רדה, 37, נולדה באתיופיה ועלתה ארצה בהיותה בת 3 בספטמבר, 1984. היא ומשפחתה נמלטו מביתם כחלק מהפעולות החשאיות של העלאת יהודים לסודן כחודשיים לפני "מבצע משה". רדה עלתה עם אמה, שתי אחיותיה הבוגרות ודודה והשתכנו במרכז הקליטה קרית ארבע שהווה מעין קיבוץ גלויות. כעבור מספר שנים, בעקבות עליית סבתה, עברו לבאר-שבע.

"באר-שבע היא הבית”, אמרה,"אין לי זיכרונות מאתיופיה או מהמסע לארץ". אך התרבות והמורשת האתיופית תמיד נכחו בביתה. היא מרגישה ישראלית בכל רמ"ח איבריה אך לא שוכחת את מוצאה. "אמא שלי תמיד אמרה שאדם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

לאחר התיכון שרתה בצבא כמפקדת כיתת בנים והשלימה את התואר הראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבין תחומי הרצליה בתכנית מנהיגות מקרב העדה האתיופית הנקראת "ישראל שבלב". "זו תכנית מבורכת המציעה מלגת לימודים מלאה, ליווי וחניכה בתחום החברתי והאקדמי והזדמנויות לאיוש תפקידי מפתח בחברה הישראלית”, אמרה. את התואר השני סיימה במסלול בינלאומי בדיפלומטיה ויישוב סכסוכים.

רדה. "הגעתי ממשפחה ציונית שחלמה אלפי שנים על ירושלים וציון".

"מוקד הלימודים שלי והרצון לייצג את ישראל נבע מהאווירה הציונית בבית”, הסבירה. "הגעתי ממשפחה ציונית שחלמה אלפי שנים על ירושלים ועל ציון. כמו כן, שאפתי לאזן את תדמיתה השלילית של ישראל בתקשורת ולהציג את ההיבטים הנפלאים של ישראל שמשום מה לא נחשפים בתקשורת. הדרך הטובה ביותר להכיר לזולת את מדינת ישראל היא באמצעות מפגשים אישיים בהם ניתן לשמוע דברי ביקורת, להקשיב, להציג נתונים בנושא ולהציע שיתופי פעולה".

רדה הצטרפה לשירות החוץ הישראלי ב-2015. טבילת האש הראשונה שלה הייתה שירותה כסגנית השגריר בשגרירות בפרו. "זו הייתה תקופה מעניינת של תרבות שונה, שפה שונה והיכרות עם הקהילה היהודית החמה והמחבקת במקום”. במסגרת תפקידה רדה הכירה את הקהילה הישראלית שמנתה מספר אנשי עסקים ונציגי חברות.

תחום פעולותיה כלל קידום יחסי ישראל עם ממשלת פרו בפרויקטים משותפים שנועדו לשפר את הרווחה והכלכלה בפרו. לדוגמא, בתיאום עם משרד התיירות הפרואני הזמינה מומחים מישראל בתחום תיירות כפרית, שהעבירו סדנאות לפיתוח ושיווק אזורים כפריים וחלקו את הצלחות האירוח בקיבוצים ובגליל עם יזמים מקומיים. מומחים נוספים הגיעו בנושאי מים, אלימות נגד נשים והעצמת נשים. "בפרו אנשים הופתעו לשמוע שאני נציגת ישראל. רבים מהם לא ידעו לחלוטין על קיומה של קהילה אתיופית בישראל".

הקיץ, הגיעה רדה לשיקגו. "העיר מהממת ביופיה, הקהילה הישראלית והיהודית כל כך הסבירה לנו פנים”. המשימה העיקרית שלה תהיה חיזוק הקשרים והיחסים עם שותפים באקדמיה באוניברסיטאות ובקהילות השונות: הקהילה הלטינית, הקהילה האפרו-אמריקאית והקהילה ההודית. כחלק מהגדרת תפקידי הקונסוליה היא שמירת קשר עם ישראלים בעיר. החל מעזרה בשירותים קונסולריים וכלה בסיוע בכל מצוקה. בזמנה הקצר בעיר, כבר הספיקה לערוך סבב ביקורים בבתי כנסת ולהרצות בתנועת הילה הישראלית של הדסה, בהרצאתה שזרה את סיפורה האישי בסיפור תולדות יהדות אתיופיה: הסברות למקורם של יהודי אתיופיה, מבצע משה, מבצע שלמה, ההצלחות והאתגרים של העדה בארץ.

בהרצאתה סיפרה שמרבית האתיופים המבוגרים זוכרים יותר משבע דורות, בשל החשיבות המרבית למניעת נישואי התבוללות ונישואי קרובים. בחומרתם נקבע שבין בני זוג הרוצים להינשא צריך להיות הפרש של שבע דורות. "הדור הצעיר בארץ איבד את המיומנות הזו”, היא מתוודה.

רדה קשורה למשפחה וחברים בישראל. היותה רווקה, ללא משפחה גרעינית, מעצימה את געגועיה אך מנגד היא מאוד נהנית מהעשייה הדיפלומטית. "אין יום הדומה לקודמו. כל יום הוא חדש ומעניין. אני בשלב הרצה, הגעתי מדרום אמריקה ובמעבר בין תרבויות נדרשת הסתגלות לתרבות חדשה ולמקום החדש. יש בה תחושת שליחות לייצוג ישראל, הגשמה של חלום אבותיה. היא מאחלת לכל ישראל שנה טובה ומוצלחת ומזכירה לכולם שאנחנו כאן, מוכנים לסייע לכל ישראלי הזקוק לעזרה.

המלצת השבוע

Witch

מכור את נשמתך לשטן הנאה. הכר את "המכשפה מאדמונטון", שהחברה רודפת אותה וכופה עליה תפקיד זה. מחזהו הקלסי של גטה "פאוסט"מהמאה ה-17, המתעורר לחיים במחזה המבריק של ג'ן סילברמן המועלה ב-Writers Theatre.

סקרץ' (ריאן הלהאן), השטן הנאה במחזה, הוא איש עסקים צעיר, נמרץ וחלקלק המנסה לבצע עסקאות באדמונטון כשחמדנות ובצע חבויים בסמטאות העיר. בין בניו של בעל הטירה, העשיר כקורח סר ארתור בנקס (דוד אלן אנדרסון) שאשתו האימתנית, המתה תלויה מעל שולחן הנשפים השופע במאכלים. בנו, קדי (סטיב הגרד) הוא הומוסקסואל, רקדן בלהקת מוריס המאכזב אותו קשות. סר ארתור מזמין לטירה ילד כלבבו את פרנק ת'ורני (ג'ון הדסון אודום) מאצ'ואיסטי, כריזמטי, שאפתן ומצליחן, בן איכרים.

השטן מצליח לכבוש את שני הבנים קאדי ות’ורני, המוכנים למכור את נשמתם עבור שינוי זעיר בחייהם. הוא מנסה ללכוד גם את נשמתה של האישה שאנשי העיירה מכנים אותה "המכשפה" ( אודרי פרנסיס) וטוענים ש"היא רקדה עם השטן לאור הירח”, אבל נתקל בהתנגדות יוצאת דופן. היא פשוט לא מעוניינת בהצעותיו הרגילות: כוח, ממון, נקמה ביטחון או אהבה. סירובה מושך, מסחרר ומאתגר אותו. הדיאלוגים והכמיה ביניהם מהווים את מרכיב המחזה.

אליזבט סוייר המכשפה, הסרקסטית המרירה. שהתעללו בה בחייה והאשימו אותה בכל הצרות והתלאות הפוקדות את העיר רוצה בתמורה לנשמתה את קץ העולם, אפוקליפסה.

המחזה המודרני מעלה בהומור וברמז את הרצונות והציפיות המורכבים והעתיקים של גברים ונשים, ומעלה ייאוש מוכר ממצבה של הציוויליזציה בעולם. עוצמת הדיכוטומיות בארה"ב בין הדמוקרטים לרפובליקנים לאור מינוי השופט העליון. הטבע האנושי, הבדלי הכוח המגדריים, המפלגתיים והחברתיים המשתנים לאורך השנים. העתיד נראה עכור וחשוך, האם אבדה כל תקווה במאה ה-21? האם כדאי להרוס הכול בכדי לבנות עולם חדש מן האפר? השטן כמובן אומר את המילה האחרונה.

Nell Gwynn

מחזמר על שחקנים ועולם התיאטרון שמועלה בתיאטרון שייקספיר בעיר. אדוארד קינסטון (דוד בדילה) היה כוכב תיאטרון גדול במאה ה-17. בתקופה הפוריטנית באנגליה נאסר על נשים להופיע על במות לונדון. לפיכך קינסטון גילם את הדמויות הנשיות הגדולות על הבמה וזכה בתהילה.

נל גווין (סקרלט סטרולן) היא בתו של בעל בית בושת שבילתה זמן מה כפרוצה. אנאלפביתית המתגלה על ידי השחקן צ'רלס הארט (ג'ון טאפטס) מלמד אותה משחק ומבקש ממנה להציג מצבי רוח רגשיים. נל מתגלה כשחקנית נפלאה. המלך צ'רלס מתאהב בה ונל הופכת לפילגשו האהובה. בעידודה הוא מחליט להסיר את האיסור המלכותי ולאפשר לנשים להופיע על הבמה. החוק החדש אוסר על קינסטון לשחק נשים ועליו להתמודד עם זהותו הגברית.  

מתוך Nell Gwynn. צילום: Liz Lauren

המחזמר נע בגמישות על ציר הקומדיה, דרמה ורומנטיקה ומעלה נושאים של זהות מינית, היחס ללהטב"ים, אמת וזיוף בעולם התיאטרון. חילופי מגדר נתפסים במחזה כקומיים. עיצוב הבמה נהדר, התלבושות ראויות לשבח, המשחק טוב. ערב מהנה המעורר מחשבות על תהילה שחולפת במהירות.