הזרקורים האחרונים של הארווי וויינשטיין
מפיק העל ההוליוודי הסגיר עצמו למשטרה והשלים את נפילתו המדהימה, אבל האם אנחנו באמת רואים כאן שינוי אמיתי בחברה? לא בטוח
שבעה חודשים אחרי שנחשפה פרשת ההטרדות המיניות הגדולה בהוליווד, הגיע בסוף השבוע שעבר מפיק הקולנוע הארווי וויינשטיין לתחנת המשטרה במנהטן והסגיר עצמו באופן רשמי לרשויות. וויינשטיין מואשם באונס, תקיפה מינית, התעללות מינית ועוד שלל עבירות מין נגד שתי נשים. אחת מהן, שבחרה להישאר בעילום שם, טוענת כי המפיק אנס אותה בבית מלון בשנת 2013. המתלוננת השנייה היא לוסיה אוונס, שטענה כי וויינשטיין אילץ אותה לקיים מין אוראלי במהלך פגישה עסקית ב-2004 בהיותה שחקנית מתחילה.
וויינשטיין הגיע למשטרה בשעה מוקדמת של היום, כשעיתונאים רבים ממתינים כבר במקום, שלושה מסוקים משטרתיים מרחפים מעל האזור וערוצי הטלוויזיה מעבירים את המאורע בשידור חי. שעה אחר כך כבר ישב בבית המשפט, שם שמע את הטענות נגדו, הפקיד מיליון דולר במזומן, הוצמד לו צמיד אלקטרוני ונאסר עליו לצאת מעבר למדינת ניו יורק וקונטיקט.
מבחינתו זהו הסוף המר של אימפריה מפוארת ותחילתה של מציאות קשה. אבל נראה שגם העולם, אחרי חשיפת הטענות נגד מפיק הוליוודי אחד, לא ישאר אותו הדבר.
הארווי וויינשטיין היה אחד האנשים החזקים יותר בעולם הקולנוע. כך חשבו כולם, כך חשב גם הוא, שניהל את החברה בבעלותו כמו ממלכה פרטית בעולם שבו הוא מכתיב את החוקים. הוא גילה כוכבים, הוא הוביל שוברי קופות ולפי המספרים קרוב לרבע מכל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר עברו אצלו.
עשרות שנים שהוא מנצח על הסצינה הכי נוצצת. עשרות שנים בהן הוא גם ניהל מציאות הרבה פחות זוהרת מאחורי הקלעים.לכאורה הפרשה שנחשפה באוקטובר האחרון על ידי הניו יורקר והניו יורק טיימס אודות הניצול וההטרדות המיניות שהנהיג וויינשטיין לא באה בהפתעה גדולה. אחרי וודי אלן, רומן פולנסקי, ביל קוסבי ואחרים, סיפורים כאלו לא נשמעים לנו זרים, אבל משהו בפרשה הזו היה שונה. הרוחות סערו עוד בטרם ווינשטיין מסר את תגובתו, החברה שלו קרסה, התארים היוקרתיים נשללו ממנו באחת, אולפנים התנערו ממנו והתעשיה כולה הוקיעה אותו מתוכה. בנוסף, על רקע התלונות הרבות הוקמה גם התנועה #metoo שסחפה אחריה גל בינלאומי של תלונות וסיפורים כואבים, שמובילים לחיסול ממוקד ומזורז של הקריירות הנוצצות והחזקות ביותר בעולם.
מה היה באותה פרשה ששבר קשר שתיקה ותרבות שתוחזקה היטב עשרות שנים וכנראה הרבה יותר? יש כמה וכמה תיאוריות. יש האומרים שמדובר בהמשך ישיר למאבק בדונלד טראמפ ותנועת הפוסי שמובילה מאבק מיום השבעתו לנשיאות, יש המשייכים את השינוי הדרמטי לכוח העצום של הרשתות החברתיות ויש את אלו שמאמינים שאותם שמות מוכרים שיצאו מאותה פרשה של מלך הוליווד, הם שלא השאירו אף אחד אדיש.
"הנקודה המרכזית לדעתי, היא שכאשר התפרסמו עדויותיהן של הנפגעות, לאו דווקא כוכבות הסיפור, התגלו כוכבות בפרופיל מאוד גבוהה, מגווינת פאלטרו לאנג'לינה ג’ולי”, מסביר מומחה הקולנוע אמיר בוגן שמכיר מקרוב את אחורי הקלעים של הוליווד. "הן פתאום פתחו את הפה. הרבה יותר קל לפתוח את הפה כשמישהו כבר פתח את זה וגם כשהאדם כבר לא חזק כשהיה.
מה שמעניין", הוא מוסיף, "זה התקשורת והציבור. אנחנו יכולים לדבר על השינוי החברתי הגדול, אבל גרעין הסיפור פה נוגע לכולנו וזה יצר המציצנות והרכילות ובניגוד לקורבנות האנונימיות של קוסבי למשל, המפורסמות במקרה של וויינשטיין מסעירות את הדמיון. האימפקט הרכילותי של הפרשה עשה את זה”.
מאז הפרשה לא ירדה מהכותרות וכל כוכב נופל כמו מאט לאוור או רק לאחרונה מורגן פרימן, מזוהה מיד עם וויינשטיין. ותנועת מי-טו, מה שככל הנראה גם משאיר את הדיון המשמעותי הזה בשיח הציבורי ובפרופיל גבוה. "עם כל הכבוד לווינשטיין, רוב הציבור לא יודע מי הוא, אבל בהחלט יודע מי היא אנג'לינה ומי זו גווינת פאלטרו. קחו למשל את ברט ראטנר", הוא מוסיף. "מפיק הוליוודי יהודי. גם נגדו נשמעו סיפורי הטרדה משחקניות כמו ג'סיקה בייל, ואפילו ביקורת מצד גל גדות, אבל השיח על הפרשה הזו כמעט ולא קיים וזה כי השחקניות לא בפרופיל תקשורתי כמו אלו של הארווי ווינשטיין”.
רוז מק'גוורן, אשלי ג'אד, רוזנה ארקט, מירה סורבינו, אנג'לינה ג'ולי וגווינת' פאלטרו. כולן תיארו את אותו הדפוס, אותה ההתנהגות ואותה ההטרדה. הן ועוד רבות אחרות. ה'רבות האחרות' לא הן שעשו את ההבדל. כאן כנראה לא מדובר בהכרח בכמות שהובילה לשינוי אלא כנראה ב’איכות'.בוגן טוען שהעובדה שאותן שחקניות מוכרות בכל בית, האמינות וההזדהות עם הפרשה, הובילו למהפכה בינלאומית.
"צריך לזכור שדברים כאלו קרו תמיד. עוד קודם היו הרבה מאוד אירועים כאלו של גברים רבי עוצמה בעולם הבידור שנחשפו במערומיהם. ביל קוסבי היה אדם עם פרופיל ציבורי גבוה משל ווינשטיין וכפרשת ווינשטיין פרצה, קוסבי היה כבר עמוק במשפטים, רוג'ר איילס כבר הועזב וביל או’ריילי, שהיה פופולארי מאוד בפוקס ניוז, עזב את הפריים טיים. אלו אנשים שנגמרה להם הקריירה והדימוי שלהם נפגם לחלוטין. ועדיין מה שעשה את השינוי היה דווקא הפרופיל של הנפגעות”.
רבות דובר על התעוזה שכרוכה בלכוון אצבע מאשימה על אישיות כל כך חזקה בתעשיה חזקה, אבל בוגן דווקא טוען שהמציאות שונה מכפי שהציגו אותה. "לא דובר על מה שלדעתי גם היה הגיים צ'יינג'ר שהוביל להודאות ולחשיפה. ווינשטיין נמצא כבר בירידה דראמטית ומעמדו בהוליווד בקריסה כבר כמה שנים, כשהוא לא מצליח לייצר סרטים משמעותיים ועשה טעויות שיווקיות והפקתיות בלי הפסקה. הוא היה בעיצומה של תקופה ארוכה של לחץ מאוד גדול בחברה שלו, עם תביעות למכביר, לרבות בגלל החלטות בומבסטיות ולא נכונות בעולם חדש שבו הקולנוע העצמאי בצניחה.
“ווינשטיין בשלב הזה היה כבר אריה פצוע ולא מפיק כל יכול כפי שהוצג. זה הרבה יותר טוב כשהסיפור הוא על אריה חזק. היו אפילו שמועות שהשותפים שלו, כולל אחיו, היו מאלו ששיתפו פעולה עם הסיפור כי ניסו להעיף אותו. ולראיה, אנחנו רואים שבאמת גם אחרי שהתפטר החברה קורסת פושטת רגל, לא מצליחים למכור אותה וזה אפילו שיש לה זכויות על סרטים מטורפים שנחשבים אוצר”.
חודשים אחרי הפרשה והשמות הנוצצים שהובילו את כולנו להעביר עוד גלילה בפיד ועוד עמוד כדי לשמוע מה קרה לנשים שכולנו אוהבים, נראה שאף אחד לא חסין ואימפריות נופלות באחת. בוגן מודה שהמודעות אולי עלתה, אבל בכלל לא בטוח שהיא תוביל לשינוי ארוך טווח. "השאלה שכדאי לשאול היא האם זה מחלחל למטה ומשנה משהו בבסיס של החברה, גברים, נשים ולהיפך, אפילו בשכונות עוני או בתי ספר תיכוניים ואם זה משנה משהו מהותי . אני בכלל לא בטוח שהתובנות האלו מחלחלות מחוץ למקומות עבודה. אולי באור הזרקורים ואנשים ינסו לשמור על עצמם יותר כי בעין הציבור הם יעמדו למשפט, אבל כשמדובר על ג'ון דו מאיסט ניו יורק, שעושה שפטים בבחורה שיכורה שמתלוננת, אני לא חושב שהוא מחובר לתרבות החדשה שנוצרה בהוליווד או בתקשורת”.
