סיפורה של אמה של פגי שפירו, מנכ"לית ארגון StandwithUs במדינות מערב התיכון, הינו מקור להשראה. הנה הסיפור "יום כיפור 1944"מובא במלואו בפניכם:

"לפני שבעים וארבע שנים, ביום כיפור שחל ב-27 בספטמבר 1944, הייתה אמי בת 17. היא חיה במציאות מרוסקת ובהתנסות ברוטלית בלתי נתפסת להבנה, במחנה הריכוז לנגבילאו. התנסות שהורכבה מחוויות קשות של תהליכי דה-הומניזציה, פחד, טרור, קור, חוסר אונים וניסיון לרמוס את ה"אני". בכל זאת היא ואנשים אחרים, יהודים שומרי מצוות ויהודים חילוניים החליטו לצום. מדוע בחרה לצום באותו יום, כאשר בכל יום הרגישה את חרפת הרעב? מדוע ציפתה ליום של כפרה, כאשר כבר שילמה מחיר כבד על פשעה היחיד: היותה יהודיה?

“היא צמה בכדי לא לשכוח את העולם הקודם ממנו באה, את בית אמה ואביה, את עמה, מורשתה. תקוותה הייתה שאם תצליח לשרוד את התופת, בדרך נס, לא תאבד את אנושיותה. היא צמה משום שהשתייכה לתרבות יפה וערכית יותר מסביבתה המזעזעת בנסיבות המידיות. זהו סיפור אודות עוצמתה הבלתי נתפסת של רוח האם הצעירה להתרומם ולשאוב את הכוח האדיר מאמונתה הדתית החזקה הרבה יותר מהמספר החקוק על ידה. הנאצים גזלו ממנה את משפחתה, רכושה ובגדיה, אך לא יכלו לגזול את גבורתה, מאגר זיכרונותיה, תפילותיה והרגשתה שהיא חלק מאומה בעלת עבר עשיר, היסטוריה מפוארת מולדת אבות, ועתיד מעורר השראה. 

פגי עם אימה. באדיבות פגי שפירו

“אף על פי כן שצום יום כיפור היה עלול לסכן את חייה, הצום היווה את המרד שלה בקלגסים הנאצים. זו הייתה דרכה לומר שגם אם עמדה כחוט השערה בין תהומות מוות לחיים, הנאצים לא יכלו להחליט ולהגדיר מחדש את ערכיה. היא עמדה בגבורה באש ובמים למען אמונתה. הגאווה של אימה בעם היהודי ובמדינת ישראל נותרה עוצמתית היום כפי שהייתה לפני 74 שנים. היא עברה די והותר תלאות בחייה מכדי להאמין במצבים מיתיים בהם הכול מושלם. בכול יום כיפור היא זוכרת את הישרדותה והישרדות עם ישראל ומודה על הקמת ארץ ישראל כבית ליהודים בכל דור ודור".

לאחר שמיעת הסיפור מ-1944, מספר ישראלים בשיקגו סיפרו מהי משמעות יום כיפור עבורם.

"אני לא אדם דתי בטבעי, נולדתי במשפחה חילונית, אך היום בשיקגו הפכנו למשפחה מסורתית”, אמר אסף גרונברג, "ביום כיפור אני משתדל להקפיד על קלה כחמורה, לא מנקודת מבט דתית אלא דווקא מנקודת מבט אישית של התבוננות פנימית וחשבון נפש - מעין זן של מדיטציה עצמית. אני מנסה לבחון את הערכים, המעשים וההחלטות שלי לאורך כול השנה. מבחינתי זוהי הזדמנות לא לחשוב על עבודה ועל אלף אחד דברים אלא לעצור הכול. כישראלי שחי בארה"ב, חסרה לי מאד האווירה הישראלית בחג, בה הסביבה נעצרת ועוטפת את היחיד לאורך היום. כיום, אני חי בעולם לא יהודי. כשאני צועד לבית הכנסת והצעידה יחסית ארוכה, המסעדות פתוחות, אנשים ממתינים לאוטובוס, עולם כמנהגו נוהג. אני מרגיש כאילו אינני שייך לסביבה בדרך לבית הכנסת. זו תחושה מאד מעניינת ומאד ייחודית לצעוד לרגע לבד בתוך עולם שאינו מבין איזה תהליך אתה עובר”.

"עבורי יום כיפור הן התפילות כל נדרי ונעילה”, אמרה בת-שבע, "החג נותן הרגשה של שייכות והזדהות עם המסורת של עם ישראל". בראש השנה נסעה עם כל משפחתה, שלושה דורות וחמישה שופרות לפארק אינדיאנה דונס. כולם ניסו לתקוע בשופרות מקטן ועד גדול בחיק הטבע, למרגלות האגם כששחפים ונשרים חגים ממעל”.

"יום כיפור הוא משהו מאוד רוחני בו אני נמצאת בבית הכנסת מהבוקר עד הערב ולא מרגישה בצורך לאכול”, אמרה מירי, "נכון שחלק מהתפילות חוזרות על עצמן אך יש קטעים כל כך מרגשים בתפילות: כל נדרי, נתנה תוקף, סדר העבודה ויזכור". מירי מעריכה את יופייה ועצמתה של כל נדרי ואת הבעת השוויון בה – ביום כיפור זכאים להשתתף בתפילה גם העבריינים – אלו שעברו על תקנות הקהילה או בימינו יהודים מכל הזרמים ללא מחלוקות.

גמר חתימה טובה!

המלצות השבוע

המחזמר “צ'ריטי המתוקה"הוא הנאה צרופה. הכוריאוגרפיה של הריקודים מהממת ומהווה חלק בלתי נפרד מהבימוי. אפילו השחקנים המסירים את התפאורה המינימליסטית רוקדים נפלא ומביעים בריקודם את רגשות העלילה המחזמר. הסרט מבוסס על סרטו של פדריקו פליני, "לילות כביריה"המתאר את תקוותה של פרוצה להיחלץ ממקצועה ללא הצלחה.

מתוך צ'ריטי המתוקה. צילום: Justin Barbin

במחזמר, צ'ריטי הופ ולנטיין ובעברית שמה צדקה תקווה אהבה, שם כה אירוני לבחורה צעירה ללא השכלה וממון בעלת לב ענק שמתאכזבת בלי הרף. ("אהבה היא הדת שלה") צ'ריטי עובדת כרקדנית בתשלום באולם הריקודים "פאנדאנגו"בניו-יורק של שנות השישים וכמהה לחתונה, לבן זוג מושלם שיסייע לה לעזוב את עבודתה בשמונה השנים האחרונות. התנועה הפמיניסטית מתחילה לפרוח, אך אינה מגיעה לצ'ריטי המאמינה שרק בכוחו של גבר תוכל להיוושע.

השירים במסע המוסיקלי הפכו מזמן לשלאגרים. צ'ריטי, בגילומה של השחקנית אן הורק, שחקנית ברודווי צעירה מקסימה, היא לא רק שרה ורוקדת נפלא, היא ממש כובשת את הבמה במשחקה המצויין וממש חיה את התפקיד ומבצעת אותו עם המון הומור. השליטה בקול, בהבעות הפנים אותם היא מגלמת מעוררת השראה. את הצלע הגברית של העלילה מאייש השחקן המדהים אלקס גודריץ' המצחיק המגלם את החתן היהודי הקלאוסטרופובי והנוירוטי של צ'ריטי הגורם לנו לקוות לסוף טוב.

קסם של מחזמר. הריקודים נפלאים, המשחק נהדר. אל תחמיצו. מומלץ מאד. מוצג עד ה-28 באוקטובר.

Little Shop of Horrors

חנות קטנה ומטריפה, הוא מחזמר משעשע, מפחיד ונוגע ללב משנות השישים. גם הוא מחזה טרום פמיניסטי בו כל אישה זקוקה לגבר כדי להצליח בחיים גם אם הוא נבל. המחזה העוסק בשאפתנות ובתרבות הצריכה האמריקאית, בהבדל בין שכונות מגורים ומתאר דמויות סטראוטיפיות מוקצנות. המחזמר הוא עיבוד מוסיקלי לסרט האימה משנת 1960.

בעלילה, סימור קרלבורן , שלומיאל יתום ועני, שחי בשכונת עוני נידחת, מקבל עבודה בחנות פרחים עלובה העומדת על סף סגירה. בעל החנות, מר מושניק, יהודי, תאב בצע, מעסיק ומשפיל אותו ומעניק לו שכר זעום ומגורים מתחת לחנות. סימור עוסק במילוי משימותיו של בעל הבית ובין היתר מתאהב באודרי, מוכרת הפרחים הבלונדינית היפיפייה העובדת גם היא בחנות. אודרי שגם היא בת השכונה, מעדיפה לצאת עם אורין סקרבילו, רופא שיניים סדיסטי, למרות שהיא חוזרת מכל מפגש עם פנס בעיניים או עם יד שבורה.

חנות קטנה ומטריפה. צילום: ברט ביינר

יום אחד מגלה סימור פרח נדיר ומיוחד, קונה אותו וקורא לו אודרי 2, על שם אהבתו הנסתרת, אודרי. הצמח, ההולך וגדל לממדים מפתיעים מביא לסימור תהילה ועושר בלתי צפויים ומעניק לו את הביטחון להמשיך להיות מאוהב באודרי. אולם אליה וקוץ בה. הפרח המשמיע קולות משונים, נע בתזזיות ודורש אוכל - ניזון רק מדם אדם. תארו לכם איזה תוהו ובוהו יקרה כשלסימור יאזול הדם שיוכל לחלוב משתי ידיו.

במחזה מופיעה מקהלה יוונית מכוננת בת שלוש זמרות עם קולות נפלאים המלוות את המחזמר ומשלימות את הקטעים בין סצנה לסצנה. התפאורה מרשימה וצבעונית,

השירים נהדרים, המשחק נפלא ממש כיף. מומלץ לראות עד ה-28 באוקטובר.