשות קריסטל מרהיבות תלויות מהתקרה. המחזמר שנכתב בשנת 1949 על ידי הצמד הגדול מכולם רוג'רס והמרשטיין כה רלוונטי גם היום. היוצרים כדרכם נגעו בנושא חברתי בוער, גזענות עדתית, ודעות קדומות.

העלילה מתרחשת בשניים מהאיים האקזוטיים בדרום פסיפיק בעת מלחמת העולם השניה. נלי פורבוש (השחקנית סמנטה היל), האחות בצבא האמריקאי, נאיבית ותמימה מתאהבת באמיל דה בק (השחקן, רוברט קוצ’יולי) בעל חווה צרפתי מבוגר על אי אקזוטי בדרום האוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה שנאבקת להסכין עם עברו: רצח אדם בצרפת וקבלת שני ילדיו המעורבים גזעית מנישואיו הראשונים. עלילת משנה עוסקת ברומן אהבה בין קצין אמריקאי לצעירה אסייתית, הבוחן בחשש את ההשלכות החברתיות של נישואין לאהובת ליבו.

המשחק של כל השחקנים ואיכויותיהם הקוליות השמימיות כבשו את כולנו. התפאורה נפלאה, סוחפת ומותאמת לכל אחד מהקטעים במחזמר, הכוריאוגרפיה עשירה בקטעים המוסיקליים בם רקדו כל השחקנים, נמרצת ומבדחת . ההפקה מלהיבה, מרגשת במידה הנכונה, מלאת הומור, קצבית ומושלמת מבחינת הסגנון והעיצוב, מוזיקלית, נרקדת, מושרת ודרמטית עם מסר חזק. מומלץ בחום.

Hershey Felder Our Great Chaikovsky

אין אחד שאינו אוהב את האומן הווירטואוזי הרב תכליתי הרשי פלדר המחזאי, המפיק, השחקן והפסנתרן. צפינו בו בהנאה בעבר בהופעותיו כמוסיקאי אירווניג ברלין, ג'ורג גרשווין וכמלחינים שופן ובטהובן, צעדנו אתו במסע מתמשך מרומנטיקה ועד מוסיקה קלאסית. עכשיו יצא הרשי לדרך עם סיבוב הופעות מסאן דיאגו, הרטפורד קונטיקט, לוס אנג'לס, סילקון וולי, ולונדון הגיע לשיקאגו.

פלדר מתעד במופע זה את קשת חייו של המלחין פיוטר איליץ' צ’ייקובסקי, מראשית דרכו בכפר דאצ'ה ברוסיה לצד אחיו מודסט המחזאי הידוע ועד להופעתו בקונצרט הפתיחה החגיגי של קארנגי הול בניו יורק. פלדר מנגן בלהט קטעים מהאופרה : יבגני אונייגין, מהיצירה שזכתה להצלחה גדולה "אגם הברבורים"ומהיצירה המפורסמת "מפצח האגוזים". במחצית המופע של הרשי פלדר מתרחש רגע אידיאליסטי נוגע ללב כאשר המלחין הרוסי אומר "מוסיקה אינה מוגבלת לגבולות גאוגרפיים, היא אנושית". פלדר מציג את מהלך חייו הטרגיים של המלחין בהומור רב, ופרצי צחוק נשמעים בקהל.נסיבות מותו המסתורי של המלחין מועלות למחשבה. האם נפטר מכולרה משום שלגם מים בלתי רתוחים, או אולץ להתאבד בשל נטייתו ההומוסקסואלית שלא הצליח להסתיר בקפדנות.

על הבמה תפאורה מעניינת של חורשת עצי לבנה וחדרו של המלחין מהמאה ה-19. ההופעה הייתה מהנה ביותר. מוסיקה נפלאה של צ'ייקובסקי, שירים מרגשים, נגינה מופלאה בפסנתר ובין לבין המון קטעי דיבור ומשחק שהעלו בכולנו חיוך. מומלץ.