רביב, דוקטור עם אף אדום וללא סטטוסקופ, הגיע לדרום אפריקה בחסות השגרירות הישראלית וביוזמתה של עדי שחר, דרום אפריקאית שביקרה בישראל, התרשמה מעמותת "רופאי חלום"והחליטה להקים עמותת ליצנות רפואית ביוהנסבורג. היא פנתה לאמנון רביב וביקשה שיכשיר ויאמן קבוצת ליצנים רפואיים. ד"ר רביב מעביר הכשרה בת עשרה ימים לקבוצת מועמדים מרקע של תיאטרון הרוצים לשלב בין משחק למקצוע טיפולי משמח. רובם שחורים, חלקם לבנים. הם מגיעים מכל חלקי יוהנסבורג וסוואטו, עיירת פועלי היהלומים בתקופת האפרטהייד.

בין השאר, רביב מרצה בפני הצוות הרפואי וחושף בפניהם את היתרונות של הימצאות ליצן במחלקה, השפעת הליצן הרפואי בהליכים פולשניים בילדים בבתי חולים, שיפור טכניקות ליצירת קשר עם החולים והקלה והעלאת חיוך על פני חולים סופניים. הוא מכין את הצוות הרפואי לעבוד בשיתוף פעולה עם הליצנים כשיתחילו לפעול, ידעו על מה מדובר ויתנסו באיכות אחרת. ליצנות רפואית מוכרת ברחבי העולם אך עבור דרום אפריקה זו תהיה היכרות ראשונה. לאחר ההרצאה רביב נכנס למחלקת הילדים ועבד עם הילדים המאושפזים. כשהוא נכנס למחלקה האווירה השתנתה, מחסום השפה קרס, צחוק מתגלגל נשמע במסדרונות ובחדרים וחיוכים נראו על פני הילדים והמבוגרים. תענוג היה להיות במחלקה, הלב התחמם, התגובות נהדרות, הילדים רצו אחרי רביב ולא רצו בשום אופן להיפרד ממנו. אווירת קרנבל נוצרה בבית החולים. "באתי בכדי להביא שמחה”, אמר ד"ר רביב.

אמנון רביב בפעולה בבית חולים ועם ליצני עתיד בדרום אפריקה. צילומים: עדי שחר

בשלב זה הרעיון מיושם רק ביוהנסבורג במטרה שיופץ בעתיד הקרוב לכל חלקי המדינה. בנוסף נוצר קשר בין ד"ר רביב למחלקת "דרמה בחיים"באוניברסיטה היוקרתיתWitwatersrand למתן קרדיט לקורסים בתחום ליצנות רפואית המבוססים על פי ניסיונו, מחקרו והידע הרב שרכש. "אנחנו צופים קדימה ומקווים להיות בקשר עם עמותות ממשלתיות. נדבך נוסף ביעדנו הינו סיפוק עבודה חלקית למובטלים".

ד"ר רביב הרצה בפני הקהילה היהודיתוהשיק את ספרו Medical Clowning :The Healing Performance, היוצא לאור ומופץ על ידי הוצאות בשיקגו Seagull Books ו-University of Chicago press. בישראל, רביב עובד במחלקות האונקולוגיות של מבוגרים בבתי החולים: תל השומר ומרכז רבין דוידוף ובבית החולים הרטפלד בגדרה, עם חולים הסובלים מאי ספיקת כליות וזקוקים לדיאליזה וחולים דמנטים מחלקה הגריאטרית. לפני 15 שנה הצטרף למיזם "רופאי חלום"ועבד בכל המחלקות עם ילדים, נוער, מבוגרים וקשישים. בשלב מסוים ניסה להבין יותר לעומק את תפקידם של הליצנים הרפואיים, החל לחקור והשלים את הדוקטורט.

הוא מלווה את החולים שנים, לעיתים עד לפרידה הכואבת. "מחבב אני איש, המחייך בשעה שהוא לוחם"אמר וינסטון צ'רציל. "מנגנון ההומור הוא צו הישרדותי, מהחיוך החולה שואב תעצומות נפש”, אמר רביב. הוא מלמד סטודנטים לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת תל-חי שם תיפתח תכנית לתואר שני בליצנות רפואית.

"יוהנסבורג עיר גדולה ויפה”, אמר רביב, ”מה שבולט לעין הוא העדר הביטחון האישי. הוזהרתי לא לצאת לטייל מהדירה או מהמתחם ביום או בערב לשום מקום, כי זו עיר מסוכנת מאוד. למשל, לפני חודשיים ניסו לשדוד מעדי שחר את הטלפון שלה וכשלא נענתה ירו לכיוונה. היא יצאה בשן ועין.

“יצאתי באוטובוס תיירים פתוח לסייר במרכז העיר. עם הגיענו ליעד הוצמדו למטיילים מלווים שאסרו על חברי הקבוצה לסטות שמאלה או ימינה. במסגרת הסיור הגענו לבית מלון מפואר, שראה ימים טובים יותר. עלינו לתצפית על העיר לקומה החמישים. לתדהמתי גיליתי שהמלון ריק. שאלתי "למה"? וענו לי "תיירים כבר לא מגיעים למרכז העיר”. לפי וויקיפדיה, האוכלוסייה הלבנה דרה בפרברים בשכונות יוקרה סגורות ומסוגרות בהן לא ניתן לבקר באופן חופשי. חברות שמירה בונות מערך אבטחה מדהים עם מצלמות בכל פינה, חומות גבוהות מקיפות את השכונה ומעליהן גדרות חשמליות כפולות”.

בילדותו נמשך רביב נמשך למקצועות הדרמה והמוסיקה. בגיל עשרים וקצת, לאחר הצבא, טס לאירופה, קנה מכונית פולקסווגן נושנה ומילא אותה בכלי נגינה, תחפושות ואביזרים. "תכניתי לערוך מופעי רחוב לחודש חודשיים התארכה לארבע שנים, נסעתי בכל אירופה וערכתי מופעי מוסיקה, ליצנות ולהטוטים והתקשרתי להורי פעם בחודש לשמוע שהכל בסדר. לאחר ארבע שנים, אבי הודיע לי שאמי חלתה בסרטן ונותחה והיא מאושפזת בבית חולים הדסה בירושלים. עליתי על המטוס הראשון לישראל ונסעתי לירושלים לבית החולים מבלי ליידע אף אחד. הגעת לחדר של אמי לאחר ארבע שנים שלא התראינו. הבטנו זה אל זו בעיניים והתחלנו לצחוק ולשמוח. לאחר מכן, במהלך חודשיים ליוויתי אותה אל כל הטיפולים. הרגשתי רצון עז להכניס שמחה במחלקה האונקולוגית וכך נולד בליבי מקצועי לחיים ליצן רפואי”.