כל החיים "לאן", תהה חנוך לוין. כאילו יש איזה “לשם".לוין הוא מגדולי מספרי הסיפורים, שמחזותיו סיפקו לא מעט מטבעות לשון עם השנים. בסוף השבוע יעלה 'מלאכת החיים’, אחד ממחזותיו המפורסמים גם על הבמה כאן בניו יורק, כשהוא מתורגם, ולא לשפה האנגלית. הוא יעלה בהפקה חדשה של ה'ניו יידיש ראפ' בכיכובם של זוג שחקנים ישראלים.

"המחזות של לוין מעולם לא תורגמו ליידיש", מספרת לנו כוכבת ההצגה רונית אשרי. "ההצגה, בעברית הייחודית של חנוך לוין, נשמעת טוב ומורכבת מכל האלמנטים הלוינים הטיפוסיים, ודווקא בגלל שהוא עושה שימוש בשפה בוטה, מוחצנת ומדויקת כל כך, נראה היה שביידיש, שפה שיש בה משהו קצת יותר נועז ועסיסי, המחזה יהפוך למעניין במיוחד”.

אשרי מככבת בהצגה לצד בעלה, השחקן גרא סנדלר, שמוכר בישראל בעיקר מתפקידו כממוקה, דמות מרכזית בסדרה 'שנות השמונים'. הם הגיעו לניו יורק לפני פחות משנה, אחרי שנים בתיאטרון היידי בישראל וכיסופים לחיים באמריקה. "רצינו הרפתקה חדשה ובעיקר רצינו לראות אם אנחנו יכולים לחיות כאן חיים יותר טובים”, היא מספרת בכנות. "הרגשתי שאין לי מה להפסיד, ואפשר לעשות משהו שלא עשינו. אף אחד לא האמין שעשינו את זה. זה היה חלום שגם אנשים לצידי חלמו באיזשהו מקום”.

"אני זוכרת שגיכחתי על זה קצת". אשרי

שניהם שחקנים עובדים ומצליחים בתחומם ועדיין, החיים בארץ היו עבורם לא פשוטים. "לא משנה כמה עבדנו וכמה טרחנו, עברנו מבעיות לבעיות, הכל מעל הראש, עם לחץ שלא נגמר”. אחרי חודשים ארוכים מעבר לים, אשרי מבינה שגם בתפוח הגדול קשה לנגוס אבל התקווה דווקא פורחת.

רונית אשרי סנדלרנולדה בכפר סבא, גדלה בכוכב יאיר וכמי שתמיד נמשכה לבמה, הצטרפה בנעוריה ללהקת נוער. "כילדה הוקסמתי מהחוויה. למדתי ריקוד ושירה ומשחק. זה היה מאוד רציני, הופענו המון והיה ברור לי שמפה אני רוצה רק לקדם את זה”.

כשהלהקה התפרקה, חוסר הביטחון של אשרי בצבץ וכבר בשלב באודישנים ללהקה צבאית החליטה לוותר. "שמעתי שזה נורא מפחיד והרמתי ידיים לפני שניסיתי בכלל. אחרי חממה כזו כמו שהייתה לי פתאום היה לי חוסר ביטחון”.

אחרי שהשתחררה מחיל האוויר קיוותה לחזור לאהבה הישנה, ורק אחרי תקופה ארוכה בצוות בידור בטבריה החלה את לימודיה בבית צבי. שם פגשה לראשונה גם את בעלה לעתיד. "גרא היה אחד הבוגרים והוא נחשב כוכב בית הספר, אבל החיבור בינינו נעשה רק שנים אחר כך”.

בתום הלימודים, שוב החל הפחד מכישלון לחשוף את אותותיו ובמקום ללכת לאודישנים, אשרי הלכה לכיוון אחר. "נתתי לעצמי זמן, התחלתי לעסוק בדיבוב, פרסומות והצגות ילדים ולא כל כך ידעתי מה הצעד הבא".

ידעתי שתמיד רצה לפרוץ גבולות. גרא סנדלר

בשלב הזה היא פוגשת באחד האודישנים חבר שממליץ לה להגיע לתיאטרון היידי, היידישפיל, ומזכיר לה שהיא לא חייבת לדעת יידיש כדי להיבחן. "אני זוכרת שתמיד גיחכתי על זה קצת. מאז בית צבי לא עשיתי באמת תיאטרון וזו הייתה תקופה נוראית והחלטתי ללכת. אמא שלי לימדה אותי שיר ביידיש שבעיקר למדתי בעל פה ואיתו עברתי את האודישן בהצלחה.

גם שם, היא פגשה בגרא. "הוא לא ממש זכר אותי, אבל אני כבר נדלקתי עליו”.

את המילים שיננה בתחילת הדרך "כמו תוכי", אבל עם הזמן, ועם לימודים מטעם התיאטרון, הפכה היידיש לשפה בה היא שולטת ומדברת היטב. "הבנתי שטעות לחשוב שזו שפה גלותית של שואה. זו שפה מאוד עתיקה ומעניינת. זו שפה שהתחילה מאות שנים אחורה. כמובן שהיא עברה גלגולים, ניבים, אבל יידיש זה עולם ומלואו. יש בה עסיסיות", היא גורסת. "יש בה משהו שעובד יותר פיוטי ונכון ושירי כזה. השפה העברית היא קצרה בפה והיידיש יותר מתגלגלתת ומוארכת המילים יותר ג'וסי. היא גם יותר מצחיקה”.

כשהגיע זמנה לככב בהצגה 'מונולוגים מהקישקע' בתיאטרון היידי היא כבר נישאה לסנדלר והוא, אחרי כמעט 20 שנה, החליט לעזוב את התיאטרון. "היה זה שלב המפנה. גרא נסע לעבוד עם איזה אוליגרך בפלורידה ושם פגש במישהי שהציעה לו להצטרף לפרויקט משחק לחודש בניו יורק”. החודש הפך לחודשיים וחודשיים לשלושה ולארץ הוא חזר כשאשרי כבר עמדה ללדת את בנם. "אני פירגנתי לו כי ידעתי שתמיד רצה לפרוץ גבולות. ידעתי כמה הוא אוהב את זה, וגם ידעתי שלא משנה כמה הוא מוכשר ומשחק בלי הפסקה בישראל, מגיע לו לקבל הזדמנות לעשות את זה בגדול. ידעתי גם שזו דריסת רגל שתוביל אותנו לחלום שלנו לעבור ולגור בעיר”.

ואכן, ברגע שקיבלו את הויזה, עלו על המטוס עם שני בניהם המשותפים להרפתקה אמריקאית. “גרא השתלב בתיאטרון היידי המקומי ואחרי זמן מה גם אני”.

כשמנהל התיאטרון ראה את הזוג על הבמה, הוא החליט שאין מתאימים מהם למחזה המתוכנן של לוין. "אני מאוד אוהבת לשחק עם בעלי", היא מספרת. "בארץ מעולם לא שיחקנו כפרטנרים, זוג של ממש, ודווקא פה, למרות כל הקשיים, למרות המאמץ שכרוך בבייביסיטר, התנהלות עם חיי הבית והיחסים שלנו, לקחנו את הסיכון הזה".

המחזה עוסק ביונה פופוך אשר מתעורר ליד אשתו לביבה לילה אחד, ומחליט שמאס בחייו. הוא הופך את אשתו ממיטתה, מתעמר בה ומאיים לעזוב אותה, מתוך מחשבה שישנם חיים יפים יותר במקום אחר, אך גם חשש שחיים אלה אינם מיועדים לו. כשהשכן גונקל ההיפוכונדר מגיע באותו לילה לביקור, נוכח יונה לדעת שיש אנשים שמצבם גרוע משלו אך ממשיך להתלונן על גורלו המר, תוך היאחזות בזכרונות ילדות נוסטלגיים. "אני חושבת שזו הצגה שנוגעת לכל אחד ואין מי שלא ימצא את עצמו בתוכה", היא מתעקשת ומוסיפה שהעובדה שההצגה מסופרת ביידיש (עם תרגום לאנגלית) הופכת אותה לעוצמתית יותר. "ביידיש זה נשמע גס ובוטה יותר והסצינות הן מטאפורות לחיים".

במחזה, אהבתם של השניים ניצתת לרגעים מחדש ואשרי מספרת שכך גם במציאות. "זה מרגיש בבית, בחדר שינה. התפאורה היא מיטה. זו הנאה רצופה להתאהב על הבמה. אני יודעת את השטיקים שלו והוא את שלי וכל פעם שעולים על הבמה יש לי על מי לסמוך”.

היא ממליצה לקהל הישראלי להגיע, הן בשל דור השחקנים הצעיר, והן בשל היתרונות המפתיעים של השפה ששזורים בתוך סיפור טוב וחשוב.