לארגון הדסה ניחוח אמריקאי. כשאנו שומעים על נשות הדסה אנו מיד נזכרים במייסדת, הנרייטה סאלד, ובקבוצת הנשים האמריקאיות הציוניות שהפנו את מרצן לטובת ציונות מעשית בתחום הרפואה בישראל. הן הקימו טיפות חלב ומרפאות, אך גולת כותרתן הייתה הקמתו ורכישתו של בית חולים הדסה. בתוקף בעלותן, נשות הדסה גייסו כספים לציוד, מחקר והקמת מבנים חדשים בבית החולים.

בשנת 1993 ייסדה שפרה שיינפלד את הקבוצה הישראלית, כחלק מפסיפס ארגון הדסה."טסתי משיקגו לבקר את אבי, יחזקאל גלוזמן ז”ל, שהתאשפז בבית חולים הדסה בירושלים". סיפרה לי שיינפלד בראיון טלפוני, "כשביקרתי אותו שאל אותיכבדרך אגב "שפרה, מה את עושה באמריקה למען הדסה? עניתי לו "לא כלום". אבי ענה:"חושב אני, שאתן צריכות להתנדב לארגון הדסה!’"בשובי לשיקגו דיברתי עם חברתי אסתר ברמן וסיפרתי לה את פרטי השיחה והיא מיד אמרה "בואי נקים קבוצה ישראלית בהדסה".

וכך היה. שיינפלד וברמן תרמו את מרצן וכשרונן האירגוני והקימו את הקבוצה הישראלית היל"ה – ראשי תיבות של "הישראליות למען הדסה". כעשרים וחמש נשים ישראליות הצטרפו למקימות הקבוצה. "המרגש והמיוחד במיזם זה הוא שכל החברות נרתמו למלאכה". אמרה רותי רביד. "יצרנו גורמה קלאב, הצענו סדרת הרצאות, ארגנו חגיגת חנוכה למשפחות ומסיבת סוף השנה ופרסמנו את עיתון היל”ה בעברית".

רובין אנדרסון (במרכז) עם נשות הדסה הישראליות. צילום: באדיבות היל"ה

לאחר שנה שבה שיינפלד המייסדת ארצה לעשור שנים. כשחזרה לשיקגו, לדבריה, מצאה קבוצה מתפקדת, פעילה, בעלת נופך ישראלי היוזמת אירועים נפלאים. תרומות הנשים הישראליות נותבו לכפר הנוער הדסה נעורים והקבוצה היוותה חלק אינטגרלי של הדסה. הכול היה טוב ויפה, אך השנים עשו את שלהם. "משבר הכספים האחרון בתנועת הדסה העולמית, הותיר טעם מר בפי חברות הקבוצה ופתאום נשמעו קולות נגד מתן תרומות להדסה ונגד פעילות קבוצת היל”ה", אמרו רותי רביד ושפרה שיינפלד נשיאות קבוצת היל"ה.

בעקבות הרוח הקרבית וכתוצאה מדעיכת הקבוצה, התקיימה ישיבה של הנשיאות לשעבר במטרה לחדש ולהפיח רוח חדשה בהיל"ה. שפרה שיינפלד העלתה רעיון להעביר את הפעילות לארה"ב ללב אזור שיקגו, קרוב אל הבית,קרוב אל הלב. היא הציעה לתמוך בתנועת הנוער הציונית - אמריקאית "יהודה הצעיר"אשר נתמכה בעבר על ידי ארגון "נשות הדסה". הייחוד בתנועת 'יהודה הצעיר' מתבטא בכך שהיא אינה מזוהה פוליטית או שייכת לזרם מסוים ביהדות. מאפייניה הם ציונות לשמה וערכים יהודיים. התנועה מציעה תכניות במספר מישורים: מחנות קיץ לילדים ונוער מכיתה ג' עד י"ב במדינת וויסקונסין וברחבי ארה”ב, ותכניות בישראל המיועדות לתלמידי תיכון, בוגרי תיכון וסטודנטים ועוד.

"החשיבה מאחורי רעיון של תמיכה בתנועה”, אומרת שיינפלד, “שירתה מספר אפיקים: קודם כל, להמשיך להיות חלק מארגון הדסה כשחוט דק מקשר בין התנועה לארגון. מעבר לזה, להתמיד לסייע לבני נוער במצבי סיכון ומצוקה, והפעם לספק מענה לבני נוער מקומי ממדינות מרכז המערב. כיוון זה של שותפות מאפשר בניית וחיזוק הקשרים והגשרים בין החברה הישראלית לבין הקהילה היהודית במדינות מרכז המערב".

הנשיאות שיינפלד ורביד, יחד עם חברות הנהלת הקבוצה, תכננו בשנה החולפת פעילות פורייה רבת אירועים שכללה: ערב פתיחה, ערב מוסיקלי, ערבי סרטים הפתוחים לקהילה הרחבה עם מבקר הסרטים המקצועי, מר באנאס. סדנת אפיית חלות ושיעורים מרתקים של לימוד ספר ירמיהו עם שיינפלד. סכום נכבד מההכנסות נתרם למחנה "יהודה הצעיר"ועבור מלגות לחניכים.

רובין אנדרסון, מנהלת מחנה "יהודה הצעיר”, הזמינה את הקבוצה לביקור והתרשמות. בסוף יולי התקיים מסע חווייתי של 14 חברות היל"ה למחנה בוויסקונסין. פילוסופיית המחנה הדוגלת בחופש דתי ורב תרבותי קסמו לחברות. הן זכו בסיור מודרך בו הוצגו לפניהן מרחבים מפתיעים, פינות חמד של המחנה למרגלות האגם. הכול היה שוקק חיים וצבע. היה מרגש לצפות בקשרים האישיים של חברות הקבוצה עם נכדיהם ובניהם שהשתתפו ונהנו במחנה קיץ זה.

"השתתפנו בתפילה בה לקחו חלק כל חניכי המחנה”, מספרת רביד, “ביניהם מגוון רחב של הספקטרום הדתי. ראינו נערים שהניחו תפילין חובשי כיפה שחורה, מתפללים באחווה עם חובשי כיפה סרוגה ועם נערים ונערות ללא כיפה. בתוך המסגרת האידיאולוגית המוכרת נשמעו קולות של מודרניזם ואפילו פמיניזם. שררה בין החניכים אווירת פתיחות המקבלת את האחר ומכילה את השונות והביטוי העצמי המלא. האינדיבידואליות שבכל אחד מהם נארגה בתוך תחושת הכלל של הקהילה.

“מרבית הילדים ובני הנוער הגיעו מאילינוי והמדינות הקרובות, אך מספר מועט מהם הגיעו ממדינות יותר מרוחקות, מפריז, ישראל ואפילו ממקסיקו. חלק מהחניכים באים ממשפחות מעוטות יכולת שללא תרומות לא היו יכולים להשתתף. ביום ביקורנו התקיימה מכבייה במקום, החניכים הצוהלים היו מחולקים לשלוש יחידות מורכבות מגילאים שונים והיו מלאי התלהבות, פעלתנות ואנרגיה חיובית.

תפילת בוקר במחנה יהודה הצעיר. צילום: נתיבה כפתורי

"הצפייה בהם במסדר הבקר, בארוחות ובתפילה הפיחו גם בנו אנרגיה והתלהבות. עברית, יהדות וערכים חברתיים נטוו במלאכת מחשבת בכל פעילות ביצירתיות מרבית. האהבה שזרמה בין כל החניכים ובין החניכים למדריכים הייתה משכרת”, סיכמה אפרת עפרון, שיחדיו עם אפרת רביש תכננו את הביקור.

"אחד מרגעי השיא היה, כאשר לקראת סיום הביקור, אחת מבנות הקבוצה המבקרת במחנה נעמדה ואמרה: ‘עד עכשיו לא הרגשתי ממש חלק מן החברה הישראלית. בביקור הזה הרגשתי אחת מכולם- ועל זה אני מודה לכולכם מקרב הלב’. משתתפת אחרת סיכמה במילים מעטות את מה שעבר עליה בביקור: ‘התאהבתי בכולכן. התאהבתי בילדים ובמדריכים. אהבתי כל רגע. היה טוב, חשוב ומעורר השראה ואהבה’".

היציאה למסע בן היומיים עשתה פלאים. נוצר גיבוש קבוצתי שהעמיק את הקרבה והשאיר בין כל החברות טעם של עוד. “התקווה שלנו”, אמרו הנשיאות שיינפלד ורביד, “שהקרבה הפיזית, והאישית לחניכים, לצרכים ולפילוסופית המחנה והשקיפות של חשיבות התרומות בשטח למימוש עצמי של החניכים תוביל להתלהבות בקבוצתהיל”ה.התלהבות שתנווט לתרומה, תמיכה וסיוע משמעותיים למחנה ותתבטא במתן מלגות לחניכים".

לפרטים להצטרפות ולתרומות לקבוצה פנו לרותי רביד -rravid08@gmail.com