מנצחים את החרם בעזרת המדע
פרופ’ אלי רכס מצא דרך חדשה להילחם בתנועת החרם על ישראל בקמפוסים
השבוע שבו 12 סטודנטים מהמחלקה להנדסה באוניברסיטת נורת'ווסטרן מסיור בן עשרה ימים בישראל, בו התוודעו להיבטים ההיסטוריים והטכנולוגים של פיתוח מקורות המים בישראל. פרופ' רכס - מנהל מגמת "לימודי ישראל" במרכז משפחת קראון ללימודי היהדות וישראל - ופרופ’ פקמן, ראש מחלקת המרכז לחקר המים בפקולטה להנדסה, הובילו את הביקור.
איך ומתי נולד הרעיון לקשר בין מחלקת הרוח להנדסה?
פרופ’ רכס: “לימודי ישראל באוניברסיטת נורת'ווסטרן נוסדו בשנת 2013 על יסוד התפיסה המסורתית של הוראת ההיסטוריה, הפוליטיקה, החברה והסכסוך. באווירת ה-BDS והעוינות האקדמית חיפשנו דרכים לפעול מחוץ לקופסה ומצאנו שיש מקום לכלול בהגדרת "לימודי ישראל" גם מדעים מדויקים שישראל מובילה בהם”.
מה היו הצעדים הראשונים שהפכו את הרעיון למעשה?
"פנינו לדיקן הפקולטה להנדסה, פרופ' חוליו אוטינו שהגיב בהתלהבות והציע להתחיל בשיתוף פעולה בנושא המים בישראל. הדיקן למדעי הרוח, פרופ' אדריאן רנדולף נעתר לאתגר וכך נוצר הקשר לפני שלוש שנים בין מרכז קראון ללימודי יהדות וישראל בפקולטה למדעי הרוח ומרכז המים בפקולטה להנדסה. בפועל הריצו את הפרויקט אני מטעם "לימודי ישראל" ופרופ' פקמן, ראש המרכז לחקר המים”.
מה הייתה נקודת המפנה, המהלך שתרם לפריצת הדרך?
"נקודת המפנה הייתה קורס משותף שלימדנו לראשונה לפני שלוש שנים. פרופ' פקמן עסק בהיבטים הנדסיים של טכנולוגיית המים בישראל: התפלת מים, מחזור מי שופכין, שיטות השקיה מודרניות, ניטור ובקרת מקורות אספקה ועוד. ואני הרציתי על היבטים היסטוריים כגון: מים בעת העתיקה, בתקופת המנדט- ייבוש הביצות, הפרחת השממה והמוביל הארצי.
“לאחר מכן נוסף נדבך נוסף – סימפוזיון שנתי, המוקדש כל שנה לנקודת מבט מסוימת בנושא המים בישראל ובמזרח התיכון בהשתתפות מרצים בינלאומיים. עד כה התקיימו שלושה סימפוזיונים. לפני שנה נושא הסימפוזיון דן בסוגיית מים חוצי גבולות, והשנה נעסוק, ככל הנראה בשאלת הבצורת.
“בקיץ זה הוחלט להוסיף נדבך חשוב אחר: סיור שטח בישראל לסטודנטים כדי שיוכלו להתרשם בפועל ממפעלי המים בישראל המהווים מקור השראה לעולם. הייחודיות נבעה משילוב החדש עם הישן: לימוד טכנולוגיות המים המודרניות ביותר תוך חשיפה לדרכים שבהם העולם העתיק בארץ ישראל התמודד עם מצוקת המים. רוב שטחה של המדינה הוא צחיח וכן באזורים הפחות צחיחים יש מחסור במשקעים באזורים המתאפיינים בגידול אוכלוסייה בלתי פוסק ובתחרות על משאבי המים הטבעיים".
מה היו מטרות הביקור? כמה סטודנטים טסו לישראל ומה היו הקריטריונים לקבלתם?
"12 סטודנטים נבחרו מתוך כארבעים שפנו. הישג חשוב לכשעצמו כשהפופולריות של ישראל בקמפוסים אינה בשיאה. רובם מתחום ההנדסה. הקריטריונים לקבלה היו מצוינות בלימודים ועניין בגלובליזציה. התכנית הוגבלה לתלמידי שנה א' וב' בלבד כדי לאפשר להם ליצור קשרים מקצועיים בארץ עם גופים אוניברסיטאיים ומרכזי מחקר וכך יוכלו לשוב ארצה להשתלמויות בשנות הלימודים ג' וד'".
מה היו מרכיבי הסיור?
"הסיור הושתת על שלושה יסודות משולבים של התחום: חשיפה לטכנולוגיות המים החדשניות, ביקור במרכזי מחקר אקדמיים והכרת מפעלי מים בעת העתיקה.
“בתחום טכנולוגיות המים ביקרנו, בין היתר, במתקן התפלה שורק, הגדול ביותר בסוגו בעולם. מי התפלה מהווים כיום מקור למחצית מי השתייה בישראל ולא רחוק היום ש-85% מהמים שלנו יגיעו ממתקני התפלה. כמו כן, סיירנו במכון השפד"ן אחד המתקנים הגדולים לטיהור מי שפכים והפיכתם למי קולחין המשמשים להשקיה של ענפי החקלאות והגינון. גילינו ששיעור השבת הקולחין בישראל עומד על 75% כשבמקום השני מדשדשת ספרד עם 17% בלבד. התכנית גם כללה ביקור באתרי "אשכול" ו"ספיר" של המוביל הארצי, מפעל המים הלאומי. בקרנו גם במפעל "נטפים"בקיבוץ חצרים המייצר טפטפות להשקיה. המצאה ייחודית ישראלית שכבשה את העולם.
במישור האקדמי, ביקרנו בחוג ללימודי מים באוניברסיטאות חיפה ותל-אביב ובילו יום ארוך במרכז צוקרברג לחקר המים במדרשת שדה בוקר”.
בין לבין הסטודנטים בילו בתל-אביב והכירו את המטבח הישראלי, התרשמו מכך שהעולם עוצר מלכת ביום כיפור. זה לא היה סיור בסגנון "תגלית"ולא נעזרנו בגורם ממשלתי הסברתי. מתוך תריסר הסטודנטים, רק אחד היה יהודי".
איך הגיבו הסטודנטים?
“חלקם התלהבו מן ההיבט המדעי-טכנולוגי וקישרו את הביקור לנושא לימודיהם ושואפים להעמקת הקשרים שיצרו בהמשך לימודיהם. אחרים התמקדו בהיבט ההיסטורי וניסו להבין איך תרבויות העבר ניהלו את משק המים שלהם. כולם התרשמו והתרגשו מהמקומות הקדושים לנצרות, איסלם ויהדות ומן התרבות הישראלית בת זמננו. אך כלל השילוב ההדוק בין טכנולוגיה, מחקר והיסטוריה הפך את הסיור למיוחד”.
המלצת השבוע
Curve of Departure(פיתולים בפרידה)
מייק נוסבאום בן ה-94 הוא השחקן האהוב עלי, בדצמבר ימלאו לו 95. הוא אומן ששנות הוותק שלו אינם למכשלה אלא להיפך לנכס. נוסבאום יצר את הדמות הראשית המושלמת ביותר בכל הקריירה האנושית שלו. הוא מיצה את התפקיד במלואו, במשחקו, בגווני קולו, בתנועות החן ובתנועות הזעם, במבטי האהבה, הרוך ובמבטים נוטפי הארס. כל התפרצות רגשית וכל וידוי קורע לב וקומי כאחד נראו טבעיים.
בעלילת "פיתול בפרידה"נוסבאום מגלם להפליא זקן יהודי (רודי) השוהה בחדר מלון מפוקפק השוכן בקרבת שדה התעופה סנטה פיי, ניו מקסיקו. אתו נמצאת כלתו האפריקאית המסורה והמטפלת פלנופה ווקר (לינדה ) שעובדת כמורה. השניים הגיעו לאירוע רגשי עצוב, ללוויית בנו של רודי ובעלה לשעבר של לינדה שנטש אותם עם בנם והקים משפחה אחרת. חולקים את חדר המלון גם פליקס הנכד העזוב וחברו לחיים ג'קסון. רודי מפגין מספר סימפטומים של דמנטיה ולינדה שוקלת להתפטר מעבודתה בהוראה, להתפשר על הפנסיה שלה ולהיות אחראית לרודי. רודי העצמאי מדבר בגלוי על תכניתו לסיום החיים כשהזמן הנכון יגיע. הוא מתאר בבדיחות את הזמן המתאים ביותר לביקור ניו-יורק עיר אהבתו.
המחזה עוסק בשאלות מורכבות על היחסים בין הורים לילדים, נישואין מעורבים, גירושין והבעייתיות לילדים, דעות קדומות על יחסים להטב"יים והשאלה האם לאדם יש זכות לסיים את חייו מתוך בחירה.
הקומדיה הדרמטית שנכתבה על ידי רחל בונדס וזוכת פרס הפוליצר שרון אולדס מתארת את מצב רוחה של קבוצה קטנה המתאחדת לקראת ההלוויה. אך האדם שנפרד מהם הוא המעט בדאגותיהם, הם מתמודדים עם כל פיתולי החיים שהניעו אותם. זוהי פשוט קומדיה נפלאה שעשויה היטב, מרגשת ומעניק חוויה בלתי רגילה. השחקנים מצוינים במיוחד נוסבאום בתפקיד הראשי.מומלץ ביותר לראות.
www.northlight.org
