השבוע קיבל רוזנפלד אות הוקרה מראש העיר, ביל דה בלאסיו, בטקס מיוחד לקהילה היהודית. רוזנפלד קיבל את הפרס על תרומתו לקהילה, כמי שמופיע כבר שנים ארוכות מול הקהילה היהודית הנרחבת, מהרפורמית לאורתודוכסית ביותר. "יום אחד אני מקבל אימייל ומודיעים לי שאני מקבל את הפרס כי אני מסייע לכל מיני ארגונים ולקהילה היהודית בניו יורק", הוא מספר בהתרגשות.

רוזנפלד עבר דרך מאוד ארוכה עד שהגיע למעמד המכובד הזה באחוזת ראש העיר בערב יום שלישי האחרון. כילד שעבר עם הוריו מישראל ללונג איילנד כשהוא רק בן 7, עבר רוזנפלד את המסלול הבטוח לליבה של כל אם יהודיה, כשהפך ליועץ השקעות בכיר במריל לינץ'. “במסגרת העבודה”, הוא מספר לנו, “נהגתי לעשות לחברים כל מיני חיקויים ולצחוק עם כולם באופן כללי, והציעו לי ללכת לנסות סטנד אפ קומדי, אבל לא חשבתי על זה מעולם. אחד החברים מהמשרד רשם אותי לערב פתוח באחד המועדונים בעיר והחלטתי ללכת על זה.

"כל שאר האנשים שהופיעו באותו ערב היו על הפנים", הוא צוחק. "כשעליתי על הבמה, הרגשתי את האנרגיה והבאתי דמויות מהחיים שלי במשרד. עד אז מעולם לא עשיתי את זה וגם לא תיכננתי, אבל באותו הערב על הבמה היה פשוט כיף. הייתי שם מיד אחרי העבודה בוול-סטריט עם חליפה של ארמני, נהנה להצחיק את כולם”.

מודי מקבל את הפרס החגיגי. השבוע בניו יורק

החיידק נכנס בו באותו הערב ומאז מסרב לצאת. "הלכתי הביתה וכתבתי עוד ועוד קטעים לפי דמויות שאני מכיר בניו יורק וככה זה התחיל".

כמי שרגיל היה לטפס בסולם הדרגות כנהוג בתרבות המקומית, חיפש מהר מאוד את הדרך להתקדם. הוא פנה ל'קומדי סלר’, המועדון הנחשב ביותר בתחום, אבל זה לא היה פשוט. "הבנתי שמי שעושה את הבוקינג, שמה אסתר והיא ישראלית. הייתי משוכנע שהישראליות המשותפת שלנו תסייע לי בכניסה חלקה אל המועדון, אבל כשפניתי אליה בסחבקיות כישראלי לישראלית היא ייבשה אותי מיד והודיעה לי שהיא מוכנה לדבר רק באנגלית. זמן קצר אחרי שראתה את הוידאו שהעברתי, קיבלה אותי והאמת שמאז אנחנו חברים מאוד קרובים”.

היום רוזנפלד הוא קומיקאי בית במועדון וכשהוא בניו יורק תוכלו לראות אותו על הבמה מדי שבוע.

אחרי שש שנים של עבודה בוול סטריט בשעות היום, ובקומדי סלר בלילה, החליט מודי לעשות את הצעד ההגיוני פחות ולנטוש את העבודה במריל לינץ' לטובת הבמה. טוב, גם לטובת קריירה נוספת שהספיק לפתח אחרי שזכה במלגה בישיבה יוניברסיטי, כחזן בית כנסת. "ידעתי שלהצחיק אנשים עשה לי אנרגיה נהדרת וקיוויתי להתפרסם ולהרחיב את העשיה שלי".

הוא הספיק מאז להגיע לתפקידי אורח בסדרות, לקחת חלק בפרויקטים רבים ואפילו לכתוב ל'משטרת האופנה', אבל בלי לשים לב, הפך להיות הסטנדאפיסט האהוב של הקהילה היהודית. "הקהל שלי הפך להיות בעיקר יהודי. במופעים האלו אני לא צוחק עליהם ואני צוחק איתם. כמובן שאסור להיות גס וזה שאני מביא את העולם שלהם ורואה את הדברים מנקודת המבט הזו, מחבר בינינו מאוד. לפעמים אני נאלץ לעלות לבמה באולם שיש בו מחיצה, לפעמים אני עולה לבמה בערבי התרמה שיש בקהילה למכביר, ויש משהו מאוד מיוחד בנסיון להצחיק אנשים שרק לפני רגע צפו בסרטון קורע לב”.

הוא עדיין עושה חיקויים, אבל המופעים שלו עוסקים בעיקר בהתבוננות שלו באנשים, בסביבה, בחברות השונות שהוא מרגיש שהוא חלק מהן. "הבדיחות משתנות לפי כמה דתי הקהל. אני צוחק על מתגיירים ועל טקסים יהודיים ועל כל מיני ניואנסים של החברה היהודית על גווניה. אני שם לב", הוא מוסיף, "שאם בעבר בדיחות על טראמפ, לא רק מול הקהילה היהודית, היו מה שכולם רוצים לשמוע, היום אנשים מגיעים כדי לברוח מזה. אז אני פשוט עובר לבדיחות על מלאניה”.

במופעים שלו, מודי מדבר גם על הקשר הישראלי שלו. הוא מספר למשל על הקושי לגדול באמריקה לשני הורים ישראלים. "אני זוכר שהמבטא הישראלי של ההורים והאנגלית היו נושא רגיש. פעם אבא שלי רצה להגיד למורה שאני כל כך אוהב את הים, ממש כאילו אני בן ים, ואמר לו שאני סאן אוף דה ביץ’".

אחד הסיפורים היותר מוכרים של מודי הוא הקשר שלו לאילן רמון ז"ל. "אחותי מתגוררת ביוסטון. היא ורונה הפכו לחברות טובות באותה תקופה", סיפר בעבר. "נפגשתי איתם לא מעט פעמים. אילן היה כזה אדם מיוחד וצנוע. שום דבר בהתנהלות שלו לא הסגיר שמדובר בטייס קרב שהשתתף בהפגזת הכור העיראקי. אדם יוצא דופן".

בערב השיגור של החללית המפורסמת, מודי הוזמן על ידי רונה רמון לופיע בערב לכבוד אילן. "המנהג הוא שלכל אסטרונאוט עורכים ערב הוקרה מיוחד לפני השיגור,"הוא מסביר את ההיגיון מאחורי מה שהפך למסורת בקרב אנשי סוכנות החלל האמריקנית. "אילן לא היה נוכח באותו ערב כי יום לפני ההמראה האסטרונאוטים נמצאים בבידוד מהסביבה, אבל הספקתי להיפרד ממנו באופן אישי יומיים קודם".

הוא סיפר כיצד בידר את הקהל באותו הערב: "אמרתי שמשמעות העובדה שיש יהודים בחלל היא שמעכשיו זה יישמע פחות או יותר כך: 'יוסטון, יש לנו בעיה: העוף קר'. בסוף האירוע רונה ניגשה אלי, חיבקה אותי והודתה לי על כך שהסכמתי להופיע, ואני חשבתי לעצמי איזו זכות זו להיות באירוע שכזה".

בערב החגיגי בבית ראש העיר, שיעשע גם את האורחים בעת הענקת הפרס. "אחרי שעשו לנו סיור באחוזה והובילו אותנו אל האוהל בו נערך הטקס, הגיע ראש העיר שבדיוק איבד את קולו. אמרתי אחרי שהציג אותי שהיה כאן נס. לא כי אני מקבל את הפרס, אלא כי היה לראש העיר קול שאמור היה להספיק לדקה אבל נמשך שמונה דקות שלמות. כמובן", הוא מסכם, "שגם הודיתי לו על התמיכה ועל הפרס שהותיר אותי נרגש מאוד”.