להיאבק ב-BDS, לא ביהודים
האם החלטת משרד הפנים לעכב את עלייתה של צעירה אמריקאית על רקע דעותיה הפוליטיות מרמזת על פירוק האחדות בינינו?
ישנם צעירים יהודים רבים מדי המפנים עורף למדינת ישראל. רובם עושים זאת בגלל חוסר ידיעה ומתוך בורות, אך חלקם בוחרים באופן מודע לתמוך, ולעתים אף לקחת חלק פעיל, בקמפיין הדה-לגיטימציה המתמשך כנגד ישראל. מדובר בתופעה שיש להיאבק בה דרך חינוך והגברת הזהות היהודית והציונית של אותם האנשים. האחריות לכך היא שלנו: המשפחות, החברים, הקהילה. וכן, גם ממשלת ישראל צריכה לפעול בנושא. תופעה זו מעמידה את ההנהגה היהודית והישראלית בפני מצב רגיש: יש למצוא את הדרך לדחות על הסף את הרעיון הבעייתי מבלי לדחוק החוצה את הצעירים עצמם.
התשאולים והעיכובים של פעילי שמאל יהודיים בקיץ האחרון בנמל התעופה בן-גוריון ממחישים עד כמה המצב נפיץ. חשוב להבהיר: במקרי קיצון מדינת ישראל יכולה למנוע מיהודים להיכנס לארץ כתיירים או כאזרחים. זו זכותה וחובתה של מדינה לשמור על ריבונותה ואזרחיה. לכן, המחוקק ובית המשפט העליון דאגו לכך שכאשר יש סכנה לשלום הציבור, או ניצול חוק השבות כדי להימלט מדין, אותו היהודי יגורש מישראל בבושת פנים. אך המקרים האחרונים שונים מהותית.לא כל יהודי שצייץ בשבח תנועת החרם, ביקר ברמאללה או עוקב אחרי עמוד אינסטגרם של אנרכיסטים פלשתינים פועל "נגד העם היהודי", כלשון חוק השבות.
הרצון למנוע את כניסתה לארץ של יהודייה שכבר פתחה בהליכי עלייה בגלל דעותיה הפוליטיות הוא לא רק טעות ביחסי ציבור, אלא בעיקר אזהרה למי שרעיון המדינה יהודית קרוב לליבו. יש לכך שלוש סיבות עיקריות. ראשית, ההגדרה של פעיל או תומך בתנועת ה-BDS היא הגדרה רחבה. אימוץ שלה כקריטריון לסירוב עלייה יסמן עשרות ומאות אלפי יהודים ככאלה שלא רצויים בישראל. שנית, גם אם הכוונה היא למנוע רק את כניסתם של ראשי התנועה הבעייתית, הרי שהגדרה חמקמקה עלולה לגרום לפוליטיקאים ופקידים למנוע כניסה גם מיהודים שאינם מהווים סכנה.
אך הסיבה השלישית והמרכזית שבגללה עלינו להתנגד להחלטה זו היא שחיקת מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בדיחה ישנה מספרת שלשני יהודים יש שלוש דעות. מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, חייבת לתת מקום גם לאלו החושבים אחרת ממנה. בליל הסדר אנו מארחים ארבעה בנים שונים מהותית סביב שולחן החג. ארבעת המינים של חג הסוכות מסמלים את כך שכל ישראל נעשים "אגודה אחת". בשני המקרים מסורת ישראל לא מטשטשת את ההבדלים בינינו. לא כל היהודים זהים.בפסח יש אח חכם ואח רשע. בסוכות יש את אלו שיש בהם רק טעם ואלו שיש בהם רק ריח. יש בקרבנו דעות שונות, לעתים מנוגדות. אבל אנו עם אחד. הנכונות לחסום את אחד הבנים מלהגיע לליל הסדר, או למנוע מאחת הבנות להצטרף לסוכה, מסמלת הלכה למעשה את פירוק העם היהודי.
נכון, בשנים האחרונות יש מתח הולך וגובר בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. יש פערים בין הממשלה בישראל לבין חלק גדול מיהודי ארצות הברית. עלינו לחבר ולגשר בין הקהילות ובין האנשים. באופן אישי אני וחברי לעבודה בקרן משפחת רודרמן משקיעים משאבים רבים בכדי לשמור על אחדות העם, וזו גם הציפייה שלי מההנהגה – בשני צידי האוקיינוס.
מגילת העצמאות הגדירה בקווים כלליים את היחסים בין ישראל לעם היהודי. מצד אחד, "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות" ותשמש בית לכל יהודי ויהודיה החפצים בכך. מצד שני, קריאה ליהודי התפוצות "להתלכד סביב הישוב ולעמוד לימינו". מדובר ביחסי גומלין שביסודם ההבנה שמדינת ישראל עוזרת לעם היהודי, והעם היהודי עוזר לישראל. לטובת ישראל ולטובת העם היהודי, עלינו לטפח, לא להרוס, את מערכת היחסים הזו.כן, עלינו להילחם מלחמת חורמה בתנועת ה-BDS שרוצה להשמיד את ישראל – אבל אסור לנו להילחם באחינו ואחיותינו היהודים.
אהרון קלמן הוא מנהל התכניות בתחום יחסי ישראל – יהדות ארצות הברית בקרן משפחת רודרמן
