זגר מזכירה לנו כי יש חוק בארה"ב לפיו כל עזרה, סיוע או תמיכה בטרור אינו חוקי. "אמנם זה לא ארגון הטרור שמגיע פיזית עם נציגיו הרשמיים, אבל צריך להיות עיוור כדי לא הבין מה קורה פה”.

מאחר ולא מדובר בימי לימודים, אוניברסיטת קולומביה לא מנהלת את האירוע אלא רק מספקת את המקום. עבר זגר וחבריה, זו איננה סיבה שהאוניברסיטה תיתן יד להסתה. "העובדה שזה בכלל נראה להם בסדר, אותנו, בתור יהודים, ישראלים, הטרידה מאוד”.

צילום: SSI

דיברנו לראשונה בטרם יצא האירוע לדרך וזגר סיפרה על הצעדים שנקט הארגון כדי לעצור אותו מלהתקיים. "רובנו לא נמצאים היום בניו יורק. אני אישית אהיה בשיעור בזמן הזה, אבל הוצאנו הצהרה פומבית על כך שזה קורה, ויצרנו קשר עם ארגון עורכי דין שהעביר אימייל לאוניברסיטה ומעדכן אותה כי מדובר בעבירה פדרלית. האוניברסיטהטרם הגיבה אבל אנחנו מעריכים שפניה של עורכי דין היא רצינית יותר. אותנו הם לא מספיק סופרים לצערנו”.

אבל גם הפניה מעורך הדין לא עזרה והאירוע נערך. אחריו סיפרה זגר: "אחד מחברי הבורד שלנו היו שם וחילק פלאיירים שמתארים את האמת מאחורי פעילות הארגון וחבריו. אחת הדוברות של JVP ממש ניסתה לחסום אותו פיזית מלחלק את הפלאיירים, אבל הוא הדף אותה ובסוף גם נכנס לאירוע עצמו, כשלאורך כל הערב עומדים מעליו, לא נותנים לו להקליט, מקניטים ומציקים לו.

האירוע"היא מספרת, "היה ממוקד בכמה ישראל לא בסדר. כשהנציג שלנו רצה לשאול שאלות, התעלמו ממנו לחלוטין. הוא התעקש ושאל 'האם הודעתם לאוניברסיטה שחברי הארגון שלכם שייכים לארגון הטרור’, ונראה שהרבה מהאנשים שהיו שם כלל לא ידעו את זה. לקראת סוף האירוע היו הרבה מאוד אנשים שהיו מאוד עויינים אליו, וממש איימו פיזית. היה מישהו שממש שם יד על החזה שלו. זו הייתה סיטואציה מאוד עוינת אבל זה מה שקורה כשארגון טרור עומד מאחורי אירוע”.

דליה זגר. "יש להם נטיה להתעלם לחלוטין".

זגר מתארת מציאות מטרידה ושיטתית. בדיעבד, היא לא ממש מופתעת מחוסר התגובה של האונברסיטה. "יש להם נטיה להתעלם לחלוטין. אני מזכירה שמדובר באוניברסיטה שרק ב-2008 הביאה את אחמדיניג’אד לדבר בקולומביה”.

קולומביה מנהלת מדיניות שנויה במחלוקת כבר שנים ארוכות. “לא קל לנו פה, אבל זו גםהסיבה שהגעתי לכאן. היה ברור לי שיש כאן צורך קשה. אמרתי שאני אעשה את זה בקולומביה עד הסוף וזה לפעמים מאוד קשה. אני גם מרגישה שמבחינת הסטודנטים אנחנו מצליחים לעשות שינוי, אבל הפרופסורים הם האתגר הכי גדול שלנו, כי הם מעבירים את המסרים האלו בכיתות.

“היה למשל, פרופסור אחד שטען בפני הסטודנטים שאם יעמיקו בכל הבעיות הגדולות בעולם, יבינו שתמיד איכשהו ישראל קשורה אליהן. יש פרופסור אחר שבעברו היה לא פחות מדובר הפת”ח. הוא מאוד מתוחכם ולפעמים זורק משהו על פתרון שתי מדינות, אבל מהמסרים שלו הם שאנחנו עם כובש שמשווה אותנו לכל כוח כובש בהיסטוריה. כל אלו ללא שום שיח על הקשר של היהודים למדינה”.

באופן מפתיע, מרצים יהודים ואפילו ישראלים לא מגיבים באופן שונה. "יש מרצה ישראלי שעבר לידי בקמפוס ולא ידע שאני ישראלית, ואמר שהדרך היחידה לתמוך בישראל היא דרך חרם. גם כשהוא אמור לנהל שיעור על תרבות ישראלית הוא עסק בכיבוש. יש גם צדיקים בסדום, אבל זה נדיר”.