ממוריאל דיי, אותו נציין בסוף השבוע,מסמל באמריקה את פתיחת הקיץ, משדרג את המבצעים ומוציא את המנגל מהבוידעם, אבל מי כמונו יודע שיום הזיכרון הזה, טומן בחובו הרבה יותר. זכרונות של קרבות, של חיילים ושל מלחמות.

ממש בשבוע הזה ייפתח פסטיבל הסרטים הגדול של ה-JCC בניו יורק, והסרט שכנראה מתאים מכולם לזיכרון הזה הוא 'אזימוט', שאותו כתב, הפיק וביים השחקן מייק בורשטיין.

"כל החיים חיכיתי לרגע המתאים להתחיל לביים, אבל לא הרגשתי מוכן", מספר בורשטיין בראיון ל'ידיעות אמריקה'. "כבר למעלה מ-50 שנה אני מופיע כשחקן אבל תמיד ידעתי שאני אעבור לצד השני, כי בכל הסרטים שלי הייתי מעורב גם מאחורי הקלעים. האמת היא שחששתי עד היום הראשון על הסט, אבל זה היה כל כך טבעי בשבילי. היה מסביבי צוות שתמך באהבה ומסירות וגם העובדה שאני שחקן סייעה לי מאוד. בעיניי אין במאי טוב כשחקן, שיודע בדיוק איך הדברים נראים משני צדי המצלמה”.

את בורשטיין כולנו (או הקצת יותר מבוגרים שבנו) זוכרים כמובן מתפקידו האייקוני "קונילמל", שיצא עוד בשנת 1966. מאז פיתח בורשטיין קריירה משגשגת בטלוויזיה, קולנוע ואפילו בברודווי. לאחרונה התוודע לכשרונו הדור הישראלי הצעיר כששיחק בסדרה 'ג'ודה' ובקרוב יככב בה גם בעונה השניה.

"לביים", הוא מסביר, "זו אחריות גדולה ורק לפני כמה שנים, הגעתי למסקנה שבעצם השגתי את כל מה שרציתי והופעתי בכל העולם, אז הגיע הזמן לאתגרים חדשים”.

"הגיע הזמן לאתגרים חדשים". בורשטיין על הסט

ההחלטה הזו הבשילה כמעט 50 שנים אחרי מלחמת ששת הימים. "לא יכול היה תזמון טוב יותר", הוא מסביר. במרכז סרטו 'אזימוט', חייל מצרי וחייל ישראלי שאחרי הפסקת אש במלחמת ששת הימים, נקלעים למוצב של האו"ם, ושם, כשהם אחד נגד השני, מתפתח קשר וקרב יריות וברור שרק אחד מהם יכול לצאת בחיים.

"אני הייתי במלחמת ששת הימים ואחרי המלחמה, עורך הדין שלי שהיה חבר, נתן לי כמה דפי סיפור וביקש שיום אחד הסיפור הזה יהפוך לסרט. מאז אני מחזיק אותו. לפני שנה וחצי חשבתי שזה הטיימינג הנכון. ידעתי שהמלחמה והשלכותיה יעלו לדיון ובסיפור הזה יש צדדים שחשוב להאיר. החלטתי שלא לתת למישהו אחר את הפרויקט ולכתוב בעצמי”.

את הכסף גייס דרך חבריו אודי רקנאטי ומשה אדרי. לתפקיד העורך הוא בחר באלן יעקובוביץ', שהולך איתו עוד מימי קונילמל, ולצילום, לסגירת המעגל והדורות, הוא בחר בצלם רמי שוויקי, ממנו התרשם בעבודה על התכנית ‘ג'ודה'.

את התסריט הגיש לישראלי יפתח קליין ולשחקן המצרי אמריקאי סמי שייח. אבותיהם של השניים השתתפו כחיילים באותה מלחמה, כל אחד בצד אחר של הגבול. "שייח הוא שחקן מוכר. הוא שיחק למשל ב’צלף אמריקאי’ של קלינט איסטווד, וכשקרא את התסריט לא היה בטוח עד שהעביר אותו לאביו. אביו אמר שהסיפור מאוד מאוזן ולא מראה שום צד בצורה שונה. הכל הוגן ונתן לו את ברכת הדרך”.

"אנחנו יכולים להחליט לאן הגורל שלנו יילך". בורשטיין

חיש מהר החלו את הצילומים במצפה רמון וב-5 ביוני הוקרן הסרט לראשונה. בשנה האחרונה עבר בפסטיבלים ברחבי העולם, ואפילו זכה בפרס בהודו. "אני יכול להעיד שבכל ההקרנות שהיו לנו מול קהל לא ישראלי, הסרט קיבל ביקורות מאוד חיוביות. כל אחד יכול להזדהות איתו. זה סיפור בינלאומי שיכול באותה מידה להיות גם בין הודו לפקיסטן או כל עם אחר. אותה שאלה גדולה, להמשיך להילחם או למצוא פתרון לדו קיום", הוא מסביר. "זה סרט מלחמה, אבל אני רואה את זה כמסר אנטי מלחמתי. בסוף זה סיפור על בני אנוש שהגיעו למוצב הזה והם ממש במלכודת. זו אלגוריה למצב שלנו כבר שבעים שנה. איך מגיעים לאיזשהו פתרון שיהיה טוב לשני הצדדים”.

בורשטיין לא בטוח האם מדובר בסיפור שנולד מדמיונו של אותו עורך דין שכבר הלך לעולמו או שהוא סיפור אמיתי. "הסיפור היה חתום על השם מץ עמיאל", הוא מספר. "אחרי הצילומים נודע לי שזה היה שמו הבדוי של עורך הדין כלוחם באצ"ל".

לסיפור הוסיף בורשטיין עלילות משנהלסרט של שמונים דקות. "הוספתי הרבה סצינות שנועדו להראות את החיים שלהם בבית לפני המלחמה, להראות את האנושיות. אם יש דבר כזה אנושיות במלחמה, זו המטרה שלי. אני לא רוצה לגלות את הסיפור או את הסוף, אבל המסר הוא שאנחנו יכולים להחליט לאן הגורל שלנו יילך”.

בפסטיבל הסרטים בניו יורק הוא יוקרן ב-7 ביוני ובורשטיין יגיע להתארח ולענות על שאלות מיד לאחר ההקרנה. "זה פסטיבל של כל הסרטים הכי טובים של השנה ומדבר על ההוויה הישראלית", מסבירים לנו בהפקה,"הסרט מסופר מהצד הישראלי אבל נותן אנושיות גם לצד המצרי. הוא עשוי ברמה מאוד גבוהה מבחינת התוכן והסיפור. זה סרט של אקשן אבל עדיין סרט קטן עם שני אנשים. הוא מראה את הצד האנושי של כל אחד וגם אם זה אויב שמנסה להרוג אותך, יש מאחוריו משפחה וסיפור ורקע לא פחות אנושי משלך”.

אם לא תמצמצו, תגלו לרגע אחד את בוקשטיין מבליח באחת הסצינות. "לא רציתי אבל הצוות הכריח אותי לעשות רגע היצ'קוקוי כזה". הוא עדיין משחק בקצב מקסימלי. בחודש הבא יצא לאקרנים סרט בהשתתפותו על ישראלים בלוס אנג'לס. ברוב עונה נוספת של ג'ודה וגם ב’פאודה’ הוא לקח לאחרונה חלק אחרי שדיבב את הסדרה לנטפליקס. בקרוב יחל ככל הנראה לביים שני סרטים נוספים ומסקרנים, האחד מבוסס על ספרו של דן בן אמוץ "תפוס ככל יכולתך", והשני האוטוביוגרפיה של מנחם בגין.

ואיך הוא מגיב כשאחרי כל אלו, עדיין מתייחסים אליו כקונילמל? "קונילמל שם אותי על המפה בארץ לפני 52 שנה. זו הגאווה הכי גדולה שלי שעד היום הציבור בארץ זוכר אותי כקונילמל. זו מחמאה גדולה".