החגיגה מרנינת הלב ונפש התרחשה בשבוע שעבר ביום שני בבקר בירושלים במתחם "עזרת ישראל" המכונה גם "קשת רובינזון" לפני הכניסה לכותל המערבי משער האשפות. ירדנו כ-16 מדרגות לרחבה. לו רצינו לגעת באבני הכותל נדרש היה לרדת עוד כעשרים מדרגות. על פי ההבנה, בעתיד הקרוב תבנה מעלית במתחם.

מירי והמשפחה בכותל. צילום: בועז מאיר

כשלושים בני משפחה וחברים התכנסו לשמחה במתחם השוויוני המשקיף על הכותל המערבי. התפללנו תפילת שחרית זה לצד זה גברים ונשים. הטקס נערך בידי הרב הקונסרבטיבי הרווי מאירוביץ כשאשתו שריל ואחותי מירי משמשות כשליחות ציבור בעדינות, רגישות ונועם. השמש זרחה בשמיים ביום חורפי זה, שמשיות לבנות נפתחו במתחם, הנוף היה מרהיב והאווירה הייתה קסומה.

מירי (מרים), אחותי הייתה עטופה בטלית מעוטרת בתחרה לבנה, שריל, שליחת הציבור חלקה למשתתפים סידורים מסורתיים. אחותי, בעלת השמחה קראה בתורה את שלושת העליות מפרשת שמות. כבמטה קסם מסופר בהמשך על "מרים הנביאה" שעל פי הדרש ראתה אור בלידת משה וניבאה ילד זה יוביל את ישראל מעבדות לחרות. דפנה, נכדתה המקסימה בת ה-11 עשתה את הגלילה במיומנות ובכבוד. התפילה נערכה על מי מנוחות. קראנו את התפילות, שרנו את השירים, נגענו ונישקנו את הקלף בספר התורה כשמירי עשתה הקפה עם התורה.

במעמד זה כל כך הזדהיתי והתרגשתי מציטוטו של הרב מאירוביץ את התלמוד הבבלי, סדר נשים, מסכת קידושין "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו". ציטוטו השלישי של הרב היה מחזון הנביא ישעיהו " והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי.... כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". "חזון ישעיהו מדהים באופטימיות שבבוא היום שלושת הדתות המונותיאיסטיות תעמודנה ותתפללנה יחדיו בירושלים ללא מחלוקת". דרש הרב מאירוביץ, "דגש נוסף הוא בית תפילה, שהוא כל כך משמעותי ועקרוני בחייה של מירי. זהותה כיהודיה חזקה והיא מלמדת את הדור הבא יהדות".

הכל יצאו בריקוד "סימן טוב ומזל טוב" בסיום דבר התורה. זו הייתה חוויה נפלאה. אין אחד שלא נהנה מהטקס. הן הנשים והן הגברים היו שותפים מלאים בטקס. אף אחד מאתנו לא הוכרח לעמוד על קצה אצבעות או על כיסא פלסטיק כדי לצפות בשמחה מבעד למחיצה גבוהה. מהטקס צעדנו למסעדה בקניון ממילה ואכלנו ממטעמיה.

מירי, אחותי, המבוגרת ממני ב-15 שנה למדה בבית ספר דתי בעפולה. למרות מאווייה להמשיך ללמוד בתיכון דתי במעבר המשפחה לחיפה למדה בתיכון חילוני. כשש שנים לאחר נישואיה היגרה עם בן זוגה ביתה ובנה לברלין. בגרמניה הגדירה את עצמה כישראלית חילונית, לא שמרה מצוות ולא חגגה את החגים היהודיים בביתה, אך הרגישה רגשות אשמה כשבתה החלה להתידד עם בחורים גרמנים.

בעקבות נישואין אלו החלה להיות פעילה בבית הכנסת החדש הקונסרבטיבי ברחוב אוראנייבורגר בברלין. בית הכנסת היחיד שלא נשרף בליל הבדולח כתוצאה מכך שהנאצים כבדו את האדריכל ה"ארי" אדוארד קנובלאוך שתכנן את המבנה המפואר ונחנך בנוכחות קנצלר גרמניה אוטו ביסמרק. לדברי אחותי בשל כך שלא ידעה דבר על תפילות השבת, החלה ללמוד ולעבור קורסים ללימוד טעמי המקרא בשבת ובהפטרה. ככל שלמדה יותר הרגישה שהיא שוהה באוקיינוס. היא גלתה ים ומלואו והתאהבה בפיוטי אבן גבירול ויהודה לוי. בפעילותה הרבה נדמה היה לה שהיא נכנסת לקודש הקודשים, חדרו של הכהן הגדול. מזה כמה שנים, המסורת היהודית יקרה לה והיא משמשת כגבאית בית הכנסת החדש.

מתי ואיך נולד הרעיון לבת מצוה מאוחרת, שאלתי אותה.

"הרעיון נולד בעקבות ביקור של קבוצת רבנים קונסרבטיביים מישראל בבית הכנסת החדש בברלין לפני שנה וחצי. בשיחה שנסובה בקידוש על קהילות סיפרתי להם על עבודתי בהכנת נערים ונערות לבת או בר מצווה. אחד מהרבנים תאר חגיגת בת-מצוה של אישה מבוגרת בקהילתו, שחגגה בגיל 12 מסיבת יום הולדת רגילה. התערבתי בשיחה וסיפרתי שגם אני לא חגגתי בת מצוה, אך הרבנית בברלין לא מתירה למבוגרים, גברים או נשים לחגוג בת או בר מצוה מאוחרת. ואז הציע לה הרב מאוריסיו בלטר, ראש התנועה המסורתית בישראל לחגוג בכותל, במתחם "עזרת ישראל".

מה היו הצעדים הראשונים שהפכו את הרעיון למעשה?

"התקשרתי ל"נשות הכותל" שענו לי מיד והבהירו שהן חוגגות בת מצוה רק בראשי חודשים בעזרת נשים, כשהגברים עומדים מעבר למחיצה. כשסיפרתי להן על החלטתי לחגוג ביום הולדתי ט"ז טבת תשע"ט / 24 בדצמבר 2018 הוצע לי להתקשר לסנדרה, האחראית מטעם התנועה המסורתית לתיאום כל השמחות בכותל. סנדרה שלחה טופס הרשמה בו נדרשתי לספק פרטים על מספר האורחים, שעת האירוע ושם הרב. פניתי לרב הרווי מאירוביץ (המרצה באוניברסיטת פוטסדם ליד ברלין בחודשי בקיץ) ואשתו שריל המתגוררים בירושלים שנעתרו לבקשתי וכך יצאה התכנית לדרך".

למה בחרת את הכותל ואת עזרת ישראל בפרט?

"אני גבאית כבר הרבה מאד שנים בבית כנסת שוויוני שבהם נשים הם חלק מהמניין. כיוון שבארץ המונופול הוא רבני אורתודוקסי התומך בהדרת נשים, היה לי חשוב להראות שהכותל שייך לכולם“.

המלצת השבוע: לה רוטה La Ruta

"לה רוטה“, בתרגום מספרדית, הינו "מסלול האוטובוס" אך לנשים שחיות באזור סיודאד חוארס הנרצחות ונעלמות בדרכן לעבודה משמעותו עמוקה יותר.

המחזה העוצמתי שכתב אייזיק גומז מבוסס על עובדות ומספר את סיפורן האישי והכואב, מתעד את תחושת הפחד, חרדה ואין אונים של בחורות מקסיקניות הגרות בעיר הידועה לשמצה ומבינות שישועתן לא תגיע מהממסד: המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט המפקירים נשים לגורלן. חוסר הצדק הבוטה מאמת את העובדה שכנופיות הסמים, המין והפשע יכולים לבצע את זממם פטורים מעונש מוחלט.

מתוך לה רוטה. צילום: Michael Brosilow

על פי הסטטיסטיקה בין השנים 1993 ל-2003 הייתה חוארס זירת רצח ל-400 נשים (ויש אומרים אלפים) בגילאי 11 עד 20 שנחטפו באכזריות, נרצחו, נאנסו וגוויותיהן הושלכו באמצע הדרך. חלקן "נעלמו" ולא נמצאו. רוב הקורבנות היו צעירות עניות ממשפחות חד-הוריות שעבדו בשכר נמוך בבתי החרושת הממוקמים בשכונות מבודדות ומסוכנות על יד הגבול האמריקאי אל פאסו טקסס.

המחזה מורכב מסצנות קצרות המתעדות את סיפורן של איוון (קארן רודריגז) נערה קשה, אכזרית שעבדה זמן רב במפעל הלוקחת תחת כנפיה את ברנדה (שר אלוורז) חכמה, נאיבית, מתבגרת סקרנית אל האבדון. זהו סיפור היעלמותה של ברנדה בין השנים 1998- 2000 למגינת ליבה של אימה הממתינה לה בתחנת האוטובוס ושרויה במצב של צער והכחשה. היא מכבסת את בגדי ביתה הנעדרת מתוך תקווה נואשת שהיא תחזור אליה. בעוד שבמחזה לא נראים גברים לעין, כוחם המרושע מפגין נוכחות תמידית באוויר. בסוף המחזה מתרחש שינוי. אם שכולה יוצאת לרחובות ללא פחד, מסכנת את חייה ויוצאת להפגין נגד האלימות. המחזה מלווה בשירים יפהפיים קורעי לב ורגש בספרדית שתרגומם לאנגלית מופיע בתכנייה. זהו מחזה עוצמתי עם השפעות מטלטלות , המשחק מעולה, הבימוי והכתיבה מבריקים.

מומלץ מאד.

האופרה הנפלאה "לה בוהם" על חבורת האומנים הדלפונים עם אהבתו הטרגית של רודולפו המשורר שבה אל האופרה הלירית החל מה-10 בינואר יתקיימו שמונה הופעות נוספות שיחממו לכם את הלב בחורף הקר של שיקגו. תיהנו מהמוסיקה, מהרמונית הקולות, מהמשחק ומהתפאורה.

מושלם!

לפרטים: www.lyricopera.com