בסוף אותו ערב חגיגי הם גם שמחו לגלות שהצליחו לגייס קרוב למיליון דולר עבור ארגון 'איחוד הצלה' בישראל.

את האירוע הפיקה ההנהגה הצעירה של איחוד הצלה כאן בניו יורק, ביחד עם עמי פומרנץ, 34, צעיר יהודי אמריקאי שערב אחרי שנחשף למטרות החשובות של הארגון, החליט לא לעמוד מנגד ולגייס את הכספים הנדרשים. "השתתפתי באירוע התרמה פרטי של איחוד הצלה לפני שנה", הוא מתאר. "ידעתי מעט מאוד על הארגון, אבל עד אז לא הבנתי את הבעיות האמיתיות שיש לתושבים בישראל במקרה חירום. גיליתי שהרבה אנשים מוצאים את מותם פשוט בגלל פקקים, כבישים צרים או כי לא מגיעים אליהם מהר מספיק. הבנתי גם שנציגי הצלה מגיעים למקום לפני האמבולנסים. אלי ביר, מייסד ארגון הצלה בישראל, הבין שצריך לעשות משהו בכדי לצמצם את זמן ההגעה לפצוע או חולה וחשב על אופנועי הצלה. כשפנה לפני כמה וכמה שנים לממשלה בישראל, זו לא אישרה את המימון וכך, כשהוא נחוש להשיג את המטרה, החליט לשריין אופנועים בעצמו. הוא הצליח לגייס כסף ולהציל יותר ויותר חיים”.

ביר ופומרנץ בערב המרגש. צילום: ידין גולדמן

פומרנץ התרשם מאוד. מאז שהוא זוכר את עצמו, משפחתו בניו ג'רזי לקחה חלק פעיל בסיוע לגופים וארגונים בישראל. סבו היה ממקימי ה-FIDF בניו יורק, אביו עם בית הלוחם ולאורך כל השנים משתדלת המשפחה להיות פעילה למען ישראל. כעת, היה זה עמי שהבין לאיזו מטרה בישראל הוא רוצה להירתם. "המטרה שאלי הציג בפני היא משהו אפקטיבי, השקעה שמצילה חיים. הבעיה היא", מוסיף, "שהארגון לא גדל מהר מספיק. מבחינתי זו לא הייתה תרומה רגילה, בה אתה נותן את הכסף והוא מצטבר בארגון כזה או אחר. כאן יש כספים שמנותבים למטרה ברורה. תורמים אופנועים להצלה, תורמים ציוד ודברים שמסייעים בשטח ובאופן מיידי וממש ממחישים כמה סיוע באמת הענקת. הבנתי שחייבים לעשות משהו משמעותי כדי שיהיו בכל מקום בישראל מספיק אופנועים”.

ארגון הצלה הוקם במקור בארה"ב על ידי הרשל וביר עשר שנים לפני ארגון מקביל אך נפרד שהוקם בישראל על ידי אלי ביר. "כבר בגיל 16, כמתנדב במד"א, ראיתי במו עיניי איך מבוגרים וילדים שיכלו להינצל, מתו לשווא בגלל המתנה ממושכת לאמבולנס. זה הפריע לי מאוד, ובבגרותי" סיפר ביר, "החלטתי לעשות מעשה”.

מה שהתחיל בהתארגנות שכונתית של כמה חברים חרדים בירושלים הלך והתרחב. אחרי מלחמת לבנון השניה, כשהגיעו ביר וחבריו לסייע בעורף, זיהה אלי כמה בעיות חמורות. "מלחמת לבנון השנייה הוכיחה עד כמה העורף שלנו פגיע, היא הייתה הטריגר למיסוד הפעילות שלנו כעמותת 'איחוד הצלה' ב-2006".

כשהפך ל'איחוד', החליט שהארגון יתרחב ולא ישרת את הקהילה החרדית בלבד. "אני וקבוצת מתנדבים ב'הצלה ישראל', ארגון שקיבל לשורותיו רק מתנדבים חרדים, החלטנו לפרוש ממנו ולהקים את 'איחוד הצלה', כי הפריע לנו שהוא מונע מחילונים ומערבים להתגייס לשורותיו”, סיפר.

ביר מספר לנו שכל המחקרים המעמיקים ביותר מוכיחים שב-90 שניות ראשונות אחרי טראומה יש 90% סיכוים להציל את הפצוע או החולה. משם והלאה בכל דקה, סיכוייו פוחתים ב-10% נוספים. "התחלנו עם 15 מתנדבים ויש לנו היום כל שנה הכשרה לאלף אנשים”.

מלכת היופי לשעבר שני חזן בשירת התקווה. צילום: ידין גולדמן

גם כאן בניו יורק, נתקל ביר כבר השבוע בשני אנשים שניגשו אליו והודו לו על השירות בזכותו ניצלו חיי האהובים שלהם. "ילדה בת 9 מהוד השרון ומשפחתה עצרו אותי במסעדה כאן וסיפרו לי שהיא טבעה בבריכה ובזכות המהירות של מתנדב הצלה היא ניצלה. בארוחה אחרת סיפר לי אדם שאביו קיבל דום לב ומתנדב שלנו הגיע בזמן להציל אותו".

כיום יש 750 מתנדבים עם אופנועים והמטרה היא הרחבה משמעותית. כל אחד מהאופנועים האלו עולה 36 אלף דולר, כשהם מצוידים היטב בכל מה שנדרש. מיד לאחר אותו מפגש בין ביר לפומרנץ, החליט עמי לתרום את האופנוע הראשון, אך לא האחרון.

פומרנץ סייע להנהגה הצעירה של הארגון בניו יורק וכשפעילת הארגון רוז שפיגל הגיעה אליו, הוא מיהר לתרום לוקיישן לאירועים והציע את המלונות הרבים שברשותו בעיר. אבל הוא עשה גם הרבה יותר מזה. פומרנץ החל לנאום ולעצב אסטרטגיה לכל אחד מהמפגשים. הוא הביא משפיענים, עזר בגיוס כספים והוא עלה לבמה לספר את הסיפורים שהוא שמע מהשטח, סיפורים שלא השאירו עין יבשה והובילו לגיוס של חצי מיליון דולר בתוך כמה חודשים בלבד. "פתאום הבנתי שאם יהיה לנו אירוע גדול יותר שיתנהל כראוי, נוכל להשלים את הסכום הנדרש”.

"הזדמנות אמיתית לעשות שינוי". ערב הגאלה

פומרנץ מספר שביר הציב בפניו מטרה לגייס מיליון דולר. "חשבתי שזה מוגזם אבל בעבודה שלי ושל ההנהגה הצעירה נעשה הכל כדי להצליח”. והוא אכן עשה. "אמרתי לצוות שלי אני מכיר הרבה אנשים בעלי השפעה ועם כסף ומה שחשוב זה כמה לאנשים שאנחנו מתחברים אליהם תהיה מסירות והשפעה על המטרה. מרבית הארגונים גם מחייבים בכרטיס ברוב המקרים ומצפים שזה יכסה את ההוצאות אבל בשבילנו זה לא היה הגיוני. יותר מדי זמן, יותר מדי כסף ולא היה נשאר מספיק כסף. הבנתי שרוב הגיוס נעשה מאחורי הקלעים. המטרה חשובה ולא חד פעמית. הבנו שתמיד יש את האקס פקטור בכל אירוע”.

לאירוע הטיס פרמדיק מוסלמי שמתנדבר בארגון. "היה חשוב לי לכבד אותו במעמד הזה ולהזכיר כיצד כולם ביחד משתפים פעולה ונרתמים למטרת הצלה. באירוע תורגם מכתב שכתבנו לו לערבית והוא מאוד התרגש לקרוא אותו". פומרנץ נרגש כשהוא מתאר את שיתוף הפעולה בין כל הדתות והעבודה המשפותפת שהיא הרבה מעבר לדת והמדינה. "אין דבר חשוב יותר מהצלת חיי אדם. זה לא רק יהודים או ישראלים, זו דוגמא לכולנו. זו הייתה הזדמנות אמיתית לעשות שינוי”.

באירוע אנשים תרמו אופנועים, תרמו כסף, ממאה דולר ועד מאוד אלפים והמטרה הראשונה הושגה בהצלחה. בהמשך פומרנץ מתכנן לחבר ועוד קהלים לארגון, לשתף פעולה עם ההנהגה הצעירה המקומית ולהפיץ את הסיפור של הצלה והמשמעות של הארגון לחיי אדם.